שיר עתיק מתעורר לחיים חדשים

בהצגה "אמנילי שרה", שעולה השבוע בבכורה בפסטיבל לתיאטרון בובות בירושלים, שיר ערש עתיק בשפה האכדית מעורר לחיים עולם שלם של אנשים, מנהגים, אמונות ואלים

07/08/2009 שלומית יעקובי - אפוק טיימס ישראל
הקטן אותהגדל אותהדפסE-mail הגשת הכתבה

תיאטרון בובות
שיר ערש: מהתינוק בחיק אימו ועד לבריאת העולם – צילום: באדיבות פטריסיה אודונובן
אומרים ששיר טוב, בין יתר ההגדרות, הוא כזה המכיל עולם שלם בקליפת אגוז, הוא כבר נושא בחובו זרעים לאין-סוף, סיפורים מרתקים ועלילות מופלאות. שיר שכזה היה הגרעין שממנו צמחה ההצגה "אָמַנילי שרה" של היוצרת הירושלמית פטריסיה אודונובן, שתוצג בבכורה בפסטיבל הבין-לאומי לתיאטרון בובות בירושלים.

השיר הוא שיר ערש עתיק באכדית שנכתב לפני כ-4,000 שנה בארם נהריים (אזור עיראק וסוריה של היום, מקום הולדתו של אברהם אבינו).

את שיר הערש, שנשתמר בכתב על תבניות חרס עתיקות, שרה האם לתינוקה בעודה מנסה להרגיע את בכיו. דרך השיר עולה תמונה של חיים שלמים – האם עם תינוקה, התרחשויות יום-יומיות בתוך הבית, החיים החברתיים באותה תקופה, ומשתקפים בו יחסי האדם עם האלים.

"הכוונה שלי הייתה להשמיע את השיר, ומשם התחלתי לעבוד. מבחינה תיאטרלית לא היה בנקודת המוצא של השיר סיפור או דרמה. השיר עצמו אינו סיפור אלא תיאור של הקורה בבית כשהתינוק בוכה. מתוך התיאור התחלתי לבנות את ההצגה", מספרת אודונובן. "רוב העבודה הייתה להיכנס לתקופה ולהבין איך נראו דברים מתוך הספרות הענפה המתארת אותה. זה הוביל אותי לחקור על דברים מהתקופה: מנהגים, רהיטים, אורחות חיים – כל עבודת העיצוב נעשתה בהשראת תמונות מחפירות ארכאולוגיות שראיתי בספרים".

מהמקרוקוסמוס אל המיקרוקוסמוס

תיאטרון בובות
תיאטרון צלליות בהשראת תרבויות קדומות – צילום: באדיבות פטריסיה אודונובן
פתגם אכדי אומר: "תינוק שנולד רואה את אור השמש ויוצא מבית החשכה". המעבר מהחלל הסגור, האינטימי והפרטי ביותר, הרחם (בית החשכה), אל העולם הגדול, ממלכת השמש – הוא הציר המרכזי המניע את ההצגה. "מנקודת המוצא של השיר, המתאר רגע מאוד אינטימי ויום-יומי, הלכתי אחורה – מהתינוק עד לבריאת העולם. כמו בתרבות העברית, גם בתרבות האכדית היום מתחיל למעשה בערב. דרך העיסוק בלידה הכנסתי להצגה את הנושא של איך מתחיל היום, חושך ואור, שמש וירח (שנחשבו אז כאלים)", אומרת אודונובן.

"השיר שהיה בשבילי נקודת ההתחלה לכל תהליך העבודה הוא נקודת הסיום של ההצגה – מסע מהמקרוקוסמוס למיקרוקוסמוס – מהאלים שבראו את העולם אל הארץ, הכפר, הבית והאם שבתוך בטנה נוצרים חיים חדשים".

כדי לעזור לקהל לעבור בקלות בין הממדים השונים, נעזרת אודונובן בדמות מיוחדת: "רציתי שתהיה דמות שנוכל לשוחח אתה, שתעשה את הקשר בין העברית לאכדית ובין תמונה לתמונה. כך נוצרה הדמות של אישה זקנה שהיא למעשה ליצן. לא ליצן במובן המקובל של המילה, אלא דמות שעוברת בין העולמות ובין העבר להווה, ומתקשרת עם הקהל ועם השחקנים".

בשונה מהנהוג ברוב הצגות התיאטרון אין כאן קונפליקט אחד מרכזי שסביבו סובבת העלילה. "זו דרמה קטנה יום-יומית הקשורה מאוד לחיים של כל אחד מאתנו. הקונפליקט כאן הוא ביתי וקטן, אך מכיל בתוכו עולם ומלואו", אומרת אודונובן. "במקום קונפליקט יש הרבה יופי ויזואלי ויש היופי של מסורת העוברת מדור לדור ומקשרת בין אם לבת עוד מימי קדם. שירי ערש הם השירים העתיקים ביותר שיש להם תיעוד. נוסף על כך יש כאן גם מפגש עם תרבות עתיקה שהיא שורשיה של התרבות שלנו".

מנגינה חדשה למילים עתיקות

תיאטרון בובות
שילוב של צלילים וצלליות – צילום: באדיבות פטריסיה אודונובן
מילות השיר נמצאו כתובות על תבניות חרס, אך המנגינה שליוותה אותן אבדה. את החסר השלים המוסיקאי ירדן ארז שכתב את המוסיקה המלווה את הצגה.

בהצגה עצמה יש שיתוף פעולה בין אודונובן לירדן ארז. אודונובן כתבה, עיצבה, מפעילה את הבובות ושרה, וארז הלחין את המוסיקה ומלווה בנגינה חיה במגוון כלים את ההתרחשות על הבמה.

"לירדן ארז יש חלק חשוב בהצגה. העבודה אתו כשותף פעיל אינה הפעם הראשונה שאני עובדת ומופיעה יחד עם מוסיקאי שמנגן בזמן ההצגה. בעבר, השילוב של המוסיקה בהצגה היה מוגדר במדויק ומובנה מאוד. עם ירדן העבודה היא אחרת. יש יותר הפרדה בין הטקסט למוסיקה ויש הרבה מקום לאימפרוביזציה. המוסיקה מתארת את המתרחש על הבמה, לכן זה מצריך מאתנו רגישות רבה ושמירה על קשר עין כדי שהחיבור בין ההתרחשות למוסיקה יהי מדויק ומתואם".

ההצגה היא מסוג תיאטרון צלליות. זהו ז'אנר מופעי במה עתיק מאוד שמקורו במזרח הרחוק, בהודו ובסין, והוא למעשה המקור הקדום של תיאטרון הבובות. הבובות הן דמויות דו-ממדיות שהקהל רואה מבעד למסך שקוף למחצה.

אודונובן מסבירה: "המדיום של תיאטרון צלליות התאים לרעיון של ההצגה כי מדובר בתיאור של תמונות מעולם עתיק. ההצגה למעשה מעוררת לחיים, דרך תמונות, רגעים מהעבר. רגעים שאפשר לראות אותם היום רק באבן ובפסיפסים שהם סטטיים וקפואים בזמן. הרעיון היה לקחת את הסצנות הקפואות ולהכניס בהן חיים. כל תמונה בהצגה מורכבת מתפאורה סטטית בשחור לבן ובתוכה נעות דמויות צבעוניות המחיות את התמונה הקפואה".

על הפסטיבל

הפסטיבל הבין-לאומי ה-18 לתיאטרון בובות בירושלים מתקיים השנה בין ה-9 ל-14 באוגוסט, ומועלות בו כ-30 הצגות שונות ב-100 מופעים בחללים ובאולמות שונים ברחבי העיר. בפסטיבל מוצגות יצירות ישראליות, שש מהן במופעי בכורה (ביניהן ההצגה "אמנילי שרה"), ולצדן הצגות מחו"ל. מגוון ההצעות רחב: הצגות לכל המשפחה והצגות למבוגרים, מופעי רחוב, מיצגים, סדנאות ואירועים מיוחדים מעולם תיאטרון הבובות ותיאטרון החפצים והדימויים.

כמחווה לשנת ה-100 לתל אביב-יפו, יוצגו השנה מספר הצגות העוסקות בתל אביב: מחזה ברוח הסיפורים, האיורים והציורים של נחום גוטמן; הצגה העוסקת בתל אביב של שנות ה-30 דרך סיפורן של בובות העולות ארצה בהשראת הספר "מסע הבובות לארץ ישראל" מאת אברהם רגלסון; הצגה שבה שירי ביאליק קמים לתחייה באמצעות חפצים ישנים, בובות ולחן; והצגה למבוגרים שבה מתרחש חלום הקרקס העברי בפלשתינה על פי סיפור קצר של יעקב שבתאי.

את תכנית הפסטיבל המלאה תוכלו באתר: www.traintheater.co.il

ההצגה "אמנילי שרה" תוצג בתיאטרון החאן ביום ג' ה-11 באוגוסט בשעות 11:30 ו-16:00, וביום ו' ה-14 באוגוסט בשעות 10:30 ו-12:30

כתבות נוספות במדור תרבות
עוררו עניין השבוע

עוד כתבות נצפות...

חדשות-ראשי תרבות שיר עתיק מתעורר לחיים חדשים

-->
Feedback Form