הגלקסיות JKCS041 המרוחק, הגלקסיות נראות בלבן ואילו הגז החם שבמרכז הצביר נראה בצבע כחול – צילום X-ray: NASA/CXC/INAF/S.Andreon et al Optical: DSS; ESO/VLT
כולנו מכירים את מערכת השמש, שבה מספר כוכבי הלכת סובבים במעגלים, כל אחד במסלולו הוא. בסדרי גודל גדולים מעט יותר מוכרות לנו הגלקסיות, בהן כוכבים כדוגמת השמש שלנו סובבים כל אחד במסלולו, ובסדרי גודל גדולים אפילו יותר זיהו החוקרים את צבירי הגלקסיות – אוסף של מספר גלקסיות (בין גלקסיות בודדות לאלפי גלקסיות) שמה שקושר ביניהן הוא כוח הכבידה המשותף שלהן. כדאי להזכיר שבסדרי גודל גדולים אפילו התגלו גם צבירי על, המאגדים מספר צבירי גלקסיות.
ב-22 באוקטובר פורסם גילויו של צביר הגלקסיות המרוחק ביותר שהתגלה עד כה, מה שאומר שהוא גם הקדום ביותר מבין אלו שנצפו. הצביר, שקיבל את הכינוי JKCS041, שוכן במרחק של כ-10.2 מיליארד שנות אור מאיתנו, כלומר האור המגיע אלינו ממנו יצא לדרכו כבר לפני 10.2 מיליארד שנה, כשגילו של היקום היה בערך רבע מגילו הנוכחי (13.7 מיליארד שנה). כיוון שצבירי הכוכבים מורכבים מגלקסיות, כפי הנראה הצבירים נוצרו לאחר הווצרות הגלקסיות, לכן החוקרים אינם מצפים לאתר צבירי גלקסיות קדומים (מרוחקים) יותר - הצביר הנדון מקדים את השיאן הקודם בכמיליארד שנות אור. כפי שהסביר ד"ר סטפנו אנדראון מהמכון הלאומי לאסטרופיזיקה שבמילנו, איטליה: "אנחנו לא חושבים שהגרביטציה יכולה לעבוד מספיק מהר כדי ליצור צריבי גלקסיות זמן רב קודם לכן".
בפעם הראשונה הצליחו חוקרים להבחין בצביר הגלקסיות JKCS041 כבר בשנת 2006 באמצעות "טלסקופ האינפרא אדום של בריטניה" (UKIRT) ובשלב הבא המרחק אליו חושב באמצעות מספר טלסקופים וביניהם טלסקופ החלל "ספיצר" לקרינת אינפרא אדום. אולם הטלסקופ שהצליח לאמת בסופו של דבר בצורה חד משמעית שמדובר בצביר גלקסיות, ולא בגלקסיות נפרדות, הוא טלסקופ החלל צ'נדרה לקרינת X, שבעזרתו הבחינו החוקרים בגז חם השוכן בין הגלקסיות שבצביר.
בעזרת חקירת מאפייניו כגון הרכבו, מסתו, הטמפרטורה השוררת בו ועוד, מקווים החוקרים להרחיב את הבנתם אודות התהליכים בהם קיבל היקום את צורתו הנוכחית.
