דו"ח הוועד להגנה על עיתונאים: עיתונאים הכותבים לאינטרנט נתונים בסיכון הגבוה ביותר

ניו יורק – אם נעצור לרגע ונתבונן במצב חופש העיתונות במהלך שנת 2009, נקבל מושג לגבי הסכנות שבפניהן ניצבים בימים אלו עיתונאים בתעשיית התקשורת. מודאגים במיוחד צריכים להיות אלו המסתמכים על רשת האינטרנט לצורך פרסום חדשות ומידע – מעל מחצית מאנשי העיתונות הכלואים מאחורי סורג ובריח הם עיתונאים הכותבים עבור רשת האינטרנט, ובכללם בלוגרים.

בדו"ח השנתי של ארגון "הוועד להגנה על עיתונאים", שכותרתו "התקפות נגד העיתונות בשנת 2009", נבדקו עשרות מדינות החל מסומליה וכלה בקרואטיה, אולם איראן היא הבולטת מכולן.

מזיאר באכרי, כתב קנדי-איראני הכותב לשבועון האמריקני "ניוזוויק", הוחזק במעצר באיראן במשך 118 ימים. בתמיכת "ניוזוויק" ו-"הוושינגטון פוסט", שוחרר באכרי ממעצרו וכעת הוא שוכן לבטח בביתו עם אשתו ועם בנו. אך לפני שחרורו, מעצרו שימש אות מבשר רעות למגמה חדשה בהתהוות.

שוביו של באכרי מצאו דרך להאשים אותו ב"ריגול" נגד איראן, בטענה שהוא ביצע "ריגול תקשורתי". בעוד שטענה זו עשויה להישמע מגוחכת, מזהיר הוועד להגנה על עיתונאים שזה עלול להיות אות מבשר רעות לקראת הבאות: משטרים כדוגמת איראן, המעוניינים לחסום את הפצת המידע לאזרחים ולעולם החיצון, ממציאים תירוצים כדי לרדוף עיתונאים.

בעוד שאבכרי הצליח בסופו של דבר להימלט מהשבי, מציין הוועד להגנה על עיתונאים שקרוב לוודאי שמשטרים אחרים מנסים למצוא טקטיקות חדשות הדומות לאלו המיושמות באיראן נגד כתבים המדווחים מתוך גבולותיהן. אלו הנתונים בסיכון הגבוה ביותר הם עיתונאים הכותבים לאינטרנט – בלוגרים, כותבי חדשות לאתרי אינטרנט ועיתונאים פרילנסרים שאינם מגובים על ידי ארגוני תקשורת גדולים.

"משטרים רודניים כדוגמת המשטר האיראני מסתמכים על האנונימיות של קרבנותיהם, ועל כך שהעולם מתעלם או מעלים עין מהשאלות 'את מי הם עוצרים ומדוע'", כותב פאריד זאכריה, עורך השבועון "ניוזוויק אינטרנשיונל", בהקדמה לדו"ח. "ללא אישור רשמי מטעם ארגון תקשורתי מרכזי, אכן קל מדי לכותבים פרילנסרים, לבלוגרים ולעיתונאים מקומיים פשוט להיעלם".

על פי הוועד להגנה על עיתונאים, בשנת 2009 נרצחו 52 עיתונאים. שבעים וחמישה אחוז מהם נרצחו מסיבות פוליטיות.

התקרית הקטלנית ביותר של הרג עיתונאים בעת מילוי תפקידם התרחשה בפיליפינים.31 עיתונאים נהרגו בהתקפה יחידה ומתואמת שהתרחשה בפרובינציה הדרומית מגווינדנאו.

עיתונאים ואנשי תקשורת אשר ליוו שיירה של אזרחים שהיו בדרכם להגיש טפסי מועמדות לבחירות שעתידות להתקיים במאי 2010, הותקפו מתוך מארב על ידי יותר מ-100 אנשי מיליציה חמושים. עשרים ותשעה עיתונאים ושני אנשי תקשורת נורו, וגופותיהם הושלכו לקברי אחים אשר הוכנו מבעוד מועד. אחרים אשר שהו עימם נרצחו אף הם – סה"כ 57 הרוגים.

ברפובליקת אל-סלבדור, כתב החדשות כריסטיאן פובדה נורה למוות מטווח קצר. הרצח שלו מאפיין את אווירת הסכנה המאיימת על עיתונאים העובדים במדינה המרכז אמריקנית. פובדה היה עיתונאי שטח ידוע ומומחה לכתבות תעודה. הוא בדיוק עבד על סרט תעודה שנוי במחלוקת אודות כנופיות ידועות לשמצה באל-סלבדור, ואכן שילם בסופו של דבר את המחיר הגבוה ביותר על עבודתו.

במדינות אחרות שבהן אמנם היו פחות מקרי הרג של עיתונאים, עדיין נמצאו עיתונאים ואנשי תקשורת רבים שסבלו מסוגים שונים של לחצים ואיומים.

במקומות מסוימים באפריקה, עיתונאים מקומיים נאלצו להימלט למען ביטחונם האישי. עקב מקרים של הגליה עצמית במדינות כגון סומליה, אתיופיה, אריתריאה, זימבבואה ומדינות נוספות, נוצר מחסור בדיווחים מקצועיים אזוריים.

כאשר ישנם פחות כתבים מקצועיים, פירוש הדבר שהאוכלוסייה פחות מיודעת על הנעשה, מה שמאפשר לממשלות ולפלגים פוליטיים להפעיל שליטה או להשפיע על ערוצי תקשורת שבעבר נחשבו לבלתי תלויים.

הדו"ח של הוועד להגנה על עיתונאים פורסם ב-16 בפברואר, וניתן להורידו מהאתר: www.cpj.orgהכתבה המקורית באנגלית

תגיות: הוועד להגנה על עיתונאים, חופש העיתונות, אינטרנט

עוד כתבות נצפות...