צלם-במאי חוצה גבולות במומחיות של מספר סיפורים

טים הת'רינגטון, אמן מולטי מדיה, מסרב להיות מוגדר ושומר על סגנון חופשי ומקורי

25/12/2009 ג'נביב לונג - אפוק טיימס, ניו יורק
הקטן אותהגדל אותהדפסE-mail הגשת הכתבה

טים הת'רינגטון
"התמונות הטובות ביותר הן אלו המשקפות אמת" – צילום: טים הת'רינגטון
ניו יורק –את טים הת'רינגטון קשה להגדיר במדויק. נוכל לקרוא לו צלם עתונות, אבל אז נתעלם מעבודתו כבימאי סרטים; נוכל לומר שהוא סופר, אך זו תהיה הגדרה צרה בלבד של מיומנותו כמספר סיפורים תוך שימוש במולטימדיה.

במובן מסוים, הלונדוני הזה אשר צמח בניו יורק מהווה דוגמה מושלמת למגמות חדשות בעיתונאות. אך אל תאמרו זאת להת'רינגטון – הוא עבד קשה כדי שלא יקטלגו אותו בקטגוריה כלשהי.

"אני אוהב רעיונות", אומר הת'רינגטון. "איני מעוניין להידחס לקופסת הנעליים של הצלמים או להשתייך לגלריית אמנות, כפי שהזרם המרכזי בתפישה הציבורית מלמד צלמים להיות".

הת'רינגטון הוא צלם ובמאי סרטים מצליח שיכול גם להתגנדר בספר חדש – "סיפור ארוך בטיפין טיפין: הסיפור המחודש על ליבריה". באמתחתו גם סרט דוקומנטרי שעשה עם סבסטיאן ג'אנגר, עמיתו לעבודה בירחון "וניטי פייר". הסרט, באורך מלא, מתאר מחלקה של חיילי חיל האוויר האמריקני באפגניסטן המיועדים לצאת משם חזרה לארה"ב בחודש מאי בשנה הבאה. הת'רינגטון גם עומד להוציא ספר נילווה של צילומים שרובם לא נחשפו עדיין.

צילום אחד שצילם בזמן שהותו באפגניסטן - חייל מותש תופס רגע של מנוחה - כבר זיכה אותו בפרס תצלום השנה לשנת 2007 מטעם העתונות העולמית.

הפרויקטים של הת'רינגטון וג'אנגר הם פרי שנה אחת של נסיעות הלוך וחזור מאפגניסטן ואליה, בתעדם את חיי יחידות הצבא האמריקניות שם. הת'רינגטון טוען שלסרט תעודי זה אין כל פן פוליטי. "זהו סיפור של אבדן התמימות – תמונה של גברים צעירים במלחמה", הוא אומר. "זו גם פרשנות על התקוממות הנגד שם".

לסרט התעודי ולספר מצפים בלהיטות, אך הת'רינגטון לא נותן להצלחה לסחרר את ראשו. אחרי 12 שנות עבודה קשה בשדה, הוא מקפיד להישאר תמיד קרוב ליסודות.

טים הת'רינגטון
צילום: טים הת'רינגטון
"התמונות הטובות ביותר הן אלו המשקפות אמת", אומר טים הת'רינגטון. "תמונות כאלו מספרות לנו על העולם ועל עצמנו בדרכים רבות ומגוונות ובשכבות רבות ושונות".

בשיחה עמו תמיד יצוף איזה רעיון או קונספט, לעתים כאלו שהסתובבו במוחו מזה חודשים או שנים. "כאשר יש לי מה שאני חושב שיהיה רעיון טוב והוא מלהיב אותי, אתן לו להסתובב ולקשקש כמו אפון בקופסת פח שם למעלה אצלי", הוא מתבדח. "לעתים הרעיונות עובדים. זה עניין של תהליך. יש צלמים שיש להם 'סטייל' – זו מנטרה כזו שאתה צריך שיהיה לך 'סטייל'. בשוק אתה מזוהה לפי סגנונך, זה נארז ונמכר. אני, למען האמת, רק בעניין של רעיונות".

ספרו של הת'רינגטון על ליבריה הוא הוכחה חיה להעדר סגנון מוגדר. הספר מלא בתמונות סוחפות שצולמו על פילם (לא דיגיטליות), והוא הרבה יותר מאשר אוסף של צילומים. התמונות כוללות טווח של דברים. החל בבניינים נטושים, דרך יערות, וכלה בצילומי דיוקן מהממים. כולן גדושות בהיסטוריה ובאינפורמציה. מתחת לרבות מהתמונות יש כתוביות המפרטות ארועים היסטוריים שהתרחשו באותו מקום. בכתוביות יש גם הפנייה לעמודים בספר שבהם יש התיחסות לנושא. הסגנון הבלתי רגיל הוא עדות לדרכו של הת'רינגטון לתקשר ברמות רבות.

"ההבנה שמקומות קיימים לא רק בתוך הרגע בו הם נתפשים בצילום אלא גם בהיסטוריה, חשובה מאוד עבורי", הוא אומר בהקשר לספרו על ליבריה. "רציתי לחשוף דרך הצילום סוג זה של ההיסטוריה של ליבריה, ולכן הגיוני היה להוסיף את הכתוביות המביאות לידי ביטוי את רצף הזמן".

בסופו של דבר, הוא מרגיש שעבודתו כצלם תמשיך לקחתו למקומות שונים, במלוא מובן המילה. "תמיד תוכל לכתוב מאמר אודות המלחמה ממקומך הבטוח בעיר הבירה", הוא אומר, "אבל לא תוכל לעשות זאת כצלם. כל העניין בתמונה הוא שאתה חייב להיות שם, ופירושו של דבר שעליך לראות ולחוות".

הכתבה המקורית באנגלית
כתבות נוספות במדור תרבות
עוררו עניין השבוע

עוד כתבות נצפות...

חדשות-ראשי תרבות צלם-במאי חוצה גבולות במומחיות של מספר סיפורים

-->
Feedback Form