צפון מערב גאורגיה - טרק בסוונטי

ארוכה הדרך לסוונטי. כמעט בלתי נגמרת. או אולי אני סתם מתחיל להזדקן... השכמנו קום בטביליסי ועלינו למרשוטקה המקומית (הגרסה הגרוזינית לדולמוש הטורקי) שיעדה הסופי מסטיה (Mestia) – בירת סוונטי עילית. לאחר חמש שעות עצרנו סוף סוף להתמתחות קלה וחילוץ עצמות בזוגדידי (Zugdidi) – לא רחוק משפך נהר האינגורי (Inguri) – הגבול הגיאוגרפי בין גיאורגיה לחבל המורד אבחזיה. סעדנו את ליבנו בחצ'פורי של בוקר, והמשכנו מעלה לתוך ההרים, דרך שביל עפר מתפתל, כפרים קטנים, יער עד ונהר שוצף וגועש. המשכנו, והמשכנו...

10 שעות. האם אני ער או חולם? הגענו לגן עדן. פסגות הרים מושלגות, רוח בין ערביים נעימה ופרידה שמחה מהרכב הדחוס... מחלון בית ההארחה השתקף רכס הקווקז, בוהק בלובנו אל מול השמים התכולים והשקיעה.

סוונטי הוא מחוז הררי בצפון-מערב גיאורגיה, מוקף ברכס הרי הקווקז ומבודד משאר המדינה בעזרת טופוגרפיה טבעית. הסוואנים הם אחת מן הקבוצות האתניות שמרכיבות את העם הגאורגי – ודוברים שפה משלהם – הקשורה למשפחת השפות הגאורגיות – מעריכים שכיום יש כ-30,000 דוברי סוואנית ברחבי גיאורגיה (חלקם מתגוררים גם באבחזיה השכנה). יערות סבוכים ונהרות גועשים מסבירים את האופי המיוחד של התושבים המקומיים של מחוז סוונטי – הסוואנים הינם אנשים רציניים, קשי יום וחמורי סבר, השומרים על מסורת רבת שנים של עצמאות פוליטית. עם זאת, כשמכירים אותם יותר לעומק הם מתגלים כמארחים מדהימים, רקדנים, זמרים ושתיינים מעולים!

מתחת לפסגות הקווקז הגבוה (שחארה 5201 מ', טטנולדי 4974 מ') נחשב מחוז סוונטי לאזור המיושב הגבוה באירופה, ולאחרונה הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בזכות הארכיטקטורה המקומית המעניינת והמיוחדת במינה: ליד מרבית בתי המגוריםנבנו מגדלים גבוהים מאבנים מאסיביות אשר בהם הסתתרה המשפחה אם הגיעו כובש זר, סכסוך בין הכפרים או נקמת דם.

מסטיה (Mestia), בירת סוונטי-עילית, היא בסיס היציאה לטרקים באזור. כאן יכולנו להצטייד במזון, לאסוף מידע והכי חשוב – לישון היטב ולהתפנק בבתי הארחה נחמדים – הלינה במסטיה היא לרוב בבתי משפחות מקומיות. אנחנו זכינו ללון אצל ציורי – המורה לאנגלית בבית הספר המקומי, ובתו של מטפס הרים ידוע מהאזור. היא ואחותה לעולם לא התחתנו וגרות ביחד בבית רחב-מידות העמוס בספרים ובחפצי אמנות. אחרי ארוחת ערב דשנה של מאכלי חצילים ברוטב המקומי (תערובת תבלינים הנקראת מלח סוונטי) גיבשנו את תכנית הטיול שלנו ופרשנו למיטה.

ממסטיה התחלנו את הטיול הרגלי: התחנה הבאה שלנו הייתה הכפר ז'אבשי (Zhabeshi). טיפסנו לאוכף נמוך מעל מסטייה המשקיף על הר אושבה (Ushba) המרשים, והמשכנו אל עבר עמק קהילת מולאחי (Mulakhi). הקהילות בסוואנטי מבוססות על אזורים גיאוגרפיים – לכל קהילה עמק משלה, ובו מספר כפרים – בכל כפר מספר בודד של בתים ומגדלים – לרוב 2- 3 משפחות המתגוררות בצוותא. הבתים מוקפים חומה ובחצר הפנימית ניתן למצוא לפעמים כנסייה פרטית. מבחינה פוליטית מתפקדת הקהילה כגוף אחד, ראש הקהילה נבחר באופן דמוקרטי והמועצה הראשית של הקהילות יושבת במסטייה.

עם ערב הגענו לכפר, והתמקמנו בבית משפחה מקומית. בחוץ החל הגשם לטפטף ופסגות ההרים בהקו בלובנן. ביחד עם זוג מטפסי הרים צרפתים, המדריך הגיאורגי שלהם והמארח שלנו, טמור (Temur), ישבנו לארוחת ערב חמה שלאחריה נחשפנו לתרבות האמיתית של גאורגיה – אלכוהול. הרבה אלכוהול. הכנסת האורחים חשובה מאוד כאן בסוונטי, והשולחנות ערוכים מכל טוב: ראש השולחן, הנקרא "תאימאדה", מנהל את טקס הברכות – הרמת כוסית של יין מקומי לכבוד נושאים חשובים ביותר – המולדת, הבית, המשפחה, סנט-ג'ורג', המתים שאינם איתנו, שלום עולמי... הצלחתו של הטקס נמדדת בזמן הימשכו וברמת הפואטיקה וצחיחות הלשון של המברכים. כשנגמר היין עוברים לצ'אצ'א – כהל מקומי המופק מפרוסות לחם ישנות – ומריח לרוב כמו נוזל להסרת לק מהציפורניים... אחר-כך בא תור הברכות לאורחים (שבאמונה המקומית הנם מתת-אלוהים), לבעלי הבית ולכבוד האהבה והידידות... אחרי 15 כוסיות כבר שכחנו לכבוד מה אנחנו שותים...

למחרת השכמנו קום, עם כאב ראש אך עם מוטיבציה להמשיך בדרכנו... טיפסנו גבוה מעל הכפר ומתחת לפסגת הר טטנולדי (4858 מ' Tetnuldi) וירדנו אל עבר הכפר המבודד אדישי (Adishi) – הנראה עדיין כאילו לא השתנה מאז ימי הביניים... מגדלי אבן, כנסייה קטנה ובתי-אחוזה רחבים. מזג האוויר היה קריר וסגרירי, אך בתוך הבית התחממנו ליד תנור גדול ממנו עלו ריחות החצ'פורי (מאפה עם גבינה) והציפו את חדר האורחים. כוס תה ומרק חם הוסיפו לאווירה המיוחדת – אחד המקומות האותנטיים ביותר בכל אזור סוונטי.

מזג האוויר משתנה תכופות בסוונטי, בדומה לאזורים אלפיניים גבוהים אחרים בעולם. במהלך שבועיים חווינו ימי גשם, שמש, ערפל, רוחות ואפילו שלג – מומלץ מאוד לבוא מצוידים בביגוד לימים גשומים במיוחד... את היום הבא – טיפוס לקרחון אדישי ומעבר לעמק חאלדי (Khaldi) ואל קהילת קאלה (Kala) – העברנו בגשם שוטף, חציית נהר שוצף וגועש (ניתן לשכור סוס למעבר הנהר באדישי) ומעבר בשביל צר בין שיחים נוטפים מים – מה שהביא את בגדינו לרמת ספיגה מרבית. אף על פי שהיינו מצוידים במיטב מעילי הגשם, כיסוי לתיקים, חותלות ומכנסי סערה, לרכס הקווקז כנראה היו תכניות אחרות בשבילנו. פיצינו את עצמנו במקלחת חמה וארוכה בסוף היום, ובטקס "תאימאדה" מחודש עם בעל הבית וכמה אורחים גרמנים שהתפעלו מאיכות המשקה המקומי...

אל אושגולי (Ushguli), קבוצת הכפרים הבאה בדרכנו, הנחשבת לאזור המיושב הגבוה באירופה, הגענו לאחר עוד יום הליכה מרתק. מעל אושגולי נמצא הר שחארה (Shkhara 5068 מ') המושלג תמיד. הדרך היחידה להגיע לכאן היא ברגל או בכביש ג'יפים משובש היוצא ממסטיה ונחסם תכופות במשך החורף ובמהלך תקופות המעבר. כאן הסתיים הטרק הראשון שלנו בסוונטי. המשך יבוא.

**© הכותב הוא מדריך טיולים בחברת טרוול-טיולי שטח גיאוגרפיים. אין להשתמש בחומר ללא רשות מן הכותב.

www.Geotravel.co.il 2009

תגיות: טרקים, גיאורגיה, סוונטי, טיולים, גאורגיה

עוד כתבות נצפות...