כשנגמר סם החיים של הכלכלה המודרנית

שדה נפט. קיים קשר של 1:1 בין ירידה בתפוקת הנפט העולמית ובין ירידה בתוצר העולמי – צילום: PHOTO / ESSAM AL-SUDANI

בשנת 2005 ערך Robert L. Hirsch דוח עבור סוכנות האנרגיה של ארצות הברית, בשם "הגעה לשיא של תפוקת הנפט העולמית: השלכות, הקלה וניהול סיכונים". מטרת הדוח הייתה לחקור את ההשפעות שיכולות להיות לשיא תפוקת הנפט על הכלכלה העולמית ומציאת דרכי התמודדות עם השפעות אלו, בהינתן שקיימת התראה של מספיק שנים לפני ההגעה לשיא. כחלק מהמחקר, מצא Hirsch שקיים קשר של 1:1 בין ירידה בתפוקת הנפט העולמית ובין ירידה בתוצר העולמי שנגרמת עקב הירידה בתפוקה. את הנתון הזה מצא Hirsch על בסיס ניתוח משברי הנפט בעבר.

רק מדינות מסוימות, דנמרק לדוגמה, הצליחו לנתק את הקשר הזה, כלומר גם לצמוח כלכלית וגם לרדת בצריכת הנפט, אך מדינות כאלו הן היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל.

כאן המקום לרקע קצר במאקרו כלכלה. בתחילת המשבר העולמי של שנת 1929, התגובה הטבעית של ההנהגה בארצות הברית הייתה לצמצם את ההוצאה הממשלתית ולתת לשוק החופשי להתגבר לבדו על המשבר. אולם צמצום ההוצאה הממשלתית רק החמיר את המשבר עקב ירידת כמות הכסף הזמין שבידי האזרחים וירידה בביקושים למוצרים. עבר זמן עד שהמנהיגים קבלו את דעתו של הכלכלן הבריטי קיינס שהציע דווקא להגדיל את ההוצאה הממשלתית בכדי לתמרץ את הכלכלה ולחזור לצמיחה. קיינס טען שהמקור להגדלת ההוצאה הציבורית יהיה על ידי הגדלת החוב הלאומי, ועם החזרה לצמיחה יהיה די כסף למדינה בכדי לפרוע את החוב. על בסיס הרעיונות של קיינס נוסדה אסכולה מקרו כלכלית שנקראת "כלכלה קיינסיאנית".

נגיד הבנק המרכזי בשנים האחרונות, בן ברננקי, חקר לעומק את השפל הגדול של 1929. כאשר חברת ליהמן ברדרס קרסה בספטמבר 2008 מיהר ברננקי להצהיר שמשבר עולמי נוסף לא יתחולל בתקופת הנהגתו. בכדי למנוע את החמרת המשבר, המליץ ברננקי להפעיל את רעיונות הכלכלה הקיינסיאנית ולהזרים סכומי כסף אדירים לכלכלה, על ידי הגדלת הגרעון הלאומי, וזאת ללא שום התחשבות באופן שבו יוחזר החוב. הצעדים של ברננקי אכן עצרו את הסחף במשבר ואף אפשרו מעבר לצמיחה מסוימת, אך במחיר חוב לאומי שלא היה כמוהו בעבר. מדינות רבות הלכו בעקבות ארצות הברית והזרימו סכומי כסף אדירים לכלכלות שלהן, וגם הן נמצאות כעת ברמות גבוהות מאוד של חוב ביחס לתוצר שלהן.

אם כלכלות העולם ימשיכו בצמיחה, ובדגש על סין והודו שמציגות נתוני צמיחה מדהימים, נראה עלייה בביקוש לנפט וחזרה לרמות התפוקה שלפני המשבר של שנת 2008. כפי שהצגתי בכתבה הקודמת, תפוקת הנפט לא עלתה משנת 2005, כך שאם עלייה נוספת בביקוש שוב לא תענה בעלייה מספקת בתפוקה נראה עליה חוזרת של מחירי הנפט מעל לרמה הנוכחית הממוצעת של 80 דולר לחבית. כאמור סף 80 דולר לחבית הוא על פי ארגון אופ"ק הסף שמעליו הכלכלה העולמית אינה יכולה לצמוח. במקרה כזה אנו עשויים לקבל גל נוסף של המשבר שהחל בשנת 2008.

השילוב של "כלכלה קינסיאנית" בעידן "שיא תפוקת הנפט" שבו אין לכלכלה העולמית יכולת לצמוח יותר הוא הרה אסון, והתוצאה תהיה חוב אדיר ותופח שאין אפשרות לפרוע אותו, ובתרחיש קיצוני יכול להביא לחדלות פירעון של מדינות. על כן, אם יחול גל נוסף במשבר הכלכלי, הוא יהיה חמור יותר מהגל הראשון של 2008.

התשובה של הכלכלנים לטענה הזו יהיה להסתמך על שלושה עקרונות בכלכלה.

עקרון התחליפיות – כלומר לכל משאב במחסור ימצא תחליף הולם. במקרה שלנו, ימצא תחליף לנפט שיהיה זול וזמין.

כוחות השוק ("היד הנעלמה") – כוחות השוק ימצאו דרך לניצול יעיל יותר של הנפט הקיים, ולהגדלת התפוקה עקב איתות המחיר שימריץ גילוי ופיתוח שדות נפט חדשים. אפשרות אחרת היא מעבר לכלי רכב קטנים יותר בעלי תצרוכת דלק נמוכה.

שיפורים טכנולוגיים – יפותחו אמצעים חדשים לפעילות כלכלית שאינה תלויה בנפט או שתלויה בפחות נפט. בהקשר זה מוזכרת בעיקר המכונית החשמלית שתשחרר את התלות שלנו בנפט.

קשה לשלול לחלוטין את הטענות האלו, מה גם שמדובר בחיזוי של תהליכים שיתרחשו בעתיד. הטענה הנגדית המרכזית היא שתשתיות אנרגיה הם כאלו שדרושות שנים רבות עד להחלפה שלהן. להלן מספר דוגמאות לטענה הנגדית.

בארצות הברית הוצב יעד של הכנסת מיליון מכוניות חשמליות עד שנת 2015, אולם בהתחשב בעובדה שיש מעל 200 מיליון מכוניות בארצות הברית, נבין שמדובר בפחות מחצי אחוז מכלל צי הרכב.

ייצור דלק נוזלי "מחולות הנפט" של קנדה אכן מעלה את פוטנציאל הפקת הדלקים העולמי, אך העלייה בתפוקה של דלק זה איטית ומוגבלת עקב הנזקים האדירים שהיא גורמת לסביבה.

שיפורים בצריכת הדלק של מטוסים אכן אפשריים, ולדוגמה חברת בואינג השיקה את דגם 787 שחסכוני יותר בצריכת הדלק. אולם אורך החיים של מטוסים הוא מספר עשרות שנים, כך שיעברו שנים רבות עד שההשפעה של כניסת מטוסים יעלים תשפיע על סך כל צריכת הדלק של ענף התעופה.

צרוף כל הטענות בכתבה זו מוביל אותי להשערה שיתכן שבמקרה של התאוששות כלכלית מהירה, שתגדיל את צריכת הנפט, נראה את מחירי הנפט עולים שוב, ועקב כך העולם עשוי להיכנס למיתון חוזר, שיהיה חריף יותר מהמשבר של 2008 עקב בעיית החוב הלאומי של מדינות. קיים חשש ששיפורים טכנולוגיים לא יכנסו במהירות מספקת בכדי לעצור את התהליך.

amir.carmel4@gmail.com

 לחץ כאן לכתבה הקודמת בסדרת "שיא תפוקת הנפט"

בריטניה: מתפתחת תעשיית צעצועי אפליקציה

עוד כתבות נצפות...