תחרות הכינור הסיני – גשר בין מזרח למערב

הזוכה ננסי ג'ואו בת ה-16 – צילום: Edward Dai/The Epoch Times

"נגינה נכונה של כל התווים לא הופכת אדם לאמן", אומרת צ'יה-צ'י לין, אחת השופטות בתחרות הכינור. "האחריות העיקרית של אמן היא להעניק את המיטב שבו לקהל – לבטא טוב לב ונדיבות". בכל התחרויות של NTD הקווים המנחים לשיפוט הם "טוב טהור ויופי טהור".

בתחרות, שהתקיימה בניו יורק בסוף אוגוסט באולם הקונצרטים מרקין שבמרכז קאופמן, השתתפו כנרים ממוצא סיני מכל רחבי העולם.

אתגר תרבותי

ברוח של גישור בין מזרח ומערב נדרשו המתחרים של השלב הסופי לנגן יצירה של פגנני ואת הקונצ'רטו לכינור "פרפר הנאהבים" מאת שני המלחינים הסינים הו ג'אן האו וצ'ן קאנג. יצירה זו מבוססת על סיפור אהבה הידוע כגרסה הסינית לסיפור רומיאו ויוליה. היצירה משלבת הפקת צליל הדומה לזו של כלים סיניים ויש לה מוטיבים סיניים מובהקים.

לנגן שיר סיני בכלי נגינה מערבי היה האתגר האחרון שעמד בפני המתחרים שרובם גדלו במערב ולמדו נגינה בסגנון מערבי. כל המתחרים, גם אלה שגדלו באסיה, מעולם לא פגשו ביצירה זו לפני כן.

זו הייתה עבורם הזדמנות ללמוד, ורובם אכן ניצלו אותה וחקרו גם את הסיפור העומד מאחוריה ואת החיים בסין הפאודלית שבה מתרחש הסיפור.

יון-קונג ג'אנג, המתגוררת בניו יורק, סיפרה כי העובדה שהיצירה הופיעה כאחת הדרישות לתחרות, היא זו שהביאה אותה להצטרף לתחרות. אביה, גם הוא כנר, תמיד רצה לנגן אותה, אך בשל הדיכוי של האמנות המסורתית בסין הקומוניסטית מעולם לא הייתה לו ההזדמנות. עכשיו, כשמפריד ביניהם מרחק גדול, המוטיבציה שלה אף התחזקה.

בשלבים השונים של התחרות נדרשו המתחרים לנגן מיצירות מוצרט, בטהובן ובאך.

השופטת לין אמרה שהיצירות הקלאסיות נבחרו כיוון שמטרת התחרות לקדם תרבות מסורתית. "המהות הפנימית של מוסיקה קלאסית היא להלל את האל, לכן לבם של מלחינים קלאסיים הוא טהור", היא אמרה. "זה שונה ממטרתם של מלחינים היום".

לין מקווה שהתחרות תעודד צעירים לגלות את המוסיקה הקלאסית בעידן שבו הפופ שולט בזירה. "מוסיקה קלאסית היא המוסיקה הבסיסית ביותר", היא אמרה, "בימינו מוסיקאים מחפשים אחר חידושים וריגושים, אך אם תתחיל לחפש במוסיקה קלאסית, מה שתמצא הוא טוהר".

קשה להיות שופט

רמתם הגבוהה של המתחרים הצעירים הקשתה על השופטים את בחירת הזוכים בפרסים. בין הקריטריונים לשיפוט היו טכניקה, הבעה, הבנה של עבודת המלחין והיכולת להעביר את הצליל הסיני בטכניקות מערביות.

אבל בסופו של דבר המרכיב העיקרי היה הלב. "ההישג הגבוה ביותר לאמן הוא להתמזג עם המוסיקה ולחיות את המנגינה. בדרך זו אמנים יכולים לבטא את משמעות היצירה במלואה. אם הכול טכניקה, והקהל מרגיש שהמוסיקה פחות מעניינת את האמן, אז אני יכול לומר שזה לא אמן מסוג שאני מעריך", אמר המנצח והשופט צ'ן רוטאנג.

לדעתם של השופטים הזכייה היא לא העיקר. למעשה הם מאמינים שאם הנגנים יתמקדו באמנות ולא בפרס הם יטיבו לנגן.

"צורות מחשבה שונות מולידות תוצאות שונות" אמרה לין. "אנחנו [השופטים] יכולים להבחין על מה חושב הנגן מהרגע שהוא עולה לבמה ומהרגע שהוא מנגן את התו הראשון".

הזוכים

כל שמונת המתמודדים שעלו לגמר זכו בפרסים, ארבעה מהם זכו בציון לשבח, שניים במדליית ארד, אחד בכסף ואחד בזהב.

בטקס חלוקת הפרסים ניתנה לזוכה במקום הראשון בחירה בין פרס של 10,000 דולר לבין כינור עבודת יד של בונה כינורות מטייוואן סו טינג-הסואן. כשמנחה הטקס הציע את הכינור, הזוכה בת ה-16 ננסי ג'ואו, היססה לרגע ובחרה בהמחאה.

ג'ואו למדה נגינה בכינור מילדותה בהדרכתו של אביה, מורה למוסיקה שעבד עם התזמורת הסימפונית של שנחאי. "הדבר החשוב ביותר בשבילי הוא ליהנות על הבמה. אבל לפעמים אני חושבת שאני נהנית יותר מדי", היא אמרה.

במשך התחרות התפעלו הצופים בקהל מיכולתה המדהימה של ג'ואו להעביר את הרגשות הכנים ביותר בנגינתה. ג'ואו עצמה תיארה את מטרותיה בפשטות: "אני רק מנסה להעביר את מה שאני רוצה לומר לקהל". כשניגנה את "פרפר הנאהבים" היא דמיינה את עצמה כדמות הנשית הראשית בסיפור, ג'ו יינג-טאי. "מעולם לא חוויתי אהבה רומנטית כזו, אך כנערה אני יכולה להתחבר לכך ואני מנסה כמיטב יכולתי לחוות את הרגשות שלה", היא אמרה.

עוד כתבות נצפות...