כפרות: מסע אישי לפני יום כיפור

מבט אישי על מנהג הכפרות

20/09/2010 יאירה יסמין - אפוק טיימס
הקטן אותהגדל אותהדפסE-mail הגשת הכתבה

יום כיפור
כפרות בשוק מחנה יהודה – צילום: יאירה יסמין/אפוק טיימס
יום חמישי בערב, יום לפני ערב יום הכיפורים, חצר צדדית של האנגר הסמוך לשוק מחנה יהודה, התרחיש כמו לקוח מסרט הזוי של ימי הביניים. התאורה, אף היא תאורה מהסרטים, הרבה עמודים שבראשיהם פנסים, המאירים את המתרחש באור צהבהב מסתורי. התקרה מחזירה אור יפה ובין האנשים הרבים שמתרוצצים במקום, איש איש ועיסוקיו, יורדים פסי אור לבנים שנראים כמעט כמו יורדים מהשכינה.

ובתוך כל האווירה הפסטורלית הזו שוחטים תרנגולות ותרנגולים.

אבל רגע, לא סתם שוחטים כאן, היום עושים כפרות. התרנגול (לגבר) והתרנגולת (לאשה) כך מאמינים, יקבל את העונש המגיע לאדם.

יום כיפור
צילום: יאירה יסמין/אפוק טיימס
ההאנגר מרובע ומסביבו שולחנות רבים, ליד השולחנות עומדים גברים וילדים, בחלוקי עבודה כחולים, סכינים בידיהם. המגיע מתבקש להגיד אם הוא רוצה תרנגול או תרנגולת. הוא מגיע מצויד בספר תפילות דק, או שהוא מקבל מהנוכחים במקום כמה דפים עם נוסח התפילה. הוא יכול לבחור אם יסובב בעצמו את התרנגול מעל ראשו וראשי בני משפחתו, או שהאיש מן העבר השני של השולחן יסובב את התרנגול מעל ראשיהם, ימלמל תפילה קצרה, יקבל את התשלום עבור התרנגול ואז בעודנו אוחז ברגלי התרנגול, יכופף במהירות את ראשו של התרנגול למטה, ומשסף בתנועה מהירה את צווארו.

באותה מהירות הוא זורק את התרנגול לאחד מהחורים הגדולים שבדפנות השולחן שלו. משם יעבור אחר כך התרנגול לאזור אחר של ההאנגר, אל מכונת ניקוי, נוצותיו יתלשו, קרביו ינוקו והוא יהיה מוכן לאכילה.

ביום חמישי האחרון צילמתי שם כשעה. חלקיקי נוצות עפו שם לכל עבר, נכנסו לאפי, ולפי, נדבקו לבגדי, התעופפו על עדשת המצלמה שלי, ותוך כדי כך הסתובבתי בשטח הלא גדול הזה בהלם מוחלט, שומעת את ציוצי התרנגולות חסרות האונים כאשר מסובבים אותן מסביב לראש, כשאחיותיהן צופות במתרחש מתוך הקופסה שעל השולחן, מחכות לתורן.

יום כיפור
צילום: יאירה יסמין/אפוק טיימס
היו שם כמה ילדים שהוריהם הביאו אותם לעזור במלאכת הקודש.

חלק מהילדים היו מלאי שמחה ונהנו לעזור לאבא. היה ילד אחד, אולי בן תשע, ידיו מלאות דם, שבכל פעם שהתבקש להוציא תרנגולת חיה מתוך אחד החורים שבשולחנות, נראה מבוהל.

המשכנו מן המקום הנורא ההוא אל הכותל המערבי. ביום חמישי בלילה התנהלו בו סליחות ומאות אלפים גדשו את רחבת הכותל והרחבה שלידו.

לכל אורך הדרך היוצאת מן הכותל ובשוק העיר העתיקה של ירושלים עמדו מוכרי בייגלעך, שווארמה (עוף בדרך כלל), מתוקים, מיצים וגם הרבה בחורים צעירים, לבושים כאברכים עם... תרנגולות.

יום כיפור
צילום: יאירה יסמין/אפוק טיימס
בכותל לא שחטו את התרנגולות. רק הניפו אותן מעל הראש. הציעו אותן בהשאלה, תמורת תשלום, לכפרות. האברכים החזיקו שם בתרנגולות צעירות מאוד, לבנות, עם מקור אדום. היו שם שולחנות עם תרנגולות תשושות שעלו לבעליהן בין 10 ל-17 שקלים ליחידה. אחד המבקרים, שלדבריו ישב שם כבר מתחילת הערב, אמר שעל פי חשבונו כל אברך כזה עושה אלפייה בשעה על התרנגולת שלו. כל אחת הונפה מאות הנפות בשעה. אני ספרתי אולי חמישים אברכים כאלה אבל בוודאי היו הרבה יותר.

ראיתי שם אברכים עם שולחן שעליו ישנות שתי תרנגולות צעירות, ובכל פעם ששמעו רעש לא צפוי היו פוקחות את עיניהן בפחד מפני הטלטול הבא.

בעל הדוכן קרא לעוברי אורח לעשות כפרות והציע גם לי וכשסרבתי הציע כי אשלם את תמורת הגזרה בכסף.

כששאלתי אותו מדוע מלכתחילה הוא לא משתמש בכסף במקום בתרנגולות, לא ידע מה להשיב לי.

ראיתי שם צעירה אחת שהגיעה עם חברתה להתפלל ליד הכותל, היא נעצרה ליד השולחן עם שתי התרנגולות תפשה את אחת מהן בידה והחלה מלטפת את ראשה, ומסרבת לעזוב את המקום.

יום כיפור
צילום: יאירה יסמין/אפוק טיימס
רבנים רבים מתנגדים היום לכפרות באמצעות תרנגולים. הרב שלמה אבינר, מחשובי הרבנים בציונות הדתית, הצטרף בימים האחרונים לקמפיין של האגודה לצער בעלי חיים וטען כי האמונה שתרנגול או התרנגולת נוטלים עמם את חטאי האדם עם מותם בידי השוחט, היא בגדר אמונה תפלה. הרב אבינר, עודד כבר בעבר את תלמידיו להעדיף את החלופה - הנפוצה בפני עצמה בחוגים רבים - של מתן צדקה כפדיון כפרות סמלי ערב יום הכיפורים. לדבריו זהו מנהג ולא חובה ועדיף לקיים את מנהג הצדקה.

בזמנו הסתייג מהמנהג גם הרב עובדיה יוסף.

מדי שנה מנסים ארגוני צער בעלי חיים בישראל לבטל את המנהג הנורא. במקביל יזם חבר מועצת עירית תל אביב, עו"ד ראובן לדיאנסקי עצומה תחת הכותרת: ''די לשחיטת תרנגולות לצורך כפרות'', שדורשת מראשי הרשויות בישראל לאסור את המנהג באזורי מגורים.

''אותן תרנגולות מובאות לשווקים ולרחובות בתנאים קשים ביותר של צפיפות, דוחק וחום. הן מוחזקות בתאים קטנים ומזוהמים, לרוב ללא מים ואוכל, במשך שעות ארוכות ואף למשך מספר ימים. במהלך הזמן חלקן ימותו מרעב, צמא וצפיפות ואלו שיישארו בחיים צפויות למוות אכזרי ביותר. בתום הטקס הפרימיטיבי, רובן יזרקו לפח האשפה וממש לא ישמשו מאכל לעניים''. לשון העצומה.

עד כה חתמו על העצומה כמעט 30 אלף איש.

עוררו עניין השבוע

עוד כתבות נצפות...

חדשות-ראשי בארץ כפרות: מסע אישי לפני יום כיפור

-->
Feedback Form