הרפתקה בנורווגיה: לשחק עם דובי הקוטב

טיול בנופים מושלגים מרהיבים וצפייה בדובי הקוטב, אטרקציית התיירות של האזור

09/03/2010 סוזן ג'יימס
הקטן אותהגדל אותהדפסE-mail הגשת הכתבה

קרחון
שווה צילום: בשעה שסירות הגומי עוצרת בקרחון מונקו, יש הזדמנויות רבות לצלם את יפי הקרח – צילום: Susan James
המחשבה שדובי הקוטב משחקים איתנו לא הניחה לי לרגע. בכל מקום שפנינו אליו, הם השאירו עדויות לנוכחותם – תביעת כף רגל בשלג בחוף של פיורד עמוס קרח, עקב ענק שנתבע עמוק בתוך אדמת הטונדרה הבוצית. הוזהרנו שלא לעזוב את הקבוצה ולא ללכת לפני המדריך שנשא נשק. רובם של התושבים המקומים נושאים רובים. דובי הקוטב אינם משחק ילדים.

טסנו מאוסלו לעיירה הקטנה לונגיירביאן (Longyearbyen), בירת הארכיפלג סבאלברד (Svalbard). העיירה שוכנת באי ספיצברגן, הגדול ביותר בארכיפלג, ונחשבת לישוב הקבע הצפוני ביותר בעולם, גבוה מעל החוג הארקטי. סיפרו לנו את הסיפור על שתי הבחורות שהתעלמו מהשלטים ומהאזהרות ושוטטו במעלה ההר הסמוך. האחת סיימה בתור ארוחת הבוקר של דוב הקוטב וחברתה קפצה מעל לצוק כדי להימלט. היום היא מרותקת לכיסא גלגלים. דובי הקוטב הם עסק מסוכן.

לונגיירביאן וההיסטוריה המגוונת שלה

הגענו בקיץ לסבאלברד, שנמצא תחת ריבונות נורווגית אבל כולל מגוון בין-לאומי רחב של ערי פחם ותחנות לחקר דובי הקוטב. האי ספיצברגן (Spitsbergen), שנמצא במרחק של מאות קילומטרים אחדים בלבד מהקוטב הצפוני, הוא תערובת של סלעים, גבעות קרח מבהיקות, מישורים צחיחים וקרחונים מבהיקים שמתמוטטים אל הים.

פיורד
סירות גומי נוחתות: פיורד מגדלנה, אחד הפיורדים הנודעים ביותר בספיצברגן. אפשר למצוא בו שרידים של תחנה היסטורית לציד לווייתנים – צילום: Susan James
האי ספיצברגן התגלה על ידי חוקר הולנדי בשנת 1596, וההיסטוריה שלו עשירה ומגוונת. כשהאירופים הגיעו לראשונה לאי, נפוצה שמועה שאפשר להלך ברגליים יחפות בין הפיורדים על גבם של לווייתנים. הפחם התגלה רק לאחר שאוכלוסיית הלווייתנים הוכחדה כמעט לחלוטין בעקבות ציד הלווייתנים שהיה נפוץ במאה ה-19, אז הופיעו עיירות קטנות כמו לונגיירביאן וברנסטברג כדי לספק שירותים לכורים.

ציידי פרוות רוסים, הנקראים "פומורס" (pomors) הגיעו לאי כדי לצוד שועלים, דובים וכלבי ים. ציידים נורווגים הקימו בקתות עץ וחיו שנים על בירה ושומן לווייתנים. הם התקינו מלכודות לאורך הטונדרה העקרה. בשנות ה-40 של המאה ה-20 הוקמו תחנות לחקר הקוטב הצפוני, שמונות כיום מעל לתריסר בעיר אלסונד (Aalesund). כיום קיימות תחנות מחקר בתחומים שונים, החל מהתחממות האקלים והתפרצות קרחונים ועד לקוואזרים בחלל. בשנת 2006 הוקם בנק הזרעים העולמי של סבאלברד בלונגיירביאן במטרה לשמר את הקוד הגנטי של 2.25 ביליון זרעי צמחים שונים מרחבי העולם. לונגיירביאן הפכה לבירת ספורט החורף של נורווגיה. עושה רושם שהאי ספיצברגן משיר במהירות את עברו הקשה והמחוספס לטובת עתיד שנוטה להראות כמו מדע בדיוני.

ברנסטברג

ספיצברגן, האי העגום והנהדר שאינו מסביר פנים, הוא גם ביתם של כ-3000 דובי קוטב שנהנים היום מהגנתה הקפדנית של ממשלת נורווגיה. אני, שתמיד רציתי לראות דובים בטבע, החלטתי להצטרף למסע שיט בן חמישה ימים על קו הורטיגרוטן (Hurtigruten), והפלגתי על ה- MS EXPEDITION המפורסמת. כ-100 הרפתקנים אמיצים מכל רחבי העולם הפליגו מלונגיירביאן בתקווה לצפות בדובי קוטב, סוסי ים, שועלים ארקטים, איילים, לווייתנים, כלבי ים ומגוון של איו-ספור ציפורים.

פיורד מגדלנה
מחזה מרהיב: פיורד מגדלנה מציע מראות מרהיבים של הרים, קרח ומים שקטים - צילום: Susan James
פסענו על תפר דק – קרובים מספיק לראות את חיות הבר אבל רחוקים מכדי להפוך לטרף. הנמל הראשון שלנו – עיירת הפחם הרוסית ברנטסברג, שעליה מספרים כי דוב קוטב שוטט ברחובה הראשי.

בימי ברית המועצות התקיימה בברנטסברג קהילה משגשגת שמנתה 3000 עובדי מכרות. כיום זאת עיירת רפאים בת 500 איש. מתחת לאחד מפסלי לנין הצפוניים בעולם אשר עדיין מוצגים שם לראווה, עומדים בתי-עץ נטושים שמתפוררים לאיטם ברוח הארקטית. מתחת למרזבים מקננים שחפים, וכמו רוחות רפאים קוראים בקול צווחני אל עוברי האורח. רק הבר מעץ האורן במלון היחיד שבעיירה שמגיש וודקה נקייה מראה סימני חיים.

מפליגים אל קצה העולם

אז מה לגבי דובי הקוטב? כחיות טרף מפחידות וכאטרקציה תיירותית מבוקשת הם נושא השיחה העיקרי של המבקרים. בעוד ספינת ההורטיגרוטן מפלסת את דרכה במי הקרח לאורך חופה המערבי של ספיצברגן, הכריזו ברמקול שזוג הולנדי שלרשותו משקפת בעלת עדשות חזקות במיוחד זיהה דוב על משטח קרח צף. דלתות התאים נפתחו בחופזה, וכולם מיהרו לעלות אל הסיפון רק כדי להתבשר ולשמוע במשיכת כתף של אכזבה שהדוב כבר שחה הלאה.

הספינה המשיכה צפונה, קווי המתאר של האדמה הלכו ונעלמו בינות הקרחונים המתעצמים. כלבי ים התענגו על שברי קרחונים ולווייתני מינקי זינקו בקשתות בין הגלים שלרגלי חרטום הספינה. שחפיות קוטב אדומות-מקור חיפשו דגים בתזזיתיות בין שחפים מצווחים ואוריות שלוות. כל זה העניק לנו את הרושם שאנחנו מפליגים לסוף העולם.

הגענו בעונת שמש החצות, ולרשותנו עמדו 24 שעות של אור יום כדי לצפות בקרחונים הצפים בעודנו ממתינים לדוב קוטב. ביום השלישי חצינו את קו הרוחב 80 והגענו לאיי מופין (Moffin Island) המיניאטוריים – רצף של שוניות המקיפות לגונה טבעתית.

קרחון
יפי הקרח: טיול בסירות גומי בקרחון מונקו – צילום: Susan James
כ-70 סוסי ים הצטופפו על החוף מנמנמים באדישות, וכשהרוח נשבה לעברנו יכולנו להריח אותם למרחוק. כשהתקרבנו, הרימו כמה את ראשם הכבד, הרעידו את ניביהם המשוננים כפגיונות וחזרו לישון. אחד מבטלני החוף הכבדים האלה התקדם לאיטו לאורך רצועת החול הצרה וקפץ למים בנאקה. אוכלוסיית סוסי הים, המוגנת בנורווגיה מאז 1952, שבה וצמחה באורח מרשים לאחר שהייתה כמעט על סף הכחדה עקב ציד השנהב באזור.

בדרום מופין הפלגנו לעבר פיורד מגדלנה, אחד הפיורדים המפורסמים ביותר בספיצברגן. פסגותיו המשוננות (פירוש השם ספיצברגן הוא הרים משוננים) התפרסמו כמראה הראשון שהופיע לנגד עיניו של מגלה הארצות ההולנדי וילהלם בארנטס בשנת 1596, כשגילה את ארכיפלג סבאלברד בעת חיפושיו אחר המעבר הצפון-מערבי האגדי. בפיורד מגדלנה ניתן לראות שרידים של תחנת ציד-לווייתנים ישנה שפעלה במשך מאתיים שנה, בתקופה שבה שימש שומן הלווייתנים כחומר גלם להפקת שמן מנורות ברחבי העולם.

מדרונות ההרים ירוקים ומבהיקים ובעלי פלורה עשירה שצומחת על לשלשת אלפי הציפורים שמקננות במקום. עקבותיו של שועל קוטב נראו על החוף החולי שעליו נחתנו בסירות הגומי שלנו, והלאה במעלה הפיורד הלבינו עצמות איל מפוזרות בשלג. הוזהרנו כבר קודם לכן על הימצאותם של דובי קוטב על משטח הקרח הצף. העצמות הטרידו את מנוחתי, אבל המדריך שלנו הבטיח לנו שהאילים מהירים מכדי שהדובים יתפסו אותם. זה השאיר רק אותנו, בני-האדם האיטיים יחסית.

זוהתה מטרה

ארבעה מדריכים נושאי רובים וכתריסר חברים לסירה טיילו במעלה הפיורד הפנימי. קירות קרח התמוטטו אל הים בקול נפץ חד ונשברו לחתיכות שנראו כמו פסלים מודרניים בעלי צבע כחול שקוף.

המדריכים שהלכו בראש קפאו לפתע על מקומם והחוו תנועת יד. הדוב עמד במרחק של כמאה מטר מאיתנו. נזקקתי למשקפת שלי כדי לראותו בבהירות. הוא היה בצבע שמנת ובגודל של הר. הוא עמד רגעים אחדים קפוא על מקומו אל מול הנוף הכהה ואז צלל אל הפיורד, ראשו נע בנחישות מחוץ למים.

אפילו ממרחק זה היו המדריכים דרוכים. דובי הקוטב הם חכמים, מהירים ומסוכנים. הדוב היה רחוק מאוד מפיסת הקרח ומארוחתו השגרתית – כלב ים חסר דאגה. בתנועות שקטות הורמו 50 ידיים, 50 עדשות מצלמה מוקדו, 50 מצלמות נקשו. נוסעי הספינה MS EXPEDITION "תפסו" את דוב הקוטב שלהם

**סוזן ג'ימס היא כתבת פרילאנס, תושבת קליפורניה שחיה בהודו ובאנגליה. היא מומחית לאמנות ולהיסטוריה ופרסמה ספרים על דרך המשי בסין, הנרי השמיני ואמנויות הבמה בסינגפור.

כתבות נוספות במדור סגנון
עוררו עניין השבוע

עוד כתבות נצפות...

חדשות-ראשי סגנון הרפתקה בנורווגיה: לשחק עם דובי הקוטב

-->
Feedback Form