חופשה בתאילנד עם ילדים: גם אמהות פולניות יכולות ליהנות

אני ממש לא אוהבת לנסוע ולא אוהבת מקומות חדשים. אוהבת את הנוחיות והפינה שלי, את הניקיון, אוהבת לדעת מה בדיוק יש בצלחת שלי.

אבל הגורל סידר לי בעל שאוהב מאוד מאוד לטייל, ואחרי שנים של הסתובבויות באירופה ובדרום אמריקה, הוא החליט שהוא אוהב את האווירה של אסיה. כששמעתי "תאילנד" מיד עלו לי הפחדים מכל הדברים שיש שם, ועוד עם ילדה קטנה (בת 3). הפנים שלי נראו כאילו שולחים אותי לגלות. אבל כמה אפשר להגיד לו "לא"? אז בסדר, נסענו לתאילנד, אבל סיכמנו שנהיה פחות בעיר ונשהה יותר באיים, בים, בחול, ואז גם הילדה תהיה מאושרת.

כשנוסעים עם עוד מישהו, במיוחד עם המשפחה, כדאי לעשות כמה שיותר תיאום ציפיות מה כל אחד רוצה להוציא מהטיול הזה. כשכל הרצונות והציפיות ידועים, אז אפשר להתחיל בעבודת ההכנה למציאת דיל שיכול לענות עליהם.

אתר האינטרנט " אגודה" (www.agoda.com/index.html)  הוא אחד מאתרי האינטרנט שבהם אפשר למצוא המלצות על מלונות מתאימים מאנשים מכל העולם. כשיוצאים לטייל במסגרת משפחתית כדאי לקחת בחשבון שלכל אחד אולי מתאים משהו אחר.

סיכמנו שנשהה שלושה ימים באי פוקט (Phuket), שלושה באיי פיפי (Phi Phi Islands) ושלושה בבנגקוק, בשביל הקניות.

בחרנו באי פוקט גם בזכות הטיסה הישירה אליו, וגם משום שיש בו מבחר בתי-ספר לצלילה (בעלי החליט להוציא רישיון צלילה). יש פה גם כמה מלונות טובים. אחד התנאים שלי זה שנתאכסן במלון טוב. באי פוקט יש המון מקומות-בילוי בחוף המרכזי, אבל בחרנו להתרחק מעין הסערה, ולהתאכסן במלון הילטון שנמצא בחוף יותר מרוחק, ושמתאים מאוד למשפחות עם ילדים קטנים: ממלכה שיש בה כמה פארקים ענקיים ואגמים, שלוש בריכות שחייה וחדר משחקים. (דרך האתר גילינו שיש מבצע של חדר ללילה, כולל ארוחת בוקר ב-100 דולר במקום 300 דולר – לא נדרשה מאתנו תוספת עבור הילדה).

בחופשה זאת בעלי, שאוהב אתגרים וחוויות חדשות, לקח קורס צלילה של יומיים והוציא רישיון צלילה, בזמן שאני נהניתי משהייה במלון ברמה טובה ומפטור מהמחויבויות הרגילות של ניהול משק הבית. כמה נהניתי לשבת בבופה של הבוקר, כשמישהו דואג מה יעלה על השולחן בארוחה הבאה. והילדה נהנתה, כמו ילדים רבים אחרים, לקפץ על המיטה הגדולה (ביפן אנחנו נוהגים לישון בלינה משפחתית על פוטונים, שמגלגלים אותם לפינה בבוקר כדי להרוויח מקום). המלון היה לה כמו גן הרפתקאות: ים, בריכה, אמא לא עסוקה והרבה תשומת-לב.

ראיתי באיים האלה הרבה משפחות של תיירים מערביים עם ילדים קטנים. באי פוקט נוחתות טיסות ישירות ממדינות רבות. בסוכנות "סגול" שבאי (בבעלות ישראלים - www.sagoltravel.com) השגתי את המחיר הכי זול למעבורת, כולל הסעה מהמלון ולשדה התעופה. השירות היה מיידי, ובעלת הסוכנות ששמעה שאני עם ילדה קטנה, הגיעה לפי בקשתי עד המלון כדי למסור לי את הכרטיסים.

לקחנו את המעבורת וכעבור שעתיים היינו באיי פיפי (Phi Phi Islands). אף על פי ששמם נרשם Phi Phi הוגים אותם בשתי "פ" דגושות. אלו שני איים קטנים וחמודים ובהם מפרצים רבים ומים כחולים, ואין בהם בכלל מכוניות וגם לא קטנועים. המים במפרץ צלולים-צלולים, רדודים ושקטים. אין גלים ואין רעש של גלים במפרצי האיים (ים אנדומן) בניגוד לים הפסיפי של יפן, כך שהילדה יכלה להיכנס לים, והמים הגיעו לה עד המותניים. בבוקר הים נסוג ויש קילומטר של חוף ללא מים שאפשר לטייל בו עם המון קונכיות ויצורים שקופים וארוכים שלא הכרתי קודם, שהתחפרו בחוריהם ויצאו ונכנסו. היה מרתק להתבונן בהם.

האי פיפי דון (Phi Phi Don) בו שהינו קטן מאוד, ויש בו דרך ראשית אחת ובה שוק מקומי וצבעוני כמו כל שוק אחר בדרום אסיה, עם פרות טרופיים אקזוטיים כמו מנגוסטין (Mangosteen) ודרגון פרוט (פיטאיה). הילדה יכלה לפסוע בבטחה יחפה בשבילים שבין דוכני השוק, חלקם מרוצפים וחלקם חוליים. מי שגר בעיר יודע עד כמה יש לשמור על הילדים שלא יקפצו לכביש. החופשיות של מקום ללא מכוניות הייתה עבורי תענוג בפני עצמו.

פיפי דון הוא אי דייגים שעבר הסבה לתיירות, וסירות הדייגים, הנקראות "סירות ארוכות זנב" הפכו למוניות-ים. הן מסיעות את התיירים לאיים קטנים אחרים, האטרקטיביים לטיולים של יום או של כמה שעות. במהלך השיט אפשר לרדת לים או לצלול עם שנורקלים.

אחד האיים האלה נקרא "אי הקופים". הקופים באי עומדים על עצי הקוקוס ומשליכים לאנשים למטה את הפרי. לא הלכנו לשם כדי לא ליצור עומס אטרקציות לילדה. מי שנזקק לאטרקציות הם בדרך כלל ההורים, הילדים בדרך כלל בוחרים להתמקד זמן רב יותר בדברים חדשים.

בבנגקוק, יעדנו האחרון, בחרנו במלון שאינו מרוחק מאוד מהמרכז, כרבע שעה הליכה או תחנת רכבת אחת ממרכזי הקניות והאטרקציות שאליהם מגיעים קניינים מכל העולם, ו-500 מטר מפארק שאני והילדה יכולנו ללכת אליו ברגל. (60 דולר ללילה במלון לכולנו – דירה הכוללת מטבח, ציוד ומכונת כביסה, כולל ארוחת בוקר)

הטיפ שלי במקומות שבהם האוכל אינו מוכר לך הוא ללכת על מלון עם ארוחת בוקר טובה (בדרך כלל בופה), ולדאוג שהילד יאכל ארוחה טובה, הכוללת את החלבונים שהוא צריך למשך היום. המלון הוא באופן יחסי נקי ויש פחות סיכוי לשלשולים.

למי שמטייל עם ילדים, יש הרבה מלונות שיש בהם חדרי משחק (play-room), מדריכה או צוות שיכולים לעשות בייבי סיטר, ואטרקציות לילדים. תאילנד היא ארץ חמה, ובשעות הצהריים אולי לא מתאים לכל אחד להתבשל בשמש בחוץ או בים, אז טוב שיש מקום שאפשר ללכת אליו עם הילד והוא יכול להשתתף שם בפעילויות.

כדאי גם לדאוג להביא לילד דברים שהוא מכיר ואוהב מחיי היום-יום שלו, שזה הספר האהוב עליו, או חוברות צביעה וחוברות עבודה שאינן תופסות הרבה מקום, ואת הצבעים שהוא אוהב. תשאלו את הילד מה הוא ישמח לקחת.

גם בענייני אוכל וחטיפים ילדים בדרך כלל אוהבים את הדברים המוכרים. במקרה שלי הבת שלי ביקשה בתאילנד את ה- Sembe, קרקר אורז יפני שהיא אוהבת, אבל לא חשבתי להביא אתי. כשנוסעים למקום חדש ההורים הם שמחפשים את האטרקציות והגיוון. הילד לרוב רוצה את מה שהוא רגיל אליו. ואי אפשר למצוא דבר כזה בתאילנד. אז אם הילד שלכם אוהב איזשהו חטיף ספציפי קחו אתכם כמה.

במקומות האלה חם כל השנה, בין 30-35 מעלות ביום, ובערב או לקראת הלילה זה יורד ל-25 מעלות.

בערב מתחילים שוקי הלילה, אבל יחד איתם מתחילים גם היתושים – מכת יתושים. רצוי להביא חומר נגד יתושים מהבית, כי לא נעים לחפש חומר כזה כשאינך מבין את מה שרשום על גבי האריזה ואינך יודע להבחין אם זה משהו ידידותי לעור או חומר ניקוי.

לכל המתכננים חופשה, יש בתאילנד תקופת מונסונים ארוכה למדי (יוני – אוקטובר), ויש ימים שהשמים מעוננים. לפעמים יש ברקים ורעמים והשמים נפתחים, ויורד גשם שכל טיפה שלו ענקית.

באמצעות החופשה בחברת הילדה נוכחתי לדעת עד כמה בעצם אין צורך להרחיק לכת בשביל האושר. במקום שבו יש חול היא נעצרת, מתבוננת בגרגירי החול, נהנית מזרימתם בין האצבעות, ערמת החול הקטנה הזו עשתה אותה כל כך מאושרת. הדרך הזו של כמה מטרים מהמלון עד הדוכנים הייתה כל כך מלאה ועשירה בשבילה, ובמיוחד שהיא עם אמא שהולכת לשוק של האי פיפי בתקווה למצוא משהו ללבוש. מי שממהר להגיע לדוכנים לא חווה את הכמה מטרים האלה.

---

*אבישג אוגבה היא כתבת אפוק טיימס ביפן

תגיות: תאילנד, תיירות חו"ל, חופשה עם ילדים

עוד כתבות נצפות...