דיוקנן של שתי נשים

דיוקן של המלכה מרי אנטואנט. ציור של הציירת אליזבת ויז'ה

שתי נשים

אליזבת ויז'ה, בתו של צייר צבעי הפסטל לואי ויז'ה, נולדה בפריז ב-1755. כבר בילדותה בלט כישרונה יוצא הדופן. אביה שניבא שתהיה ציירת גדולה, הנחה אותה ועודד אותה להתמיד בלימודי האמנות.

באותה שנה נולדה תינוקת נוספת, בווינה, למשפחת אצולה אוסטרו הונגרית, ושמה מריה אנטוניה יוספה יוהנה. אמה הייתה הקיסרית מריה תרזה ואביה היה הקיסר פרנץ הראשון (או פרנץ מלורן). כבר בגיל 15, נישאה מריה אנטוניה למלך צרפת בעתיד, לואי ה-16, ושינתה את שמה למארי אנטואנט. עם בואה לארץ החדשה, הרגישה מארי אנטואנט בודדה בהיותה רחוקה מווינה וממשפחתה. היא לא הייתה מאושרת בנישואיה וניסתה להפיג את השעמום באמצעות מסיבות ונשפים, ובהוצאת כספים רבים מאוד להנאתה האישית.

עקב מותו הפתאומי של אביה, והיא אז בת 12, עברה אליזבת ויז'ה תקופה לא כל כך פשוטה, וכך גם בגיל 15 כשהייתה צריכה להתפרנס מהאמנות שלה ולעזור למשפחתה. ידיד המשפחה, האמן גבריאל פרונסואה דויאן, לקח אותה תחת חסותו. דרכו הכירה ויז'ה את האמן גבריאל בריאר – אמן מוכר אך בינוני שעבד בסטודיו שבמוזיאון הלובר. ויז'ה למדה אצלו רבות והתקדמה מבחינה טכנית ואמנותית.

ויז'ה פגשה בלובר שניים מגדולי הציירים הצרפתיים: ג'וזף ורנה וז'אן בפטיסט גרוז שפתחו בפניה את דלתות הקולקציות הסגורות שבלובר, וכך מול הציורים של האמנים הגדולים ביותר התאפשר לה ללמוד טכניקות שונות.

די מהר, נעשתה ויז'ה מוכרת וההזמנות לציורים התחילו לזרום. היא ציירה בעיקר דיוקנאות של נשים עשירות בנות המעמד הגבוה ונתמכה על ידן. היא סירבה בקביעות להזמנות לדיוקנאות מצד גברים שרק חיפשו תירוץ לפגשה. היא נישאה בגיל 21 לצייר ז'אן בפטיסט פייר לה ברן ממנו יש לה בת אחת. לה ברן גם סחר באמנות ועשה רבות לקידום אמנותה של ויז'ה.

בשנת 1774 הפכה מארי אנטואנט למלכה. אל מול אופיו "החלש" של לואי ה-16, יש אומרים שהיא בעצם זאת שמלכה על צרפת. אנטואנט עוקבת אחר תחושותיה, מצדדת ותומכת באנשים שהיא אוהבת ומגרשת את אלו שלא. יש לה נטיה לבזבזנות מוגזמת והיא מחליטה החלטות מדיניות בהתאם לנוחיותה שלא תמיד תואמות את צורכי העם. האִמרה המפורסמת "אם אין לחם, תאכלו עוגות" מאיירת היטב את אדישותה כלפי סבלם של האנשים תחת מלוכתה. באותה תקופה סבל העם הצרפתי מכות כלכליות קשות שגם הן קשורות להוצאות הבלתי הגיוניות של מלכתן. לאחר ביקורו של אחיה יוזף השני, בפריז, הוא אמר: "המהפכה קרבה, היא תהיה אכזרית, ואת תהיי הגורם לה".

המפגש

ב-1778, לאחר שמועות על כישרונה הרב של אליזבת ויז'ה, הזמינה מארי אנטואנט מידי האמנית העולה, דיוקן. במשך שמונה שנים, בעקבות געגועים למשפחתה אך גם מתוך אהבתה לאמנות, ביקשה המלכה מאמני דיוקן רבים לצייר אותה. אומרים שהדיוקנאות שמארי אנטואנט שלחה בקביעות לאמה, מריה תרזה, לא מצאו חן בעיני זאת, עד שראתה את הדיוקן שנעשה בידי אליזבת ויז'ה.

ויז'ה, אמנית נאו קלאסית, ציירה את המודלים שלה תמיד באור חיובי, אך גם פשוט וטבעי. היא החמיאה תמיד לתווי הגוף, לשיער ולמראה החיצוני הכולל של המודל, ובכך גם הבליטה את מעמדה של האישה המצוירת והביטחון העצמי שלה. נראה שהצליחה לתפוס מעין משהו סמוי אצל המודל ובכך ללכוד את האותנטיות והאלגנטיות גם יחד.

ויז'ה ריצתה והחמיאה למארי אנטואנט עם אמנותה, וזו מינתה אותה לאמנית הרשמית של ורסאי. בנוסף, הפכו הנשים הצעירות בנות ה-23 לחברות ונשות סוד אחת לשנייה. במשך עשר השנים לשותפותן וחברותן, ציירה ויז'ה יותר משלושים דיוקנאות של המלכה. ב-1783 עזרה אנטואנט לוויז'ה להתקבל לאקדמיה הצרפתית לאמנות, דבר קשה מאוד לעשות וכמעט בלתי אפשרי בשביל אישה בימים ההם.

המהפכה

בגלל הקשר שלה עם מארי אנטואנט, בין ה-5 ל-6 באוקטובר 1789, ליל המהפכה, ברחה אליזבת ויז'ה מפריז יחד עם בתה. היא השאירה את כל חפציה, ציוריה וכל ממונה. במשך כמה שנים היא חיה ברומא, בווינה, בלונדון ובסנט פטרסבורג והמשיכה לצייר דיוקנאות של נשים בנות המעמד הגבוה.

מארי אנטואנט נעצרה על ידי המהפכנים ושהתה יחד עם לואי 16 במעצר עד שהחליטו לבטל את המלוכה בצרפת ולפרסם חוקה. ב-16 באוקטובר 1793 הוצאה מארי אנטואנט להורג בגיליוטינה.

לאחר המהפכה, ולאחר שהורשתה ויז'ה לחזור לצרפת, היא אמרה: "הנשים מלכו באותה תקופה והמהפכה היא זו שהורידה אותן מכס המלכות". ב-1835 פרסמה ויז'ה את זיכרונותיה מתקופה זו ונחלה הצלחה רבה. עד יום מותה, ב-1842, ציירה וי'זה בפריז.

עוד כתבות נצפות...