הקסם של מדינת יוטה בארה"ב

סאלט לייק סיטי – הטמפרטורות כאן מתקרבות ל-38 מעלות צלזיוס, והחלטתי לבקר במספר אתרים בקניון קוטונווד ובאתר הסקי הפופולרי "סנובירד" (Snowbird), כדי לראות כמה שלג נותר על ההרים. אני עדיין מופתעת לראות הרים מושלגים בסאלט לייק סיטי באמצע חום הקיץ.

אפשר להגיע ממרכז העיר של סאלט לייק סיטי לסנובירד בתוך 50 דקות נסיעה בלבד. הנהיגה היא על כבישים מהירים, עד ל-24 הקילומטרים האחרונים שלמרגלות ההר. סאלט לייק סיטי ממוקמת בעמק מוקף הרים משלושת צדדיו, בגובה 1280 מטר. גובה אתר הסקי סנובירד, שממוקם בסמוך לפסגת הקניון, הוא 2468 מטר.

כאשר נכנסתי לקניון, נזכרתי בימי צעירותי, בהם נהגתי לטפס עם גיסי על מצוקים בסופי השבוע. כמו רוב המטפסים של עונת הקיץ, יצאנו השכם בבוקר כדי להימנע מחום הסלעים. בקניון ראיתי מספר לא מבוטל של כלי רכב בעודי מתקרבת לשביל ההליכה, ולכן החלטתי ללכת ברגל כ-100 מטרים נוספים כדי לראות מי מטפס על הצוקים וכמה מים זורמים במורד מפלי ליסה (Lisa Falls).

ראיתי גבר צעיר מחפש את כל הדרכים האפשריות למצוא נקודה בה יוכל להניח את כף רגלו כדי להמשיך לטפס במעלה הקיר. האדם שאחז בכבל הביטחון חייך, בעוד שותפו מנסה כל פיתול אפשרי כדי למצוא את המאחז הנכון ואת דריסת הרגל הבאה.

לאחר שצפיתי בו במשך מספר דקות והזדהיתי עם תסכולו, קראתי לעברו בקול כדי שיוכל לשמוע אותי למרות הרעש של המים, "אני נהגתי לבצע זינוק, ואז לאחוז בשפת הסלע..."

אם אתם מהמחמירים, תחשבו את זה לרמאות. צפיתי בקבוצה נוספת של מטפסים לפני שחזרתי במורד השביל לעבר המכונית, בעודי נזכרת בתקופות היפות של טיפוס סלעים באזור המפלים המרעננים.

הכביש מתפתל במעלה הצלע הצפונית של הקניון לאורך 160 ק"מ נוספים. רוכבי אופניים קראו תיגר על המכוניות ועל המשאיות המטפסות במעלה הדרך התלולה והצרה. הם רכבו במהירות במורד הדרך בקבוצות של שישה רוכבים ובמהירויות המתקרבות ל-60 קמ"ש. בצדה השני של הדרך, רכבו רוכבי אופניים בכבדות במעלה הקניון, דחוקים בין תנועת כלי הרכב לבין התהום התלולה שמימינם.

רציתי לעצור מספר פעמים ולצלם, אך התנועה התקדמה במהירות רבה מדי מכדי שאוכל לעצור. חשבתי שהייתי אמורה לדעת מניסיון העבר מתי ניתן לעצור, אך נזכרתי שלא ביקרתי בקניון מעל לשש שנים.

כאשר הגעתי לנקודה שהמקומיים מכנים בשם "הציפור", התרשמתי עמוקות מהמראה הירוק הצלול שעל צלע ההר. בסאלט לייק סיטי ובאזורים המקיפים אותה ירדו כמויות רבות של גשמים בשנים האחרונות. צלע ההר היה פשוט יפהפה למראה.

בעונת החורף, האתר אינו מוגבל לסקי בלבד. באותו יום הוקם במתחם התחתון אוהל גדול, לצורך אירוע רכיבת אופניים תחרותית. בחודשי הקיץ, רוחש המתחם העליון פעילויות ותיירים מכל העולם. בסוף שבוע זה הופיעו מספר להקות בסגנון "מוסיקת הרים", ואנשים פרטו בגיטרות שלהם ובכלי נגינה אחרים בעודם מסבירים את טכניקות הנגינה שלהם ומספרים סיפורים מעניינים. ילד שסיים זה עתה לדוג בבריכה קטנה, לא העלה בחכתו דבר.

במרכז האתר, ילדים ומבוגרים רכבו איש-איש בתורו על גבי מתקנים שונים, כגון רכבל סקי ומתקן דמוי אומגה מהירה בשם "זיפ ריידר" שהוסיף רבות להתרגשות, טיפוס קירות, קפיצת בנג'י לילדים ולמבוגרים, ועוד.

הטמפרטורה הייתה נעימה, 25 מעלות צלזיוס, ומלווה בבריזה קלה. זוגות, משפחות וילדים שוטטו להם באתר, אוכלים, מדברים ונהנים מיופיים של ההרים. מגוון האנשים היה מרענן – ניתן היה לראות שם אנשים מניו יורק, מסין, מהמזה"ת, מאירופה, מאפריקה וממקומות נוספים.

החלטתי לרכב בקרונית החשמלית אל הפסגה שבגובה 3352 מטר, וליהנות מתצפית ממעוף הציפור. מדובר בקרונית המהירה בעולם, המסיעה עד 125 איש בשיפוע תלול למרחק של כמעט קילומטר, בתוך 7.5 דקות בלבד. במחצית הדרך במעלה ההר נראו הבניינים הגדולים נראו כמו משחק קוביות. הטמפרטורה בפסגה הייתה 19 מעלות צלזיוס בלבד, אך השמש החמימה הנעימה את החוויה.

הנוף בפסגה פשוט נראה מרהיב. אפשר לטייל ברגל, לטפס, או לקחת את המשפחה לנסיעה ברכב שטח. בחורף, אפשר כמובן לעשות סקי. אם אינכם מורגלים לגובה מסוג זה, צאו למספר טיולים רגליים איטיים במשך יומיים לפחות, כדי לשפר את היכולת הגופנית להתמודד עם הפרשי הגבהים. יש להיות מוכנים לשינויים פתאומיים במזג האוויר ולהיזהר במדרונות הפתוחים מפני רוחות סוערות, מפולות סלעים וסכנות נוספות.

כבר עבר זמנם של המכרות הנטושים, הקרונות שלהם וציוד הטיולים בו השתמשנו כשטיילנו באזור אגן המכרות שעבר הסבה לאתר נופש ופנאי. האזור כולו מנוקד במכרות כסף נטושים, הגדול שבהם היה ב-Park City, לא הרחק משם.

זכור לי כיצד צפיתי בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 בשני ניצים אדומי זנב שהתאמנו בצלילה חופשית באוויר. הם צללו במאונך מגובה רב, ואז פנו אחד לעבר השני, וממש ברגע שעמדו להתנגש הפנו את גופם וחלפו אחד על פני השני במהירות רבה. הניצים הבוגרים יותר ריחפו למעלה בשקט, מתבוננים בהם.

תרגיל צלילה זה נמשך 20 דקות, בשעות אחה"צ, בזמן שעצרתי לנוח לרגע על זיז במהלך טיפוס על אחד המצוקים. תמהני אם צאצאיהם עדיין מתאמנים בצלילה חופשית באזור.

הגיעה העת לחזור לרכבל ולרדת בחזרה לאתר. אפשר לרדת ברכבל או בהליכה בשביל רגלי.

אולי אחזור שוב למעלה כדי לרקוד על הבמה עם בתי, לצלילי מוזיקת עם גרמנית בפסטיבל הריקודים של אוקטובר, כפי שעשינו בצעירותה.

הכתבה המקורית באנגלית

תגיות: ארה"ב, יוטה, תיירות, טיולים, סקי, סנובירד

עוד כתבות נצפות...