העתיקות בישראל הן עסק מורכב

חלק מהאמה העתיקה של קיסריה, אחד מאתרי העתיקות בישראל – צילום: Genevieve Long/The Epoch Times

יכול להיות שהדבר קשור במספר הרב של האתרים הארכיאולוגים הקיימים במדינה.

לדברי רשות העתיקות, ישנם כ-30,000 אתרי עתיקות ידועים בישראל, רובם בשטחים פתוחים ללא שומרים. מאות מהאתרים אלה ניזוקים מדי שנה על ידי שודדים, אשר מוכרים את השלל למתווכים.

גניבת עתיקות בישראל היא שיטתית, ומתחילה עם החופרים, נכנסים שלא כדין במהלך הלילה לאתרים ארכיאולוגיים עם כלי החפירה וגלאי מתכות. הם לעתים קרובות פורצים לאזורים בהם הם יכולים למצוא מטבעות נדירים שנטבעו במהלך מרידות היהודים נגד הרומאים, שאפשר לקבל עבורם מחירים גבוהים בשווקים הבין-לאומיים. מטבעות הם החפץ הנפוץ ביותר, אבל יש גם את שוד הקברים, אשר לעיתים קרובות כוללים ממצאים נדירים בעלי ערך, ושוד של אתרים תת ימיים.

בישראל קיימים הרבה סוחרי עתיקות לגיטימיים, אבל המערכת החוקית כוללת גם מתווכים, סוחרים ואספנים הלוקחים סיכונים וקונים ומוכרים את העתיקות בשוק הפתוח. רשות העתיקות אומרת שמתווך מקומי בדרך כלל ממן את פעולות החפירה הלא חוקית, לרבות הציוד, ולאחר מכן קונה את הסחורה הגנובה ומוכר אותה מחדש לסוחרים ואספנים.

בכל ההמולה של העיר העתיקה של ירושלים, יש שורות שורות של רוכלים המוכרים הכל החל מפריטים יקרי ערך ועד למוצרים בלתי מזוהים.

ב"מישירקי עתיקות", חנות קטנה לממצאים עתיקים החל מהתקופה הביזנטית, יושב בעל החנות, זאק סאמר, ואוכל ארוחת צהריים של חומוס בפיתה.

מטבע נדיר: זאק סאמר מחזיק במטבע בן 2,000 שנה בחנות שלו בירושלים. מטבעות כאלה נשדדים מאתרים ארכיאולוגיים רבים בישראל - צילום: Genevieve Long/The Epoch Times

"לא למהר ולא לדחוף", מצהיר השלט בפתח חנותו.

"אני לא מאיץ בלקוחות לקנות שום דבר, ואני לא דוחף אותם", מסביר מר סאמר, מחייך. החנות הוקמה על ידי סבו, והוא ירש אותה מדודו.

על קיר חנותו יש תעודת אישור שמר סאמר אומר שכל סוחר עתיקות בישראל צריך שתהיה בחנות שלו: אישור של רשות העתיקות. הוא קונה את היצירות שלו במכירה פומבית שרשות העתיקות עורכת שלוש או ארבע פעמים בשנה. כשזה מגיע לנושא אם הפריטים בחנויות האחרות נגנבים ונמכרים דרך מתווכים, מר סאמר מודה שהבעיה קיימת, וזה לא רק סטריאוטיפ.

כל הפריטים בחנות של מר סאמר מורשים על ידי רשות העתיקות ומגיעים עם תעודת אותנטיות. נושא הברחת הסחורות לחו"ל הוא כל כך רגיש שאפילו מי ששולח לעצמו את העתיקות בדואר עלול לעמוד בפני עונש מאסר. מר סאמר, שלקוחותיו הם בדרך כלל פרופסורים אספנים, מציע להעביר את הסחורה שנקנתה ביד.

"אם בחנויות אין תעודות מקוריות, היצירות יכולות להיות מזויפות", הוא אומר, בדיוק בזמן שגבר בריטי מגיע לחנות ומחפש יצירה קטנה שתעלה לו פחות מ-50 דולר. אין אף פריט בחנות במחיר נמוך כל כך, והגבר עוזב בפתאומיות בה הוא נכנס.

"הוא לא רוצה לשלם [מה שזה] שווה," אומר מר סאמר, ועובר לשבת מאחורי הדלפק שלו שם הוא ממשיך לאכול את ארוחת הצהריים שלו, חומוס בפיתה.

עוד כתבות נצפות...