מוסיקת הספירות – מתנועת הכוכבים אל אולם הקונצרטים

חכמי קדם האמינו כי תנועות גרמי השמים מפיקה מוסיקה הרמונית הנקראת musica universalis, "מוסיקה של הספירות". אמונתם זו עדיין חיה ומתקיימת גם היום בניו יורק בזכות קבוצת נגני מיתר שהתאגדו יחד והקימו את אגודת המוסיקה של הספירות.

האגודה נוסדה בשנת 2001 בהשראת האקדמיות הנאו-אפלטניות שהיו במאות ה-16 וה-17 באיטליה. מטרת האגודה, כפי שנכתב באתר שלה, היא "לקדם את המוסיקה הקלאסית באמצעות קונצרטים ייחודיים של מוסיקה קאמרית, ובאמצעות הרצאות מקדימות לקונצרטים אלה המאירות את הרקע ההיסטורי והפילוסופי של המוסיקה ואת היסודות המדעיים שהיא מתבססת עליהם, כדי להעניק לקהל קשר רחב יותר למוסיקה המבוצעת בקונצרט".

סטפני צ'ייס, אחת ממייסדי אגודת מוסיקת הספירות והמנהלת האמנותית שלה, כותבת לעתים עיבודים של יצירות תזמורתיות להרכב קאמרי. היא מספרת שכתיבת עיבוד הוא תהליך המצריך זמן רב, אך עם הניסיון הוא הולך ונעשה קל יותר. "אין לי הכשרה מיוחדת לכתיבת עיבודים מוסיקליים – אבי היה עושה זאת מצוין בצורה מלאת דמיון וגם הוא לא למד זאת", היא אומרת.

עם זאת, כדי לכתוב עיבוד טוב נדרשים כישרון מוסיקלי וחוש מלודי. "בעיבודים שלי לכלי מיתר אני מנסה תמיד לחלק את הקו המלודי בין הכלים, אפילו אם התפקיד שלי ככנרת ראשונה בהרכב מאבד כמה מהנושאים היפים. לצליל הוויולה למשל יש מלאות מיוחדת שהיא יפה מאוד, כמו קול המצ'ו- סופרן, ואני אוהבת להבליט אותה במנגינות שטווח הצלילים שלהן נמוך יחסית".

נוסף על כך המעבד צריך שתהיה לו היכולת לחשוב על מכלול הכלים באותו הזמן, ולגרום להם להישמע כישות אחת. "בעיבודים שלי ליצירה Ziguenerweisen של המלחין פבלו דה סרסטה כל קטעי הסולו מפוזרים בצורה דמוקרטית בין כל הכלים, כולל הקונטרבס. ביצירות של ברהמס לעומת זאת יש פעמים שאני צריכה את הקולות הנמוכים לתנועה ולהרמוניה של הבס כי הכתיבה המקורית לפסנתר היא לעתים קרובות בצלילים נמוכים מאוד – אז קטעי הסולו נשארים בדרך כלל לכלים בעלי המנעד הגבוה יותר".

ההרמוניה שבבסיס מוסיקת הספירות

סטפני צ'ייס מנסה לבטא בעבודתה את הקשר של המוסיקה עם העולם הפיזי והרוחני באמצעות ההיסטוריה, הטכנולוגיה והמדע. היא מאמינה שלמוסיקה יש פרופורציות מתמטיות שיש לשמור עליהן כדי שהצליל יהיה הרמוני.

"חוקרים רבים סבורים שהמוסיקה של באך משלבת יסודות של 'המוסיקה של הספירות' בפרופורציות ובמבנה שלה. מוסיקה היא למעשה ארכיטקטונית מאוד, במוסיקה של ברטוק למשל משולבות הפרופורציות המתמטיות המכונות יחס הזהב המתבטאות בסדרת מספרים הנקראת מספרי פיבונצ'י".

היא גם יודעת שהרמוניה בין-אישית בקרב חבורת המוסיקאים היא אינה דבר שקל ליצור, אך היא גורם מכריע להצלחתו של מופע. "אם לארבעה מתוך חמישה נגנים יש מוסר עבודה דומה ואילו הנגן החמישי אינו מקפיד כמוהם על ריכוז או מחויבות לחזרות ולאימונים – האנסמבל כולו סובל מירידה באנרגיה החיובית. בדרך כלל הקהל לא מרגיש בכך, אבל זה שם בכל זאת. במשך השנים עשיתי מה שאני מחשיבה כשתי טעויות בהעסקת אמן שהעבודה עמו הביאה אנרגיה שלילית למופע ולהכנות אליו".

במהלך השנים עברה צ'ייס באגודה רגעים טובים וטובים פחות, אך לכולם שמור מקום יקר בלבה. "הרגע הקשה ביותר לאגודה היה קרוב לוודאי קונצרט הפתיחה שלנו ב-1 בנובמבר 2001. היינו עדיין מזועזעים מהתרסקות מגדלי התאומים והקדשנו את הקונצרט לזכר הקרבנות. תרמנו גם את כל ההכנסות לשתי תחנות לכיבוי אש שהיו בשכונות שלנו שרבים מאנשיהן נספו באסון".

"הרגעים המאושרים ביותר הם לרוב אלו שאנחנו ממש מנגנים בקונצרטים – אני זוכרת את כולם בהנאה בזכות המוסיקה ובזכות הזמן שביליתי בחברת המוסיקאים".

ההגדרה הטובה ביותר לאמנותיות היא לגלות את האמת ולהציגה

סטפני צ'ייס זוכרת באהבה את התקופה שלמדה אצל הכנר הבלגי ארתור גרומיאוקס. הוא היה התגלמות אמיתית של אמן דגול ומודל לחיקוי. "ההגדרה הטובה ביותר לדעתי לכישרון אמנותי היא היכולת לגלות ולהביא לקהל את האמת, מתוך ההבנה שהאמת הזו היא ערך אישי סובייקטיבי. למוסיקאי משמעות הדבר היא לשרת את משאלות המלחין כמיטב יכולתו".

צ'ייס בטוחה שהדרך הטובה ביותר להישאר נאמן לעצמך באווירת המתח והבדידות המאפיינות את החברה המודרנית ולשמור על ערכי המוסר, היא להיות מוסיקאי קלאסי.

מתוך אמונה חזקה בכוחה של המוסיקה הקלאסית מביטה צ'ייס קדימה לקראת אתגרים חדשים המצפים לה. בדצמבר היא תופיע ברסיטל של כינור סולו בתיאטרון פרידריק לואה בניו יורק בתכנית שתכלול את הסונטה לכינור סולו שברטוק הלחין בשנת 1944 – אחת היצירות הקשות ביותר שהולחנה אי פעם לכלי זה.

"המטרה שלי היא להעמיק את המודעות למוסיקה קלאסית ולדרך שהיא משפיעה על מהות חיינו בהיבטים רבים – בדרך כלל מבלי שאנחנו מודעים לכך".

הכתבה המקורית באנגלית

עוד כתבות נצפות...