"שיא תפוקת הנפט" – כאשר הביקוש לנפט יגבר על קצב הפקתו

עם חלוף הזמן שאיבת הנפט הופכת לקשה יותר והתפוקה יורדת – צילום: AFP PHOTO/COR

הנפט משמש את החברה המודרנית לצרכים רבים, המוכר מתוכם הוא עבור דלק לתחבורה, אך לנפט הגולמי יש שימושים רבים ונוספים כחומר גלם עבור: מוצרי פלסטיק, אספלט לכבישים, חומרי הדברה, תרופות, מדללי צבע ועוד. למעשה, כמעט בכל דבר שנפגוש בעולם המודרני נמצא תשומות שהופקו מנפט גולמי. כל הפעילות הכלכלית דורשת אספקה קבועה של נפט ולכן זו הסיבה שהתפוקה של הנפט היא זו שמעניינת אותנו.

הדימוי הרווח לשאיבת נפט מן האדמה הוא של שתיית כוס משקה בעזרת קשית, כך שמהרגע שמתחילים לשתות את המשקה בעזרת הקשית נקבל זרם אחיד (תפוקה) של משקה אל פינו, וזאת באותה רמת מאמץ לכל זמן הפעולה. במקרה זה, אכן יש תחושה ברורה לרגע בו "נגמר המשקה". אולם הדימוי הזה אינו משקף בצורה נכונה את התהליך של שאיבת נפט מן האדמה.

בכדי לקבל תחושה טובה יותר, נדמיין שמאגר הנפט בנוי מסלע ספוגי. בתחילת תהליך פיתוח שדה נפט מבצעים קידוח ניסיון בכדי לבדוק האם קיים נפט באתר זה, אם אכן קיים נפט הוא יעלה אל פני השטח עקב הלחץ הגבוה שקיים במאגר הנפט ובמאמץ קל בלבד ניתן לשאוב את הנפט. אולם התפוקה מוגבלת לכמות שיכולה לזרום בצינור הקידוח. בכדי להגביר את התפוקה ניתן להחדיר צינור בעל קוטר גדול יותר, אך יש מגבלה טכנולוגית לקוטר הצינור שמתקן קידוח יכול להחדיר לעומק האדמה. במקום זאת מבצעים קידוחים נוספים בסמוך לקידוח המקורי. עם כל קידוח, התפוקה הכוללת של שדה הנפט עולה. בחלוף הזמן, כמות הנפט במאגר יורדת ועקב כך יורד הלחץ במאגר ושאיבת הנפט הופכת לקשה יותר והתפוקה יורדת.

בכדי לחדש את הלחץ ולהעלות מחדש את התפוקה, נהוג לקדוח קידוח נוסף לתחתית המאגר ולהזריק מים שידחפו את הנפט כלפי מעלה ויחדשו את הלחץ ובעקבות זאת התפוקה תעלה שוב. ישנם פרויקטים שמתחילים את הזרקת המים כבר בשלבים הראשונים של ההפקה וזאת בכדי לשמר לחץ אחיד ותפוקה קבועה. בשלב מסוים גם החדרת המים לא תמנע את ירידת התפוקה שתגיע לשיא ומשם יחל תהליך דעיכה (Depletion).

נקבל אם כן תהליך שדומה לעקומת פעמון, התפוקה עולה, מגיעה לשיא ומשם דועכת. בתעשיית הנפט מקובל להניח שבממוצע רק 35% מכמות הנפט במאגר ניתנת להפקה בשיטה זו, כאשר שיטות חדשניות מנסות להעלות את אחוז החילוץ (Recovery rate) בעזרת החדרת CO2 למאגר ואף שימוש בבקטריות שיפרקו נפט סמיך ("כבד") לנוזלי ("קל") יותר וכך ניתן יהיה לשאוב אותו כלפי מעלה. שיטות אחרות מציעות להבעיר אש בעומק האדמה (תוך אספקת חמצן לצורך הבעירה) כך שהחום יגרום להנזלה של נפט סמיך.

אם כן, תפוקת כל שדה נפט מתנהגת בקירוב לפי עקומת פעמון, באותו האופן, תפוקת כלל שדות הנפט של מדינה מסוימת, אזור מסוים וכלל העולם יתנהגו על פי עקומת פעמון. הראשון שהציג את תיאוריות עקומת הפעמון בהקשר להפקת נפט (וכל מחצב סופי אחר) כבר בשנת 1949, היה הגיאולוג M. King Hubbert ומאז יש המכנים את עקומת הפעמון בהקשר להפקת נפט – "עקומת הוברט".

קיימות מדינות רבות שעברו את שיא התפוקה ונמצאות כעת בשלב הדעיכה. כדוגמה ניתן לבחון את תפוקת הנפט של המדינות השואבות מהים הצפוני (בריטניה, דנמרק ונורווגיה) ולראות בבירור שהן בשלב הדעיכה.

הכתבה הבאה תסקור את התפוקה העולמית בשנים האחרונות ותבחן תחזיות שונות לגבי שיא התפוקה העולמי.

עוד כתבות נצפות...