אנרגיות עדינות – לשירות הרפואה האלטרנטיבית

פיזיקאים וביולוגים מרחבי העולם מנסים ללמוד על האנרגיות הסמויות הפועלות בתוככי גופנו ומשפיעות עליו

05/08/2010 רקפת תבור - אפוק טיימס
הקטן אותהגדל אותהדפסE-mail הגשת הכתבה

פטרוס הקדוש
דמותו של "פטרוס הקדוש" כפי שתיאר אותה אמן הרנסנס האנס באלדנג. האם גופינו פולטים אנרגיה עדינה שלמכשירים העומדים לרשותנו כיום קשה להבחין בה? – צילום: Photos.com
חלק מאתנו התנסו באנרגיות מסתוריות במהלך טיפולים אלטרנטיביים או תרגולים אנרגטים כמו טאי-צ'י. מתברר שגם פיזיקאים ברחבי העולם מנסים לזהות ולהבין מהן האנרגיות האלה, אותן הם מכנים "אנרגיה עדינה" (Subtle Energy).

המונח מתייחס לאנרגיות פיזיקליות שעוצמתן כה חלשה עד שציוד המדידה העומד לרשותנו כעת אינו מסוגל להבחין בהן במדויק, ולא כל שכן למדוד אותן. המדע האמפירי הצליח לזהות בעזרת ציוד רגיש חלק מהן, כמו הביופוטונים הנפלטים מתאי גופנו, אולם גם מה שלא ניתן להבחין בו בציוד הקיים קיבל הכרה על ידי הציבור הרחב בעקבות עדויות אישיות.

וויליאם איי. טילר (William A. Tiller), פרופסור לפיזיקה מאוניברסיטת סטנפורד שבארה"ב מציע לבחון קבוצת תופעות טבעיות המנוהלות על ידי האנרגיות העדינות האלו. לדבריו האנרגיות האלו באות לידי ביטוי בין היתר בפעולותיהם של הילרים המרפאים באנרגיות, או של אנשים המציגים יכולות על טבעיות.

במאמרו "מה הן אנרגיות עדינות" (What are Subtle Energies) מציע טילר שאנרגיות אלו אינן כל כך חלשות, אלא שאיננו מסוגלים להבחין בהן משום שהן אינן פועלות על החומר המוכר לנו, אלא רק על חלקיקים זעירים יותר, כאלו הפועלים בסביבה שאליה אנו נוהגים להתייחס כ"ואקום" (לפי מכניקת הקוונטים גם ואקום אידיאלי אינו באמת ריק).

טילר אומר שכדי לחקור את התופעות הפיזיקאליות המיושמות בטיפולים האנרגטיים של הרפואה האלטרנטיבית יש להרחיב את המודל המקובל כיום של ארבעה כוחות פיזיקליים שונים (כוח הכבידה, הכוח האלקטרומגנטי, הכוח הגרעיני החזק והכוח הגרעיני החלש) ולהוסיף אליו כוח חמישי שעדיין לא זוהה בעולם המדעי.

חשוב לציין שתחום מחקר זה והנגזרות שלו שנדון בהן בהמשך, לא זכו עד כה להכרה בעולם המדעי. כפי שציינו, מדובר באנרגיות שהציוד העומד לרשות המדע כעת על פי רוב אינו מסוגל לאמוד, כך שאפילו כדי לערוך ניסויים בתחום נדרש לפתח ציוד מיוחד המסוגל להבחין בהן, ולו רק בעקיפין. אתגר נוסף למי שירצה לנהל מחקר מדעי הוא היעדר בסיס מדעי איתן בתחום. כיום רבים המדענים הטוענים שלאנרגיות כאלו לא יכולה להיות השפעה משמעותית על הפיזיולוגיה האנושית ובוודאי שאין לה הכוח לרפא אותה. לטענתם, האנרגיות שעליהן מדובר חלשות מדי ואין ביכולתן לעורר תגובות ביולוגיות.

ביו-מגנטיות

ביו-מגנטיות הוא תחום המחקר העוסק בהשפעותיהם של שדות מגנטיים חלשים ונמוכי תדרים על תאי גופנו, שדות שתדירותם בסדרי גודל של פחות מ-100 הרץ. בשל חולשתם של שדות אלו, מתקשים החוקרים לשחזר את תוצאותיהם בניסויים, כך שהקהילה המדעית רואה לעתים תחום מחקר זה כשנוי במחלוקת. בציבור הרחב, לעומת זאת, מידת הפופלריות של שיטות הריפוי האלו צוברת תאוצה עם השנים.

הטיפולים הקיימים כיום בתחום זה מכוונים לעזור בשמירת איזונם של השדות המגנטיים הפועלים בגופנו ובין היתר הם יכולים להקל על כאבים. המרפאים בתחום טוענים שהודות לאיזון המושג, הגוף גם מסוגל לרפא את עצמו במהירות רבה יותר. בשל העניין הציבורי הרב, רבות כיום החברות המציעות מוצרים בתחום.

דוגמה נוספת להשפעותיהם של שדות מגנטיים חלשים: ד"ר סם (P. Semm) מגרמניה זיהה רגישות חדה של בלוטת האצטרובל שבמוח לשדות מגנטיים, בעיקר רגישות לשדות בעוצמות הדומות לאלו של השדה המגנטי של כדור הארץ. זה עשוי להסביר את רגישותם של אנשים מסוימים למזג אוויר או לסערה מתקרבת המתבטאים בתקפי אפילפסיה, כפי שמתאר ד"ר יאן וולצק (Jan Walleczek) מאוניברסיטת סטנפורד, ואת העובדה שמגוון בעלי חיים מסוגלים לנווט בעזרת השדה המגנטי הזה. הכרישים, הנודעים ביכולתם להבחין בשינויים זעירים בשדה החשמלי שבסביבתם, נעזרים בכך כדי לאתר בנקל את טרפם.

ביופוטונים

הראשון שגילה את קרינת הפוטונים שפולט הגוף החי (ביופוטונים - biophotons) היה פרופ' אלכסנדר גורביץ הרוסי בשנת 1923. גורביץ טען שהפוטונים האלו משמשים את התאים כדי לתקשר זה עם זה וכדי לתאם ביניהם במהלך תהליך התפתחותם, למשל ביצירת הרקמות והאיברים השונים של העובר.

הביופוטונים הם אחד מהביטויים של האנרגיות העדינות שדיברנו עליהן. אין הכוונה כאן לאורן הבוהק של הגחליליות אלא לאור עדין ממנו בהרבה, ברמה של פוטונים בודדים, בעוצמות אור חלשות למדי שאיננו מסוגלים להבחין בהן במו עינינו, אלא רק באמצעות ציוד מיוחד כגון "מכפיל אור" (photomultipliers).

כמות הפוטונים שפולט הגוף החי נעה בין פוטונים ספורים ועד לכמה מאות פוטונים בכל שנייה הנפלטים משטח של 1 סמ"ר בגופנו, והם מופיעים בתדרים של 800-200 ננומטר (כלומר בטווח תדרים המכיל בתוכו את האור הנראה, 750-400 ננומטר).

בשנת 1974 הוכיח הביופיזיקאי הגרמני פריץ אלברט פופ (Fritz-Albert Popp) את קיומם של הביופוטונים והוא גילה גם מאפיין נוסף ומסקרן שלהם – הם אמנם נפלטים מכל תאי גופנו, אבל בעיקר מחלק מסוים של התא, ממולקולות ה-DNA המכילות את המידע התורשתי שלנו ושוכנות בגרעיני התאים.

פרופ' פופ טוען שתאי גופנו מתקשרים זה עם זה באמצעות אור. הוא משער שהפוטונים האלו אחראים להעברת מידע בתוך כל תא ותא ולעיתים גם בהקרנת מידע דומה לתאים אחרים.

הפליטות הביופוטוניות משתנות בהתאם למצב התפקוד של היצור החי. תאים נגועים בסרטן למשל פולטים קרינה בעלת חתימה פוטונית שונה מזו של תאים בריאים מאותו סוג. בספרו "ביופוטונים – האור של התאים שלנו" מציע ד"ר מרקו בישוף (marco bischof) מגרמניה להשתמש בכך לאבחון המצב הבריאותי של הגוף.

ד"ר בישוף מתאר בספרו רשת אור דינאמית השוכנת על מולקולות ה-DNA שלנו ופולטת וקולטת פוטונים ללא הרף, ובכך משמשת כרשת התקשורת המרכזית המקשרת בין התאים, הרקמות והאיברים השונים בגופנו. הוא מעלה את האפשרות שמערכת המרידיאנים (תעלות האנרגיה) של הרפואה הסינית מקושרת לאותה רשת אור.

כתבות נוספות במדור מדע
עוררו עניין השבוע

עוד כתבות נצפות...

חדשות-ראשי מדע אנרגיות עדינות – לשירות הרפואה האלטרנטיבית

-->
Feedback Form