ילדים מציגים ציורים בערערה

בקומת הקרקע בביתו של אחמד בויראת, המורה לאמנות בכפר ערערה שבוואדי ערה, נמצאת גלרית ציורים. האולם, המשמש ככיתת הלימוד במהלך השנה, הפך בסיום שנת הלימודים לגלריה שבה הציגו עשרות מתלמידיו ותלמידותיו את יצירותיהם. ההורים הגאים עמדו עם ילדיהם ליד היצירות כשהם אוחזים מחברת בידם.

כך פגשתי את הייא בדאיה בת ה-10 שציוריה היו קרובים לדלת הכניסה. כשנכנסתי פנה אלי בנימוס ובשקט אביה ושאל האם אני מוכנה לרשום הקדשה במחברת של בתו שעמדה לצדו וחייכה. "רק בעברית", הסברתי והוא הניד ראשו בהסכמה. מסתבר שזו המסורת המקומית. הבאים לתערוכה רושמים במחברת של האמנים את התרשמותם מהיצירות המוצגות.

לא רק ילדים לומדים

הייא בדאיה היא בת 10, לומדת בבית הספר חוסיין בערערה. זוהי השנה הראשונה שהיא לומדת ציור בבית הספר לאמנות של בויראת. כילדה לא הרבתה לצייר אך מאז נחשפה לכך היא מבלה הרבה מזמנה בציור. היא מציגה 13 מיצירותיה בגלריה. מה היא מציירת? "את מה שהמורה מבקש שאצייר", היא עונה.

לא רק ילדים באו ללמוד אצל בויראת, גם ד"ר אימן נעמו אל חאג', בוגר אוניברסיטה, הגשים את חלומו ולמד השנה ציור. נעמו אל חאג' סיים לימודי תקשורת ועבד עם ילדים בעלי קשיי דיבור ושמיעה. מה לזה ולציור? מאז ילדותו זוכר נעמו אל חאג' כי אהב לצייר, אך הוריו, שדאגו לפרנסתו בעתיד, לא עודדו אותו ולכן כילד לא התמיד בציור. הוא בכל זאת המשיך לצייר אבל הרגיש כי אינו יכול להתקדם לבדו. כאשר פתח בויראת את כיתת הלימוד הצטרף נעמו אל חאג' לספסל הלימודים לצד הילדים. זאת הפעם הראשונה שהוא מציג בתערוכה והתרגשותו ניכרת על פניו. גם במחברת שלו רשמתי את התרשמותי מציור בחורה יפה מאוד שמטפחת אדומה על ראשה. "זוהי השחקנית

סולאן", מסביר נעמו אל חאג' ולא יכול להסתיר את הערצתו אליה. הוא לא פגש אותה מעולם אך ראה רבים מסרטיה בטלוויזיה ועוקב אחר סידרה בה היא משחקת. הציור נראה חי מאוד בעל הבעה מיוחדת.

"בעיסוק בציור אני מוצא רוגע, פורקן ללחצים", אומר נעמו אל חאג'. לאחרונה החל לשלב את הציור בעבודתו עם המטופלים. הוא נותן להם לצייר בהפסקות וזה מרגיע גם אותם.

חובש הופך מורה לאמנות

בויראת למד בבית ספר לסיעוד ועם סיום לימודיו החל לעבוד כאח בבית החולים הלל יפה בו הוא עובד עד ליום זה. הוא היה בין הראשונים שהפעילו את מכונת הרנטגן המשוכללת ואף לימד רופאים ועובדים אחרים כיצד לתפעל אותה. בשנת 1987 החליט ללמוד אמנות בסטודיו ברעננה. מאז לא הפסיק לצייר והציג במספר תערוכות. בשנת 1992 השתתף בכנס הרביעי לאמנים ערבים. בסוף שנות התשעים פגש את ג'ודי בקה שהזמינה אותו לקחת חלק בהנחיית קבוצות של אמנים ילדים בארץ ובחו"ל. לבסוף החליט להקנות את מקצוע הציור לילדים וכך לפני כשלוש שנים פתח את בית הספר לציור בערערה.

"אמנות כמו מוסיקה ובמידת מה גם כמו כדור רגל, היא שפה בין-לאומית", אומר בויראת.

באים לעודד את הצעירים

בחצר רחבת הידיים בביתו של בויראת מסתובבים אנשים רבים. מקצתם יושבים בנחת בצל עצי הפרי. באחת הפינות יושבים אמנים ערבים בעלי שם בארץ ובחו"ל. הם הגיעו לאירוע כדי לעודד את התעוררות האמנות בחברה הערבית וגם כדי לפגוש אחד את השני.

מהא מסרה מתגוררת בכפר אבו סנאן שליד הכפר הדרוזי ירקא בגליל המערבי. מסרה למדה אמנות במכללת הגליל המערבי. בזמן הלימודים היא ציירה וגם צילמה. כיום היא מעדיפה את הצילום ומשקיעה בו יותר מאשר בציור.

מסרה כבר הציגה מספר פעמים בגלריית אחמד קנואן בתמרה וגם בבית הגפן בחיפה. היא משלבת בציור גם אלמנטים אחרים. האמנות עבורה היא כלי להבעת תחושות שקיבלה מהוריה שעברו את הנכבה וגם את תחושתה בחיפוש אחר זהותה. היא מסבירה על אחת מיצירותיה, "פורטרט", בה היא מראה תמונה שלה כאשר מחצית מפניה באור ואילו המחצית השנייה בחושך. היא מאמינה שעבודתה אוניברסאלית ושהיא מביעה לא רק את תחושותיה אלא גם את תחושותיהם של ערבים רבים במדינת ישראל החווים משבר זהות.

להתעורר לאמנות באמצע החיים

אבת'האג' אלכילאני הגיעה למסקנה שהיא אמנית רק אחרי גיל 30. לאחר כמה שנים בהן למדה באוניברסיטה (לא ללימודי תואר) וייצבה את סגנונה, החלה בשנת 2007 להציג בתערוכות קבוצתיות עם אמנים מוכרים מהארץ. בחיפה היא מציגה עם אגודת האמנים והפסלים. לפני שהחלה לעסוק באמנות חשבה שאמן או צייר נולדים עם הרצון לעסוק בזה ועוסקים באמנות משחר ילדותם. "מניסיוני אני לומדת שזה לא בהכרח כך. לעתים טמונים באדם כישרונות המתגלים מאוחר יותר". אולי בגלל שהחלה מאוחר יחסית היא מתקדמת בצעדים גדולים. אמנים שרואים את יצירותיה אינם מאמינים שהיא החלה לפני כה מעט שנים ונראה להם כי היא בעלת ניסיון רב יותר.

אלכילאני אוהבת לנסות דברים חדשים, לעבוד בחומרים שונים. בתקופה האחרונה היא עוסקת בהדפסים ומסבירה: "מציירים על לוח נחושת ממנו מדפיסים על נייר או על בד". אולם אלכילאני במקום נייר משתמשת בצמר גפן, דבר המעניק ליצירה אפקט אחר לגמרי.

הסטודיו שלה ממוקם בביתה שבכפר קרע ובו היא גם מציגה באופן שוטף את עבודותיה.

בויראת מסכם את חשיבות האמנות לחברה: "אם לא ניתן לתקשר דרך השפה, ולא משנה מה הסיבה, אפשר לתקשר באמצעות אמנות. זה הרבה יותר משכנע בעיקר אם נמצאים במצבי לחץ".

תגיות: ערערה, ציור, אמנות, ילדים, סולאן

עוד כתבות נצפות...