פרשנות: למה סין לא תומכת בסנקציות נגד איראן?
מצעד הבכירים לסין ממשיך אולם סין ממשיכה לשבת על הגדר. מה באמת מונע מסין לתמוך בסנקציות?
| 06/04/2010 | גלעד סלונים - אפוק טיימס |
 |  |  |  |
 |
מצעד הבכירים נועד להציג לסינים את המידע המודיעיני שיש לישראל לגבי הסכנות הטמונות בגרעין האיראני ולנסות לשנות את עמדתה של סין ביחס אליו. מעשיה של ישראל מצטרפים ללחצים שמופעלים על סין מצד ממשל אובמה לשתף פעולה ביוזמה להטלת סנקציות על איראן.
העמדה הרשמית של סין היא שלאיראן יש זכות לגרעין אזרחי ויש לפעול בדרכים של שלום כדי למנוע ממנה להשיג נשק גרעיני ולכן סין מתנגדת להטלת סנקציות על איראן. בשבוע שעבר נראה היה כי חלה תזוזה בהתנגדות העיקשת של בייג'ינג לסנקציות, כאשר דיווחים בתקשורת האמריקנית סיפרו שסין הודיעה כי תצטרף ליוזמה להטלת סנקציות. אולם יממה לאחר מכן הוציאה בייג'ינג הודעה רשמית האומרת שהיא ממשיכה לתמוך בפתרון של שלום ונמצאת במו"מ עם כל הצדדים. במקביל ביקר בסין האחראי בממשלת אחמדינאג'ד על תיק הגרעין וכשחזר אף הצהיר כי התנהלות המערב רק חיזקה את הקשר בין איראן לסין. הוול סטריט ג'ורנל פירסם לאחרונה כי סין סיפקה רכיבים שונים לתוכנית הגרעין האיראנית.
כך נראה כי סין ממשיכה לגרור רגליים בנושא, ולא בטוח אם מאמציהם של בכירים ישראלים יעשו את ההבדל. הסיבה לכך היא שיש טעות בסיסית בגישה של ישראל ושל המערב ביחס לסין. נקודת המוצא של ישראל והמערב היא התועלתנות - השלטון הקומוניסטי בבייג'ינג יעשה את מה שייתן לו הכי הרבה תועלת.
נקודה זו נכונה, אבל רק חלקית, והחלק החסר בה גדול מאוד. יש צד נוסף במשוואה שישראל והמערב לא לוקחים בחשבון והוא הצד הערכי. השלטון הקומניסטי בסין זקוק לאיראן לא רק בגלל הכסף הרב שהוא מפיק מביצוע פרויקטים גדולים של תשתיות באיראן, ולא רק בגלל הצורך של סין להבטיח אספקה גדולה של נפט בעתיד. השלטון הקמוניסטי בסין זקוק לאיראן כי יש להם ערכים דומים.
חברת גוגל הבינה זאת על בשרה לאחר שהמשטר הקומניסטי הסיני הראה לה שלפי ערכיו אין מניעה לפרוץ לחשבונות דוא"ל של משתמשיה אם הוא מרגיש שזה הדבר שנכון לעשות כדי לשמור על שלטונו. השפה הרשמית היא שפגיעות כאלו נעשות כדי לשמור על "יציבות החברה".
מי שבקיא בהיסטוריה של סין הקומוניסטית יודע כי עד שנות השמונים והתשעים של המאה ה-20, סין הפגינה זלזול גדול כלפי המערב. היחס שלה למערב השתנה רק בעקבות מותו של מאו דזה דונג ולאחר ביסוס שלטונו של יורשו דאנג שיאו פינג. דאנג קיבל מדינה על סף קריסה כלכלית והבין שאם הסינים לא ינצלו את המערב כדי ליצור שגשוג כלכלי, המפלגה תאבד את שלטונה ולכן בחר ליישם מדיניות של "פתיחות למערב".
עשרים שנה אחר כך סין היא בית החרושת של העולם, ומחזיקה בחלק משמעותי מהחוב של ארה"ב. למרות שהמפלגה הקומוניסטית הסינית למדה איך להתנהג כלפי חוץ בקשריה עם העולם המערבי, היא לא שינתה דבר מהטבע הפנימי שלה, והיא עדיין מזלזלת במערב ובערכיו, בערכים של חופש הפרט וזכויות אדם.
מנהיגיה של המפלגה הקומוניסטית הסינית מרגישים יותר נוח בסביבה של מנהיגים כמו אחמדינג'אד, קים ג'ונג איל וכמוהם, מאשר עם בכיריה של מדינת ישראל.
לכן חשוב לזכור, מדובר בנושא ערכי ולא בנושא תועלתני. סין לא ממהרת לשתף פעולה עם המערב כי היא לא ממש רוצה לעזור למערב לקדם את ערכיו. ולא בטוח שכל אותם בכירים ישראלים שנוסעים לבייג'ינג ישיגו את המטרה לשמה הם נסעו.
