יחסי יהודים ערבים בישראל: חקיקה למען נאמנות למדינה או אפליה על רקע לאום

מחוקקים בכנסת הנוכחית החלו להגיש הצעות חוק שנועדו להטיל עונשים וחסמים על פעולות והתבטאויות קיצוניות מצד מפלגות וארגונים בקרב ערביי ישראל - אלה החולקים על אופייה של מדינת ישראל בהתבטאויותיהם או מסכנים אותה במעשיהם. הצעות חוק אלה באות מול תהליכים ואירועים שונים בעולם הערבי בכלל ובקרב ערביי ישראל בפרט.

אחד מאירועים אלה הוא "יום הנכְּבָּה" שצוין בשבוע שעבר ברחבי העולם הערבי וגם במקומות שונים בארץ תחת דגלי פלסטין, הפגינו מאות אנשים בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים המזרחית לציון מה שהם קוראים, אסון הקמת מדינת ישראל. חברי כנסת ופעילים ממפלגת בל"ד קראו להמשך המאבק הלאומי הפלסטיני והדגישו את מרכזיותה של ירושלים במאבק הזה.

אירועי "יום הנכבה" מצויינים בישראל כבר מספר שנים בעצרות ובהפגנות רבות משתתפים. היקף האירועים לציון יום הנכבה הורחב בשנים האחרונות, והוא מלווה גם בהקצנה של התבטאויות ומעשים בקרב חלקים של הציבור הערבי. יושב ראש בל"ד לשעבר, עזמי בשארה נעצר בחשד לריגול, ולאחרונה נעצר אמיר מח'ול, מנכ"ל עמותת איתיג'אה - איחוד עמותות ערביות, בחשד למגע עם פעיל חיזבאללה. כמו כן, נחשפו קשרים של ערבים אזרחי ישראל עם ארגוני טרור עולמיים כמו אל-קעידה.

בתגובה לציון "יום הנכבה" עבר בכנסת בקריאה ראשונה לפני כחדשיים "חוק הנכבה". על פי הצעת החוק, שעברה בנוסך מרוכך, ייאסֵר על גופים הממומנים על ידי המדינה לציין את יום הקמת המדינה כיום אבל, וקנס כספי יוטל על גופים שיפֵרו את החוק. הצעת החוק שעברה היא הצעת חוק מרוככת. ההצעה המקורית הטילה עונשי מאסר על מפירי ההוראה. מטרת החוק, על פי דברי ההסבר להצעת החוק המקורית היא להטיל "עונש חמור על אלו המנצלים את אופייה הדמוקרטי והנאור של מדינת ישראל – על מנת למוטטה מבפנים".

הצעות חוק נוספות כוללות איסור פרסום הסתה לשלילת קיומה של מדינת ישראל, שהגיש חבר הכנסת זבולון אורלב ועבר בקריאה טרומית בשנה שעברה, והצעות חוק שונות המנסות להתנות זכויות אזרחיות ופעילוּת ציבורית בנאמנות למדינה או בשירות צבאי. דוגמה לכך היא הצעת החוק לתיקון לחוק הקולנוע, שהוגשה על ידי דוד רותם ונדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה לפני שלושה שבועות. הצעת חוק זו ביקשה לאסור על מימון ציבורי לבמאים שלא יסכימו לחתום על הצהרת נאמנות למדינה כמדינה יהודית, או התניה כי השירות הצבאי יהווה תנאי להצטרפות לשירות החוץ.

התחושה כי יש בציבור הערבי אנשים המאיימים על ביטחונה של המדינה בא לידי ביטוי לא רק בפעילות המחוקק, אלא גם בעמדות בני נוער לגבי הציבור הערבי בארץ. מסקר שהוצג במארס האחרון בכנס של אוניברסיטת תל אביב על עמדות של בני נוער בנושאים שונים, עולה כי כ-50 אחוז מבעלי הדעה סבורים שלא צריך להעניק לערבים ישראליים זכויות זהות לאלו של אזרחים יהודים במדינת ישראל. נתון נוסף של הסקר מראה כי 56 אחוז מבני הנוער בעלי הדעה מהמגזר היהודי סבורים שלא צריך לאפשר לערבים ישראלים להיבחר לכנסת.

מנגד יש הטוענים כי החקיקה המבקשת לחזק את הנאמנות למדינה היא למעשה חקיקה אנטי ערבית. "בכנסת הנוכחית הוגשו חוקים רבים שמטרתם להפלות את אזרחי ישראל הערבים ולהצר את פעילותם הפוליטית”, נטען בדו"ח הגזענות לשנת 2010, שפרסם המטה למאבק בגזענות בישראל, בו חברים ארגונים ערביים וארגוני שמאל שונים. "ההנהגה הערבית נמצאת תחת ביקורת בלתי פוסקת, מתקפות מילוליות משולחות רסן וניסיונות מתמשכים להצר את צעדיה. פוליטיקאים יהודים המייצגים את הרוב מנצלים את מעמדם כדי להציג את המנהיגים הערבים כאויבי המדינה או כתומכים של אויבי המדינה ויוצרים אווירה ציבורית עוינת כלפיהם”, נכתב בדו”ח.

לנטרל את חבית הנפץ

תהליך ההקצנה בקרב ערביי ישראל החל בשנות התשעים, לאחר שאהוד ברק התנער מהמפלגות הערביות, על אף שזכה בבחירות במידה רבה בשל הקול הערבי. כך הסביר מוחמד דראושה, מנכ"ל שותף של "יוזמות קרן אברהם", ארגון העוסק בקידום דו קיום בין יהודים לערבים בארץ. תחושת הבגידה הפוליטית בקרב ערביי ישראל, בנוסף לאירועי אוקטובר 2000 בה פתחה המשטרה באש חיה על מפגינים ערבים והרגה 13 מהם, הוציאה את המפלגות הערביות ממעגל הישראליות. היציאה מהישראליות באה לידי ביטוי בירידה באחוזי ההצבעה בקרב הציבור הערבי בארץ והקצנה בעמדותיו כלפי הציבור היהודי. כך קרה גם בציבור היהודי שהקצין דעותיו כלפי הציבור הערבי.

דראושה הוסיף שהחוקים האלו שממסדים את האפליה של המגזר הערבי, וכן יישום חוקי התכנון והבנייה והריסת הבתים, יוצר מצב של חבית נפץ שהולכת להתפוצץ, ויש הרגשה שדוחקים את הציבור הערבי לפינה.

לדעת דראושה, אם הממשלה רוצה לשנות את המצב הקיים, עליה לנהל דיאלוג נרחב יותר עם ההנהגה של הציבור הערבי בארץ, ולהימנע מהתבטאויות מתלהמות. כמו כן דרושה חקיקה שתוכל להיות סייג להתלהמות ולגזענות בין יהודים לערבים, ומוסדות פיקוח שיממשו את החקיקה הזו "וכמובן, דרושים תקציבים”, אמר דראושה.

אחת מנקודות הציון ביחסים בין יהודים לערבים, היה פרסום מסמכי החזון לחברה הערבית בישראל בשנים 2006 ו-2007. בשנים אלה פורסמו ארבעה "מסמכי חזון" לחברה הערבית, על ידי ארבעה ארגונים ערביים שונים, שניסו לשרטט אסטרטגיה עתידית לחברה הערבית בישראל, ובכך לנסות לנסח את יחסה כלפי הרוב היהודי. המשותף לכל המסמכים הייתה הקריאה לביטול אופייה היהודי של מדינת ישראל והפיכתה למדינה דמוקרטית בלבד, ללא הגדרה לאומית. המסמך המקיף ביותר, ואולי הייצוגי ביותר מבין מסמכי החזון השונים, הוא "מסמך החזון העתידי של הערבים הפלסטינים בישראל" שהוציא ועד ראשי הרשויות הערביות המקומיות. במסמך זה מתוארת הקמת מדינת ישראל כ"יצירה קולוניאלית".

"יש פה שתי כלכלות, יש פה שתי חברות, יש פה שתי קבוצות, שהקרע ביניהן הולך ומתרחב", אמר ח'אלד אבו עסבה, מנהל "מכון מסאר" לתכנון ואחד ממחברי מסמך החזון העתידי. לדבריו התחושה בציבור הערבי היא של התקפה מצד גורמי הממשל על כלל החברה הערבית בישראל. תחושה זו גורמת למפלגות פוליטיות, ארגונים ותנועות מקצוות שונים של החברה הערבית להתאחד ולפעול יחד בניסיון להדוף את ההתקפה. “אם באים לציבור שלם ואומרים לו שהוא לא שייך, ברור שנגיד: 'מדינה זו היא גם מדינתנו'. הצד השני הוא זה שמדיר אותנו, אנחנו לא מדירים את עצמנו”, אמר אבו עסבה. לדבריו, הדרך היחידה להגיע ליחסים נורמליים בין הציבור היהודי לציבור הערבי הוא ליצור בישראל שיח ציבורי אזרחי ולא שיח לאומי, כך שכל המגזרים המרכיבים את החברה הישראלית, יוכלו להיפגש, למרות שאין להם הרבה במשותף.

חזון משותף

“מה שחסר לישראל זה לא חזון ערבי – את זה יש וזו בעיה, ולא דרוש חזון יהודי – את זה יש וזו בעיה. מה שחסר זה חזון משותף", אמר דראושה. לדבריו, היה חסר במסמכי החזון פרק שיכלול את עמדת רוב הציבור הערבי בישראל, פרק שידבר על חיים משותפים עם כלכלה משותפת ושכנות טובה.

"הערבים בישראל צריכים להבין שמדינת ישראל היא לא מדינת הלאום שלהם. מדינת הלאום שלהם היא מדינת פלסטין בגבולות 67. היהודים בישראל צריכים להבין שהמדינה שלהם לא תהיה טהורת גזע. יהיו זכויות קולקטיוויות, אבל לא הגדרות לאומיות. יהיו זכויות קולקטיביות שמכבדות את המיעוט הערבי", אמר דראושה.