להחזיר את הכחול לדנובה - האמזונס של אירופה

הדנובה הכחולה, כפי שכונה הנהר במשך מאות שנים, איבדה את צבעה בעקבות זיהום וניצול חופיה על ידי האדם. הנהר היה במשך מאות שנים השראה לאמנים רבים. המלחין האוסטרי יוהאן שטראוס הלחין בהשראתו את ואלס "הדנובה הכחולה" – יצירה מוסיקלית מן המוכרות בעולם, ויוסיף איוונוביץ' את ואלס "גלי הדנובה". הדנובה היא הנהר השני באורכו באירופה אחרי נהר הוולגה. אזורי הביצות שבשוליה נפגעו ביותר, מניחים שבעשרים השנים האחרונות 80 אחוז משטח הביצות אבד, בעיקר בשל ייבושן לצרכי חקלאות ותעשייה, וכן עקב שינויים שבוצעו כדי להתאים את הנהר להפלגה.

בשנים האחרונות, וביתר שאת בשנת 2010 שהוגדרה על ידי האו"ם "שנת מגוון המינים", מתאחדות 14 מדינות הקשורות לנהר כדי להחזיר לו את צבעו הכחול. עושר המינים ובתי הגידול שאפיינו את האזור בעבר ושחלקם קיימים בנהר עד היום זיכו אותו בכינוי חדש: "האמזונס של אירופה". מומחים מארגון קרן חיות הבר (WWF) אומרים שהמפתח לשיקום הנהר הוא שחזור הביצות ושימורם לאורך חופיו הדרומיים.

הביצות אינן מטרד לאדם

לפני מספר עשורים הפסיקו לראות בשטחי הביצות מטרד ומקור ליתושים מעבירי מחלות, וגילו את חשיבותן בהגנה על המים, על בעלי החיים, על הצמחים, וגם על האדם. מסתבר ששחזור ושמירת הביצות בצדי הנהר חיוני לאדם ולסביבה.

הביצות השוכנות לחוף נהרות ואגמים מסננות את הזיהום המגיע עם הסחף משטחים חקלאיים מעובדים, ומונעות הגעת חומרים מזהמים כגון קוטלי מזיקים וקוטלי עשבים למימי הנהרות והאגמים. לאחר שחלק גדול מהביצות נעלם מחופי נהרות גילו כי הן היוו מחסום בפני הצפת היישובים השוכנים לגדות הנהר. הביצות הן גם בתי גידול עשירים בצמחים ובבעלי חיים החיוניים לרבייה של הדגה.

כבר בשנת 1971 הגיעו למסקנה ששטחי הביצות חשובים ביותר להגנה על הסביבה. ב-2 בפברואר 1971 חתמו עשרות מדינות על אמנה בעיר רמסר שבמצרים, והאמנה קיבלה את השם "אמנת רמסר הבין-לאומית לביצות".

האחריות היא של כולנו

בתחילת השנה נפגשו בעיר וינה, בירת אוסטריה, שרי סביבה של 14 (*) מדינות שהנהר עובר דרכן או הנמצאות באגן ההיקוות שלו, במטרה לאמץ תכנית חומש "לשיפור תנאי הסביבה של הדנובה ויובליו". מיטייה בריצלי (Mitja Bricelj), נשיאת הוועדה הבין-לאומית להגנה על נהר הדנובה – ICPDR, ציינה בכנס: "כולנו חולקים את מימי הדנובה, לכן על כולנו לקחת אחריות על הנהר. נפגשנו כדי להבטיח שמשאבי אגן הדנובה מנוהלים בקיימות סביבתית". כבר לפני עשור הסכימו ארבע הממשלות של מדינות בולגריה, רומניה, מולדובה ואוקראינה, השוכנות לחופי דרום הדנובה, לעבוד יחד להקמת "פרוזדור ירוק". התכנית עליה הסכימו ארבעת המדינות כללה שחזור והגנה על אזורי הביצות שסביב הנהר, ונחשבה לאחת התכניות הסביבתיות האמביציוזיות ביותר של שימור אזורי.

שיתוף פעולה חוצה גבולות

בניית סכרים ונמלים יכולים לגרום להרס של בתי גידול לאורך נהר הדנובה, וארגונים חוץ פרלמנטרים מן העולם התגייסו למחות נגד הרס כזה. בתחילת שנות ה-80 החלו הסובייטים, ששלטו אז בסלובקיה, לבנות נמל בעיר הבירה ברטיסלאבה. ועדה של האקדמיה למדעים בהונגריה קבעה שבניית הנמל תהרוס את בתי הגידול ותסכן את מי השתייה. ארגוני סביבה מקומיים ובין-לאומיים, ביניהם "קרן חיות הבר", "ידידי כדור הארץ", "קהילת אודובון" ואחרים ארגנו ב-31 באוקטובר 1988 מצעדי מחאה ב-49 ערים סביב העולם. המחאה הצליחה לעורר תגובות רחבות ובסופו של דבר, במאי 1989, נפסקה בניית הנמל.

בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת סלובקיה, שנהר הדנובה היווה גבול בינה לבין הונגריה, בנתה סכר להפקת חשמל תוך הסטה של מסלול זרימת הדנובה. הדבר גרם לייבוש הביצות בתוך שטח הונגריה. ב-20 ביוני 1995 פנו תשעה ארגוני סביבה וארגוני זכויות אדם לבית הדין הבין-לאומי בהאג ודרשו שחזור של מסלולה הטבעי של הדנובה. הייתה זו הפעם הראשונה שבית הדין הבין-לאומי נדרש לעניין סביבתי. בית הדין קבע בשנת 1997 שהסטת הנהר הייתה מנוגדת לחוקים הבין-לאומיים. שתי המדינות הגיעו להסדר בנושא הסכר.

דגי החדקן שבים לדנובה

לפני יותר ממאה שנה, כשהדנובה הייתה עדיין כחולה, היה דג החדקן (Sturgeon) אחד מסמלי ההיכר של הנהר, כמו שדג הסלמון היה סימן ההיכר של נהר הריין. בניית סכרים ותיעוש היישובים על גדות הנהר הרסו את בתי הגידול של שני הדגים בשני הנהרות. החדקן חי בים השחור ליד שפך הדנובה, אך כמו במקרה של הסלמון, נקבת החדקן שוחה במעלה הנהר כדי להטיל את ביציה במקום מיוחד. כשהדגיגים מתבגרים הם שוחים במורד הנהר כדי להגיע לים. הסכרים שנבנו לאורך הדנובה הדרומית לא אפשרו את תנועתם של הדגים בשני הכיוונים. אחד הפרויקטים הראשונים שהוקמו בניסיון לאפשר לנקבות להטיל את ביציהן היה לבנות "סולמות" מעל לסכרים. אך ניתן למצוא דגי חדקן באורך של שישה מטר שלא יכלו לעלות במעלה ה"סולם". סיבה נוספת להיעלמות החדקן מסוג בלוגה (Beluga) קשורה לשימוש הנפוץ בביצי הנקבה להפקת הקוויאר השחור. כל עוד עלה הקוויאר בעיקר על שולחנות האצילים ברוסיה הצארית, לא ריחפה סכנה על המשך שושלת הבלוגה, אך משהפך למאכל עממי, תרם דיג היתר לא מעט להיעלמות החדקנים בדנובה. לאחרונה החלו לגדל דגי חדקן במרכזי רבייה כחלק מפרויקט חדש של ארגון בשם פארק הדנובה. בפרויקט זה שותפות שמונה מדינות השוכנות לאורך הנהר.

שמורת טבע אחת בארבע מדינות

אורכו של הקטע הדרומי של הדנובה הוא 1,000 ק"מ. תחילתו בערוץ בשם "שערי הברזל" בין סרביה ורומניה בו נבנה סכר. הנהר מסתיים בים השחור בשפך רחב ועשיר ביותר בבעלי חיים וצמחייה. השפך הוא שטח ביצה הטבעי הגדול ביותר שנותר באירופה. לדברי "קרן חיות הבר" הוא אחד מבין 200 אזורים אקולוגיים העשירים ביותר על פני כדור הארץ.

באזור הדרומי של הדנובה נוצרו כ-200 איים המהווים גידול למינים רבים, וגם משמשים תחנות עצירה לציפורים נודדות רבות. באי טטרו שבאוקראינה הופעלו בולדוזרים כדי לשחזר את הזרימה הטבעית של הדנובה. מאז השחזור הופיעו שוב על האי עופות נדירים כמו נשרים לבני זנב, קורמורנים פגמי וברווזי פודג', מינים הנמצאים בעולם בסכנת הכחדה.

"הצהרת הפרוזדור הירוק לדנובה הדרומית" עליה חתמו לפני עשור, בולגריה, רומניה, מולדובה ואוקראינה דיברה על הפיכת 1,600 קמ"ר של השטח מסביב הנהר לשמורת טבע. בסופו של דבר עלתה המציאות על הציפיות, והשמורה משתרעת על 14,000 קמ"ר לטובת 29 מיליון התושבים בכל ארבע המדינות. הפיכת השטחים לשמורה מבטיחה את השיקום של חיי הבר והצמחייה, משפרת את משק המים של המדינות, מפחיתה את סכנת השיטפונות, וגם מספקת לאוכלוסייה אזורי נופש מן היפים באירופה.

לאורך הדנובה נסלל שביל אופניים, לעיתים בשני צדדיו, אך ישנם אזורים בהם הוא עובר רק בצד אחד אל הנהר ויש לחצות את אחד הגשרים כדי להמשיך לרכוב. אנדריאס בקמן (Andreas Beckman), מנהל "קרן חיות הבר" לפרויקט הדנובה הצהיר "הבה נמשיך לתת חיים לדנובה כדי שהוא יוכל להמשיך ולתת לנו חיים".

שיקום הירדן

הירדן הדרומי שלנו אף הוא מהווה גבול וזורם בין שלוש ישויות מדיניות שונות: ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית. לדברי אלון זס"ק ראש אגף מים ונחלים במשרד להגנת הסביבה, בימים אלה מכינים במשרד להגנת הסביבה תכנית אב למורד הירדן שצריכה לקחת בחשבון את כל המרכיבים של שיקום הנהר גם מעבר לנושא הסביבתי, כמו היבטים תיירותיים וכלכליים. אז אולי כדאי ללמוד מעשר שנות ניסיון של בולגריה, רומניה, מולדובה ואוקראינה, ולקרוא לירדן ולרשות הפלסטינית לקחת חלק בתכנון ובביצוע של שיקום הירדן הדרומי.

נהר הדנובה

אורך הנהר 2,860 ק"מ

מקורות היער השחור – גרמניה

שפך הים השחור – חופי רומניה

שטח השפך 4,300 קמ"ר

שמורת טבע 14,000 קמ"ר

כמות מיני בעלי חיים בשפך

סה"כ 5,137

יונקים 45

דגים 85

ציפורים 331

הערה: 14 המדינות בארגון: גרמניה, אוסטריה,צ'כיה, סלובקיה, סלובניה, הונגריה, קרואטיה, בוסניה, הרזגובינה, סרביה, בולגריה, רומניה, מולדובה, מונטנגרו ואוקראינה

תגיות: דנובה, מגוון ביולוגי, אוסטריה, גרמניה

עוד כתבות נצפות...