המלצה: מסלול למבקרים לראשונה בוייטנאם

שערו בנפשכם שאתם נוסעים במשך שעתיים-שלוש בכביש מהיר שבמרכזו גדר הפרדה ארוכה, שהיא בעצם תעלה טבעית ובה צומחים פרחי לוטוס בשלל צבעים. אתם ממשיכים בנסיעה ורואים את התושבים המקומיים, יושבים במרכז התעלה, על כיסא קטן ו....דגים דגים שאותם אולי תאכלו בעצירה הבאה שלכם! בדרך אתם חולפים על פני עשרות מקדשים אקזוטיים, או בתי מלאכה לפסלי בודהא שונים. רוכלים ורוכלות יושבים בצד הכביש ומציעים למכירה פירות טרופיים, והשדות הירוקים שמקיפים את הבתים בסביבה הם שדות אורז כולם, ללמדך שאפילו העירוניים מנצלים כל חלקת אדמה קטנה, ומגדלים גידולים חקלאיים בסביבת מגוריהם.

הגעתם לעיר גדולה, לא הספקתם לרדת מהאוטובוס, ומיד עטים עליכם עשרות נהגי ריקשה או "מוטו טקסי" – הלהיט העכשווי – טוסטוס שנהגו ייקח אותך ואת מזוודותיך לכל מקום שתחפוץ. ואם אתה שואל את עצמך כמה מזוודות אפשר להעמיס על טוסטוס אחד, ובכן – השמים הם הגבול... כבר ראיתי ארגזי ענק נישאים על טוסטוסים קטנטנים וגם ערמות של מטאטאים, ספות, עשרות מיכלי 15 ליטר של מים מינרלים ועוד.

זוהי וייטנאם. ארץ שהזמן עמד בה מלכת, והיא משלבת בתוכה יופי וקסם רב יחד עם מראות כאובים מתקופת המלחמה. אבל גם האנשים המסכנים ביותר והמעוותים ביותר נראים שם שמחים בחלקם, כי כך הם הוייטנאמים – אנשים חמים, חביבים, מקבלי אורחים וששים לעזרה עד כדי נדנוד לפעמים, אבל על כך עוד נדבר בהמשך.

התחלנו את מסענו בהנוי, שם נחתנו בשעות אחר הצהרים, היישר אל מלון Thien Thai, שבצפון מערב העיר (3 כוכבים, 40-60 דולר ללילה לחדר זוגי). דאגנו להזמין חדרים מראש. זהו מלון טוב למדי, אם כי באותו רחוב אפשר היה למצוא מלונות טובים למדי גם ב-20 או 30 דולר ללילה. בגדול, בכל עיר אליה מגיעים בוייטנאם אפשר לבקש מנהג המונית שייקח אתכם למלון טוב, לרדת מן המונית, לבדוק את המלון, ואם הוא מוצא חן בעיניכם הישארו, אם לא, המשיכו הלאה. המוניות זולות מאוד, אבל עדיף לסכם על מחיר מראש. כבר באחד הדלפקים בשדה התעופה יציעו לכם מונית אל העיר, ויזהירו אתכם שלא לקחת "חאפרים" – אל תשעו לדבריהם, כי מחירה של זו יקר כמעט פי שניים מן המונית שתיקחו ביציאה מן השדה. המחיר הסטנדרטי הוא 14 דולר.

היפה בהנוי הוא השילוב בין בנייה בסגנון וייטנאמי עם סגנון צרפתי קולוניאלי. אפשר, ורצוי, לקחת נהג ריקשה שיסתובב אתכם במשך שעה-שעתיים ברחבי העיר, אך דעו להתמקח אתו על המחיר וודאו שלא ייקח אתכם ל"חבריו", שם ינסו למכור לכם מזכרות שונות כדי שהנהג החביב יקבל עמלה. הסיור ייקח אתכם לסיבוב בין שווקים מקסימים בסמטאות קטנות וצפופות בעשרות נהגי ריקשות וטוסטוסים, ארמונות ובתי פאר, מוזיאונים וגנים, פגודות ומקדשים.

אחרי שתרדו מן הריקשה אל תיבהלו מהכביש הסואן! אף אחד לא מציית שם לתמרורים, לשוטרים או לרמזורים. המכוניות, הטוסטוסים והריקשות נוסעות בטרוף, ואתה פשוט צריך לחצות את הכביש. וראו זה פלא – כולם עוברים ואיש לא נפגע.

את ארוחת הערב אפשר לעשות באחד הדוכנים הרבים לממכר מרקים, שם תוכלו לטעום מן המאכל המסורתי האהוב Pho Bo (מבטאים Far), שהוא מרק בשר עם אטריות. ובכלל, וייטנאם משופעת באוכל טעים ומעולה. מי שאוהב פירות-ים ימצא בה מעדנים רבים. ולכל החוששים – יש מסעדות עם תפריטים באנגלית וגם אוכל מערבי.

אטרקציות בעיר – מי שעתותיו בידיו יכול להקדיש עוד יום נוסף לעיר מקסימה זו, ולמחרת לבקר ב"פגודת העמוד האחד", הבנויה סביב עמוד-אבן מרכזי אחד המייצג את גבעולו של פרח הלוטוס. אפשר גם לבקר ב"מקדש הספרות", שהוא מקדש קונפוציאני מהמאה ה-11 המוקף בגינות ובבריכות מים ובהן דגי זהב ופרחי לוטוס. אפשר לסיים במוזיאון האתנולוגי, המציג את האוכלוסיות השונות של וייטנאם, אורחות חייהם, לבושם ואמנותם.

בחרנו להמשיך לסיור של שלושה ימים אל מפרץ האלונג ביי (Halong Bay). את הסיור ניתן להזמין כמעט מכל מלון שבו מתגוררים (כ-120 דולר לאדם כולל 2-3 ארוחות ולינה).

הנסיעה אל המקום אורכת כשלוש וחצי שעות, בדרך כלל במיניבוס קטן ואחר כך ביאכטה חביבה שעליה תישנו וגם תאכלו באחד הלילות הבאים. מפרץ האלונג הוא אחד המפרצים היפים בעולם, אם לא היפה שבהם. כאשר נכנסים אליו שטים באיטיות בין אלפי איים קטנים, שחלקם נראים כמו מצוקים. האגדה מספרת כי המפרץ נוצר על ידי דרקון ענק וזועם שיצר את האיים הרבים במקום בתנופה אחת של זנבו.

בצהרים מבקרים במערת נטיפים ובה צורות נפלאות (נקראת גם "מערת ההפתעות" בשל הפתעות מצחיקות הצפויות לתייר), ומשם בחזרה אל הספינה. מי שרוצה יכול לשוט בקיאקים מסביב לאיים, או לקפוץ לרחצה במים.

לאחר השקיעה עלה הירח, וההרגשה הייתה כמו בסיפור אגדה, כשאנו מוקפים בצוקים ובאורות הסירות העושות את דרכן בלילה.

למחרת בבוקר, לאחר ארוחה דשנה, שטנו אל אחד האיים וביקרנו בפארק הלאומי של קט-בה, שם קיבלנו אופניים ויצאנו מיוזעים לנסיעה של כחצי שעה בין כפרים אותנטיים קסומים, שדות אורז והרים נישאים. מי שרוצה יכול עוד להמשיך לבקר בג'ונגלים הסבוכים שעל ההר, או להמשיך לשוטט בין הכפרים וללגום תה עם הכפריים.

את הלילה עשינו באי קט-בה, שבו אין הרבה אטרקציות למעט שני חופים חביבים, שוק מקומי אותנטי ומזח דייגים.

למחרת בבוקר יצאנו עם סירה לאי מוזר למדי שהזכיר לי את סיפורו של רובינזון קרוזו משום מה. באי היו צמחי מנגרובים לרוב, עצי קוקוס ענקיים וקופים חביבים שגנבו לתיירים את שקיות האוכל שלהם ונמלטו אל העץ הקרוב תוך כדי שהם חושפים שיניהם באיום. אחרי שחייה במים התכולים והרגועים חזרנו אל הספינה שלקחה אותנו אל אחד הנמלים המקומיים לארוחת צהרים ומשם בחזרה להנוי.

הספקנו בדיוק לחזור אל המלון בהנוי, לקחת מזוודה קטנה ולנסוע אל תחנת הרכבת, שם לקחנו רכבת לילה אל לאו קאי. עם הגיענו הציפו אותנו עשרות נהגי מוניות שהציעו לקחת אותנו אל העיירה סאפא (Sapa) (כשעה נסיעה) ויכלו להמליץ על מלון טוב. אנחנו הזמנו חדר במלון בשם Chaulong Sapa, מצויד וממוזג במחיר 78 דולר לזוג ללילה, ומשקיף על עמק יפהפה. אבל אפשר כמובן למצוא גם מלונות זולים יותר. העניין הוא שאחרי כל המסעות בסירה והטרקים השונים העדפנו להישאר ללילה אחד במלון טוב.

את שעות אחר הצהרים והערב בילינו בשוטטות ברחובות הציוריים של סאפא, נהנים סוף סוף ממזג אוויר הררי קריר.

למחרת יצאנו לבקר את שבטי הגבעות שבסביבה. אפשר לעשות זאת באופן עצמאי ברגל, או לקחת טיול עם מדריך. המקומיים חביבים מאוד, מציעים תה וחטיפים ומנדנדים שתקנו את סחורתם. מתוקות במיוחד הן הילדות הקטנות העושות עצמן בוכות: "קנה ממני" "קנה ממני". אחר הצהרים ביקרנו בשוק המקומי של סאפא. ברחובות הסתובבו רוכלות ציוריות ובמסעדות הציעו אוכל מקומי וגם מערבי במחירים סבירים.

את הנסיעה ארגנו כך שנוכל להגיע ביום ראשון לשוק סוף השבוע בעיירה בק-הא Bak Ha)) הסמוכה. ואכן, למחרת הציעו לנו אנשי המלון לנסוע לשוק בבק-אה במחיר 17 דולר, אבל אנחנו חשבנו לחסוך ונסענו באוטובוס אל לאו קאי ומשם ניסינו לחפש תחבורה לבק-אה. הסתבר שהאוטובוס הבא לעיירה יוצא באחת בצהרים. בדיעבד הבנו מספוריהם של תיירים מתוסכלים שלו היינו לוקחים את האוטובוס המקומי היינו מגיעים כעבור ארבע שעות. כדי לא לבזבז זמן לקחנו מונית שאמנם לא הייתה יקרה מאוד, אבל באותו המחיר יכולנו גם לקחת את ההסעה מן המלון. הנהג הנחמד לקח אותנו מרחק שעתיים הלוך ושוב כולל המתנה אל העיירה הציורית הזו, עיירה הררית הקרובה לגבול הסיני, שם העיקר הוא השוק אליו מגיעים אנשי הסביבה לבושים במיטב בגדיהם ובנות השבטים השונים, שכל אחת מהן לבושה ומאופרת בנוסח אתני אחר. אפשר לשוטט שם שעתיים-שלוש ולסעוד באחד הדוכנים הטובים. השוק של בק-אה מעניין מאוד, ראינו שם צעירים שהתחרו ביניהם מי יצליח לחתוך נתח בשר ענק באבחת גרזן אחת, היו נשים שישבו בתוך בריכות ענקיות, מנקות דגים. נשות השבטים ישבו עם כובעיהן המחודדים וצמותיהן השחורות משחור ליד שולחנות מאורכים, ואכלו מרק אטריות עם בשר.

בערב כבר חזרנו ברכבת הלילה להנוי, ומשם המשכנו בטיסת לילה לסייגון.

סייגון, או הו צ'י מין, העיר הגדולה ביותר בוייטנאם, היא עיר מודרנית בעיקרה, ובעיני רב בה הכיעור על היופי. התמקמנו במלון מצוין בשםKingston Hotel , בן 3 כוכבים, אבל העיר משופעת במלונות ואין צורך להזמין חדר מהארץ. יצאנו לבקר בצ'יינהטאון, שאין בה כמעט מה לראות. מי שמעוניין יכול לבקר במוזיאון ההיסטוריה, המציג את ההיסטוריה המעניינת של ארץ זו. אטרקציות נוספות הן פגודת טיאן האו ושוק בן טאן (Ben Thanh Market), שבו ניתן למצוא כמעט כל דבר, החל במאכלי רחוב וכלה בבגדים, מזכרות ורהיטים. אפשר גם ללכת אל דיאמונד פלזה שופינג סנטר (Diamond Plaza Shopping Center), שהוא קניון בסגנון מערבי. המעניין הוא שאחת השדרות הסמוכות אליו הופכת לאחר השקיעה ל"שדרת המחובקים" (אנו הענקנו לה את השם), בה עשרות זוגות יושבים מחובקים ומתנשקים.

עוד הספקנו לקחת טיול מאורגן מן המלון אל השוק הצף על נהר המקונג, שבו אפשר לראות את המקומיים שטים בסירות ומוכרים את מרכולתם. הסתובבנו ביערות והכרנו מקרוב מפעלים לעיבוד קוקוס. מהפרי מפיקים ממתקים שונים ומהקליפה יוצרים מזכרות יפהפיות. ביקרנו במפעל הנמצא על אי בנהר, ובו מכינים אטריות וחלב מאורז. אכלנו ארוחת צהרים על אי אחר, שבו מי שרוצה יכול גם לישון בבית הארחה בסגנון הלינה המקומי – מחצלת על הארץ.

ובין לבין טרפנו פירות טרופיים ללא הפסקה, שתינו מיץ מאגוזי קוקוס, טעמנו פירות-ים למכביר ונהנינו מהנופים המרתקים.

את הימים האחרונים בסייגון עשינו במנוחה, עיסויים שונים וטיפולי יופי שכמותם לא זכיתי לראות בשום מקום אחר בעולם. הוייטנמיות מפנקות מאוד, וחשוב להן שתצאו מרוצים מן הטיפול שעולה בסביבות 30 שקל לאדם, למשך שעה או שעה וחצי.

תגיות: וייאטנם, נופש, תיירות, טיולים, וייטנאם

עוד כתבות נצפות...