"ארץ מול שמים" - עולמו של לודוויג בלום

ציורי הנוף והפורטרטים של לודוויג בלום המוצגים בתערוכה "ארץ מול שמים", משקפים את ישראל של אז בניגודיה ובשלמותה: החומרית והרוחנית, הציונית והמיסטית, הקרובה לאדמה והנושקת לשמים.

עוד בהיותו בצ'כוסלובקיה, שם נולד וגדל למשפחה יהודית, חלם לודוויג על נופיה של ארץ ישראל הישנה והשתוקק אליה. אף על פי שביקר ולמד אמנות בערי אירופה הגדולות: פריז, אמסטרדם, פראג ווינה, חיפש האמן להנציח את הסיפור התנ"כי וידע כי האור והמקום המתאימים לעבודה יהיו רק בארץ ישראל עצמה. בשנים מאוחרות יותר יחזור בלום פעמים נוספות לאירופה כדי להציג ולמכור את ציוריו.

מלח הארץ

בשנת 1923 עלה בלום לארץ כדי לתרום למפעל הציוני. הוא השתתף בפיתוח המדינה והקמתה בין אם זה דרך ההתנדבות להגנה ולצה"ל, ובין אם באמצעות רישומיו וציוריו שליוו את פעולותיו והנציחו אישים היסטוריים שונים ואת החיילים שלחמו לצדו. כבר בזמן ששירת בצבא האוסטרי, במלחמת העולם הראשונה, החל לודוויג לצייר דיוקנאות של החיילים שאתו. היום משמשים הדיוקנאות מישראל תיעוד היסטורי של הלוחמים, המנהיגים הצבאיים ואתרי הלחימה ואף ניתן לראותם במוזיאון הפלמ"ח בתל אביב.

אבל בלום אהוד ומוכר בעיקר בזכות ציורי נופי ארץ ישראל הישנה וציורי הסצנות מחיי היום-יום של ההתיישבות בארץ. הסצנות מתארות את בניית ארץ ישראל החדשה על כל רבדיה ועל כל יושביה, אך גם את נופה הבתולי והראשוני שאנו מתקשים לראותו בתקופתנו. בציורים מתוארים אנשים מכל גווני החברה: יהודים, ערבים, בדואים, חלוצים ועוד – כל דמות לבושה בבגדים המאפיינים אותה.

בציורי הנוף, כמו בדיוקנאות, מתייחס בלום ומתעניין במקומו של האדם בתוך הטבע. נראה שהצייר אינו חשב על האדם במהותו (מבחינה קיומית- ללא התייחסות לזהותו) ועם זאת גם לא רצה שהדמות המתוארת תשמש אבטיפוס חברתי בלבד. ייתכן שמה שבלום חיפש להבין הוא באיזה אופן אנשים שונים מתרבויות שונות מתקשרים ומתחברים אל אותו הטבע, אל אותם השורשים ואל אותה האדמה. מה שמתבטא הוא היחס והקשר המשתנה והבלתי נפרד בין זהות האדם למקום במשמעות ההיסטורית שלו כמו הדתית והראשונית שלו.

בדיוקנה של "לינה בת העשר" מ- 1940 או "פרנק, החייל מקנדה" מ-1949, הצייר, גם כאשר מדובר בדיוקן, בוחר להראות את נוף ארץ ישראל הנבנית מאחור, המשתקפת כמו חלום. החלום עדיין בתהליך ההתגשמות, במצב בוסר, מצב ראשוני אבל מבטיח – והשמים הם הגבול.

ארץ מול שמים- בין צפייה וציפייה

הסרט התיעודי הצ'כי "עולמו של בלום" משנת 1998, המוקרן בתערוכה, מדבר על אופן ציורו ה"כפייתי" של בלום בהקשר לאהבתו הרבה למולדתו החדשה. הוא רצה להנציח את יופיה של ארץ ישראל ועבד מהר ובספונטניות תחת אורה של השמש הים תיכונית, במטרה ללכוד את הצל ואת קיום הסיפור הת"כי. עם זאת, כוונותיו של בלום בהקשר לשימוש של אור וצל היו שונות מאלו של האימפרסיוניסטים לדוגמה.

ציוריו של בלום מאופיינים בסגנון ריאליסטי למדי שהבדיל אותו מהציירים האחרים בתקופה המודרנית. באמנות המודרנית, בציורי דיוקנאות או בציורי נוף, מנסה האמן לעתים קרובות להביע רגש אינדיבידואלי כלשהו ולשים את עצמו בלב היצירה. מה שמעניין ביצירתו של לודוויג בלום הוא כי מקומו של האדם או האובייקט בתמונה נוצר כל פעם בנסיבות של החיבור הקיים בין שני חלקי התמונה – שמים וארץ. לבלום אין עניין רב בלבטא את המצב הריגשי של האדם המיוצג או את המצב הריגשי שלו עצמו, להפך, האדם בציוריו הוא עובר אורח ומצב האדם תלוי ומוחלט על ידי האופן בו הוא מתמזג בצורה הרמונית עם הטבע הסובב לו.

הפרספקטיבה בציורי הנוף ממקמת את הצייר, כמו את המבקר, במקום של צופה ולא כמשתתף פעיל בתמונה. הקומפוזיציה מורכבת מכמה רבדים, כמה קווים שמסתיימים בקו אופק סופי הנושק לשמים. בין השכבות השונות בציור, האדם או האובייקטים הם רק אלמנטים המשתלבים עם הטבע ואף נבלעים בתוכו. בציורים של ירושלים למשל ניתן לראות כי טונליות הצבעים הופכת למסה אחת הנפגשת עם השמים שמעליה. בניית הארץ מתקדמת כפי שהאדם מתקדם לעבר האופק, וההרגשה הזאת מדגישה את גודל הטבע ועומק הציור. יש כאן ראייה מדוייקת מאוד ומאוזנת לגבי מקום האדם והציוויליזציה בתוך הטבע.

הצופה ביצירה עוקב אחר ההדרגתיות בה הנוף משתקף ויכול ממש לדמיין את השתלשלות מסעו של האדם המתואר בתמונה או אף לדמיין את מסעו שלו עצמו. אולי אין בכך מקרה, כי בלום נהג לערוך מסעות מחקר בעצמו לארצות אחרות כמו איראן ועירק כדי לחוות ולצייר את המציאות והנוף באיזור. תחושת "המסע" הזאת, תחושת הגילוי, מדגישה את קיום הרוחניות והאין-סופיות בציור אשר מתמזגת בשלמות עם החומריות בכל הבטיה. על זאת נוכל לאמר כי "ארץ מול שמים" זה גם "ארץ ושמים" –שניהם מרכיבים מהותיים שלא ניתן להפרידם, לא בטבע ולא בקיומו ובחייו של האדם.

התערוכה מוצגת בבית התפוצות בתל אביב עד ה-31 בינואר.

תגיות: אמנות, תערוכות, ציירים ישראלים, מוזיאון הפלמ'ח

עוד כתבות נצפות...