בנגב מתפתחת חקלאות "חכמה" בזכות מי השפד"ן

אילוסטרציה, חקלאית קוצרים חיטה בנגב. בימים אלו מתחילים להיווצר גם פרדסים – צילום: AFP PHOTO/MENAHEM KAHANA

לפי דיווח של הקרן הקיימת, עתודת הקרקע לחקלאות בנגב מונה למעלה ממיליון וחצי דונם, מתוכם 30.000 דונם מיועדים לגידול פרדסים.

את השינוי העצום הזה עשתה המדינה בכך שהעבירה את המים המטוהרים ממפעל השפד"ן (מכון טיהור שפכי גוש דן) הנמצא במרכז הארץ, אל הנגב. השפד"ן הוא מכון הטיהור הגדול ביותר בארץ. המים המטוהרים מוחדרים לקרקע חולית המהווה סנן טבעי עד הגעתם לקרקע מוצקה, שם הם נאגרים כמי תהום. מכאן הם נשאבים ומוזרמים לנגב לצורך השקית גידולים חקלאיים.

שיטת טיהור זו גורמת למים לעבור סינון דרך שכבות האדמה ואיכות המים המתקבלת קרובה לאיכות מי שתייה. (ההבדל המהותי שהם עדיין מכילים מתכות מהן לא ניתן להיפטר בשיטת סינון זו).

בדרך למצפה רמון על כביש 40 ניתן לראות עשרות דונמים של גפנים עצי זית, וחוות המטפחות יקבי בוטיק וגבינות תוצרת בית. בנגב המערבי ישנם מאות דונמים של פרדסים, מטעים, כרמים וחממות לגידולי שדה.

מזג האוויר החם של הנגב, בתוספת מי קולחין המגיעים מהשפד"ן ללא הגבלה, מאפשרים לחקלאים לקבל יבולים בכמויות ובאיכויות שלא הכרנו בעבר. "אלו תנאים אופטימאליים לגידולי חקלאות", מציין האגרונום אורי אלון שהוסיף כי תנאים אלו מאפשרים לחקלאים לפתח ולשדרג את החממות ואת שאר הגידולים.

לדוגמה, בנגב המערבי מגדלים תות שדה בתליה. צורת גידול זו מאפשרת לחקלאים לקבל פרי באיכות טובה מאוד וללא מזיקים. הפרי אינו בא במגע עם האדמה, מזיקים אינם מטפסים עליו, והרטיבות מהקרקע ומעודפי מים הנשארים אחרי ההשקיה אינם גורמים להירקבו.

גם את העגבניות הפלפלים והמלפפונים מגדלים בתלייה. שיטה זו מבטלת את הצורך לרסס את הפירות והירקות כנגד מזיקים.

החממה סגורה ומונעת כניסה של מזיקים. במידה ומזיק מסוים הצליח לחדור פנימה, החקלאי מכניס לחממה בעל חיים אחר שיחסל את המזיק. באמצעות הדברה ביולוגית זו נלחמים החקלאים במזיקים ללא שימוש בחומרי ריסוס והדברה הפוגעים באיכות הפירות הירקות ובבריאותינו. גם בדשנים אין צורך להשתמש מאחר ומי הקולחין המגיעים מהשפד"ן עשירים בחומרי דישון טבעיים.