הקרב על (הר) הבית

אווירה מתוחה בעיר העתיקה ובמזרח ירושלים. עימותים בין מפגינים לכוחות משטרה מלויים ברטוריקה מתלהמת, מאיימים להצית שוב את הלהבות. כמו בעבר, גם הפעם התנועה האסלאמית בישראל משתמשת בהר הבית כסמל למאבק

06/10/2009 גדעון בלמקר - אפוק טיימס
הקטן אותהגדל אותהדפסE-mail הגשת הכתבה

פלסטינים
צעירים במחנה הפליטים שועפט שבירושלים, מתעמתים עם כוחות הביטחון הישראלים, במהלך עימותי החג בבירה – צילום:AFP Photo /Ahamad Gharabli
תשע שנים לאחר שניצתה אינתיפאדת אל-אקצא ברחבת הר הבית, הרוחות מתלהטות שוב. הפגנות, התפרעויות אלימות והתנגשויות של צעירים ערבים מירושלים עם כוחות המשטרה, היו התפאורה של תקופת החגים השנה.

ירושלים היא סמל. סכסוכים וקונפליקטים רבים מתכנסים לתוכה. לעתים העיר מארחת את המאבק הלאומי הפלסטיני, פעמים אחרות מדובר במאבקם של הפלסטינים אזרחי ישראל לשוויון ולהגדרה עצמית משלהם. פעמים אחרות ידידות וותיקות כמו ישראל וארה"ב מתקוטטות על העיר.

המהומות האחרונות בתקופת החגים החלו לאחר שנפוצות שמועות על ניסיון של יהודים לעלות ביום כיפור להר הבית להתפלל. במהרה החלו להישמע קריאות בציבור הערבי ובקרב הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה להגן על הר הבית בגופם. אל הקריאות הצטרפו מנהיגי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל.

 סמל ומאבק

כבר מספר שנים שהתנועה האסלאמית בישראל מניפה את דגל ירושלים ואל-אקצא. הסיסמא "אל-אקצא בסכנה", בה משתמשת התנועה כעשור, מצליחה להניע המונים מאזרחי ישראל הערבים לעצרות ולהפגנות מחאה.

ברבים מנאומיו, מדגיש מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית טענות על ניסיונות ישראליים להרוס את מסגד אל-אקצא. טענות אלו נשמעות באופן תדיר בכנסים של התנועה וזוכים להדים בקרב הציבור ובמדינות ערב.

בשנת 2007 רשות העתיקות החלה בחפירות ארכיאולוגיות במעלה המוגרבים המוביל להר הבית, טרם שיפוצו. האירוע נוצל לקמפיין תקשורתי רחב היקף לפיו, בשל החפירות, עומד מסגד אל-אקצא להתמוטט וכי על כל מוסלמי לבוא לאל-אקצא להגן על המסגד. טענות אלו נשמעו מפי מנהיגי התנועה האסלאמית בישראל והן בקרב מנהיגי החמאס והפת"ח, שחזרו על הטענות והפיצו אותן.

התנועה האסלאמית בישראל שיחקה תפקיד מרכזי גם בהתססת הרוחות שהובילו לאירועי אוקטובר 2000 שפרצה במקביל לאינתיפאדה השנייה. שייח' ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, הוזהר על ידי ועדת אור על הסתה בשל השימוש הרב שנעשה בסיסמה "אל-אקצא בסכנה".

חיילים ישראלים
חיילים ישראלים פרושים במזרח ירושלים על רקע כיפת הסלע, השבוע
" אנשי התנועה האסלאמית, אחרי שנכזבה תוחלתם להשיג היענות לתביעותיהם מהמערכת הפוליטית והמשפטית של המדינה, פנו לדרך אסרטיבית יותר", נכתב על התנועה בדו"ח ועדת אור. "אנשי התנועה, ובמיוחד הרדיקלים שבהם, נטו להסלים מחלוקות לכלל מאבק פוליטי נמרץ, נקטו שיטות אקטיביסטיות של קביעת עובדות בשטח, וחתרו לעורר את הרוחות בקהילה האסלאמית סביב נושאי מאבקם, ולהסעירן. דפוסי פעולה אלה תרמו לרדיקליזציה הפוליטית של הרחוב הערבי במחצית השנייה של שנות התשעים"

"גורם שני שהפנה את הזרם האסלאמי בישראל לכיוון רדיקלי היה הניגוד הקוטבי בין עמדת המוסלמים לבין מדיניות ממשלת ישראל בסוגיות הר-הבית - באסלאם: אל-חרם אל-שריף - והשפעת ההתנגשויות החמורות שהתחוללו בין מוסלמים לכוחות הביטחון ברחבת ההר. מעורבותה הרבה של התנועה האסלאמית בישראל בסוגיות אלה נבעה במישרין מהקו הפרוגרמטי-תוכניתי שלה. בפעילותה של התנועה בשטח זה, עוד יותר מאשר בשטחים אחרים, באו לכלל ביטוי מאפייני האסטרטגיה שלה: הסלמת מאבקים, אקטיביזם מִבצעי והתססת הציבור. התנועה העמידה את אל-אקצא בראש מעייניה - כנקודת מוקד רגשית לליכוד המוסלמים בישראל סביבה, וכגשר אל החברה הפלסטינית בשטחים ואל עולם האסלאם בכלל", הוסיף הדו"ח.

תגובה של חברה במשבר

התנועה האסלאמית בישראל היא תנועה ששמה לה למטרה לעודד את האסלאם בקרב ערביי ישראל. היא פועלת בתחום החינוכי והחברתי ומשרישה אידיאולוגיה אסלאמית בקרב הציבור הערבי בישראל. לתנועה קשרים אידיאולוגים לתנועת האחים המוסלמים ולחמאס. אירועים משותפים לתנועה האסלאמית ולחמאס נערכו מספר פעמים בעבר.

החברה הערבית בישראל היא חברה מגוונת, כאשר התנועה האסלאמית מהווה חלק אחד ממגוון הגופים והתנועות בה.

המתח בין הציבור היהודי לציבור הערבי בארץ אינו חדש. המגזר הערבי מצוי בין סדן הזהות הלאומית והזיהוי האוטומטי כ"אויב", לבין פטיש ניסיונות השתלבות הנתקלים לא מעט באפליה גלויה. מול הקשיים האלו, גופים שונים מספקים פתרונות שונים – מקריאות להיפרדות ממדינת ישראל ולהקמת אוטונומיה לערביי ישראל, עד ניסיונות השתלבות בחברה הישראלית.

מהומות אוקטובר היו קו שבר ביחסים בין הציבור הישראלי היהודי ובין הציבור הערבי. הריגתם של 13 אזרחים על ידי כוחות הביטחון ואופן הטיפול במהומות, הוביל להקצנה בחברה הזו. ירושלים ומסגד אל-אקצא הם סמל המשמש בעיקר את התנועה האסלאמית, אך בשל המאבק המשותף, קריאותיהם מוצאות הדים גם בקבוצות אחרות. פעולות משותפות, כמו ציון אירועי אוקטובר, מתבצעות יחד על ידי זרמים פוליטיים שונים.

עוררו עניין השבוע

עוד כתבות נצפות...

חדשות-ראשי בארץ הקרב על (הר) הבית

-->
Feedback Form