ד"ר מטלון בוחר באמפתיה כתרופה

ד"ר אנדרה מטלון, מומחה ברפואת המשפחה ומנהל המחלקה לרפואת המשפחה בבית חולים בלינסון ובמחוז דן-פ"ת-ת"א בשרותי בריאות כללית

ביוזמתו נבנתה בשרותי בריאות כללית מרפאה לקבוצת חולים שהרפואה מתקשה להתמודד איתם: אנשים הסובלים מעייפות כרונית, מתסמונת המעי הרגיז, מכאבים בכל הגוף, פיברומיאלגיה (דאבת השרירים), מיגרנות, כאבי ראש, מתח וסימפטומים אחרים שאין להם הסברים ביולוגים. החולים מופנים למרפאה על ידי רופאי משפחה שמתקשים לטפל בהם ובמחלות מסוג זה. לעתים קרובות חולים אלה נופלים בין הכיסאות בין רפואת המשפחה והפסיכיאטריה. ד"ר מטלון מסביר על הטיפול: "יצרתי מפגש טיפולי עם גב' צביה נחמני, עובדת סוציאלית, בו נבדקים כל הסימפטומים של החולה, אירועים משמעותיים בחייו וטראומות במהלך חיו. נבדקים גם יכולת ההתמודדות וקיומם של גורמי תמיכה כגון חברים, משפחה, חיות מחמד ותחביבים, וכן נעשית בדיקה פיזיקלית ונגיעה פיזית בכל כאב". לדעתו חלק מהבעיות נובעות ממתח, כאב, בדידות או אובדנים משמעותיים שחווה המטופל במהלך חייו. בסיום המפגש המטופל יוצא עם סיכום ובו הטיפולים שברובם אינם פרמקולוגיים (תרופתיים). לעתים מדובר בטיפול קצר מועד: עבודה על מחשבות מכשילות, הרפיה, מדיטציה, ביו-פידבק, טיפול בצחוק, מסאז', שיאצו, דיקור, טיפול בתרופה טבעית, ולפעמים הפניה לסדנאות. כל חולה מקבל טיפול המותאם לאישיותו ולעולמו התרבותי. יש חולים המסתפקים בפגישה הראשונה שהיא עוצמתית מאוד, ויש חולים הזקוקים לטיפול ארוך יותר שיכול להמשך עד עשרים מפגשים.

"אני פוגש אנשים שונים וכל אחד מביא איתו תרבות אחרת. אני מוצא שאנשים אוהבים לספר על עצמם, על התרבות שלהם והאלמנטים המשפחתיים המתייחסים לזה. בכל סיפור אנושי ורפואי יש דרמות, כל אדם הוא ספר פתוח. אני למדתי מהחולים וממקורות אחרים על יהדות פרס, שיראז, טהרן, על יהדות תימן, מרוקו וקווקז, על השואה ועל דור שני של ניצולי שואה, על החלוצים ועל החינוך המשותף של הקיבוצניקים. למדתי שלאמונה יש כוח חזק שעוזר מאוד להחלמה והוא חלק מהריפוי", מספר ד"ר מטלון.

לכל אדם יש יכולות להבריא ולרפא את עצמו, אפילו חולים במחלה קשה או סופנית לא בהכרח צריכים לסבול. נוכחות הרופא בתהליך גיוס הכוחות הפנימיים להתמודדות והשותפות של הרופא בתהליך ההבראה עוזרות להפיג את הסבל. גם כשמדובר במחלות סופניות מפגש מסוג זה מאפשר לחולה להשלים עם מצבו ופחות לסבול, מסביר ד"ר מטלון.

"הפסקתי לעשות הפרדה בין גוף ונפש, לא למדתי על החיים באוניברסיטה, את זה למדתי מהמטופלים שלי. אני לא בא כדי ללמד אותו אלא ללמוד ביחד", הוא אומר.

ד"ר מטלון הוא בן 56, יליד מצרים, נשוי ואב לשלושה ילדים. "עליתי לארץ בגיל 22. עלייתי ארצה נבעה מתחושות מרדנות, פרידה מהבית, סקרנות וציפייה למשהו חדש. בנוסף לתחושות האלה, העלייה גם נבעה מהיותי יהודי והצורך שלי בחיפוש אחרי שורשים", נזכר ד"ר מטלון. "גדלתי בברזיל להורים יוצאי מצרים. אבא דיבר לדינו ואימא דיברה צרפתית. קבלנו חינוך ספרטני, פשוט. בבית דיברנו צרפתית ולמדנו לשיר את ההמנון הצרפתי. התחושה שלי הייתה של זרות ושונות. הייתי שונה מכל הילדים האחרים בבית הספר. בכיתה לא הייתי מקובל והיה הרבה סבל. למדתי בבית ספר איטלקי פשיסטי, שלא היו בו יהודים. בכיתה אפילו היה צלב על הקיר וכל בוקר היינו צריכים להתפלל אליו, ואם לא התפללנו היינו מקבלים מכה בידיים עם הסרגל", משחזר ד"ר מטלון את ילדותו. "זה היה בית ספר שנחשב טוב והוריי רצו לתת לי חינוך טוב. אחרי הלימודים למדתי אנגלית, ואחר כך למדתי פסנתר". עד היום הוא חושב באנגלית ומתרגם לעברית.

"בגיל שלוש עשרה הצטרפתי לתנועת הנוער היהודית בחיפוש אחרי זהות. בתנועה קיבלו אותי ולא הייתי שונה, הייתי אחד מהם. בברזיל הייתה זו תקופה של שלטון גנרלים והיה דיכוי של חופש הדיבור והתרבות. זמרים ואנשי תרבות הוגלו. אני זוכר שהמשטרה הייתה נכנסת לאוניברסיטה ואנשים היו נעלמים".

"כל רופא יכול להיות רופא טוב. רופא צריך להיות מודע לרגשות ולסבל. הסיבה הבסיסית שרובנו בחרנו להיות רופאים היא כדי להקל על הסבל והכאב", סבור ד"ר מטלון. "לצערי בתי הספר לרפואה נעשו טכניים ומלמדים על מחלות ופרמקולוגיה (תרופות). לכל סימפטום יש תרופה". לדבריו הכלכלה המערבית השפיעה על הרפואה. הערכים והמשמעות של להיות רופא הלכו לאיבוד ויש פחות חמלה. הוא מוסיף שבבתי הספר לרפואה מלמדים את הסטודנטים לחשוב כמו תוכנת מחשב שמכניסים לתוכה מידע על הסימפטומים של המחלה והיא מוציאה פלט המכיל את התרופה למחלה – הרופא היום נמדד ביכולתו לספק אבחון של המחלה ולא במידת האנושיות שלו. החכמה האמיתית היא לדעת למזג את הידע עם החמלה, לחבר את המוח ללב. "עבודה מסוג זה מחייבת את הרופא להכיר את הסבל של עצמו", אומר ד"ר מטלון. הוא סבור שהחוויות שעבר בחייו והמודעות שלו לסבל של עצמו מאפשרת לו לשאת ולהכיר בסבל של האדם השני. "היכולת שלי לטפל באדם האחר היא יכולת של נתינה בלי להרגיש שאני מתייבש ומרגיש שחוק. התחושה שאתה עושה טוב לאדם ממלאת אותך במשמעות. היכולת לטפל בחולים קשים ואנשים שעברו מצוקות קשות נותנת לי סיפוק רב".

ד"ר מטלון הוא יו"ר אגודת בלינט (Balint) ישראל, שמטרתה ליצור מקור תמיכה לרופאי המשפחה ולמנוע שחיקה מקצועית. המפגש עם החולה נוגע גם בנקודות תורפה של הרופא והוא צריך להיות מודע להן. "בקבוצה אנו בודקים מה שקורה באינטראקציה עם המטופלים, למה הם לפעמים 'דורכים לנו על היבלות'", מסביר ד"ר מטלון. הבדיקה הזאת נעשית בקבוצת עמיתים שגם חווה דברים דומים, באווירה אוהדת וחברית כך שכל רופא יכול להיפתח, ללמוד, לגדול ולהתפתח.

למרות הקושי הכרוך בעבודתו אפשר לראות בעיניו את האושר שהיא מסבה לו. "יש לי הנאה צרופה בעבודתי. אני נהנה ממה שאני עושה. אני לא מוכן לחזור אפילו עשר שנים אחורה בגילי, אני שמח בחלקי, בגילי ובעורי".

עוד כתבות נצפות...