הרוח בציור הסיני המסורתי

מסע החמלה של גואן- יין, אלת הרחמים בודהיסאטווה אוולוקיטסווארה – צילום: Pureinsight.org

"ציור סיני מסורתי מדגיש את התפישה: "ללמוד מהטבע שבחוץ ולהרוויח פנימה בלב", להביא להרמוניה את הטבע עם הפנים או עם הלב, כדי ליצור תפיסה אמנותית.

לפי מסורת זו, "הקומפוזיציה כבר קיימת עוד לפני שהאמן מתחיל לצייר, והעבודה המוגמרת מתארת את השאיפה המדויקת של האמן". המטרה היא לתאר מאפיין רוחני דרך צורה פיזית. הצורה והרוח גם יחד יוצרות תהודה רוחנית חיה.

לציור הסיני היסטוריה ארוכה. תחילתו עוד מימי תקופה קדומה בהיסטוריה הסינית המכונה "תקופת המדינות הלוחמות" מלפני יותר מ-2,000 שנה. אנשים ציירו על בדי משי, דבר הידוע כ"ציורי משי".

קדמו להם ציורים פרימיטיביים על סלע וציור על כלי חרס. ציורים קדומים אלו הקימו בסיס טוב להתפתחות הציור הסיני שהשתמש בקו כאלמנט המרכזי בקומפוזיציה.

עם התקדמות ההיסטוריה לתקופת שושלת האן ושושלת ווי (עד 534 לסה"נ), היציבות החברתית והאחדות פינו מקום לפילוג ופיצול. השילוב הסופי שנוצר מההתנגשות בין התרבות החיצונית (שמקורה בשבטים הנוודים שחדרו לסין) לבין התרבות המקומית הוביל להתפתחות של ציורי דת שהרכיבו את הסגנון העיקרי בציור בתקופה זו.

כמו כן, ציורים של דמויות היסטוריות בהם השתמשו ביצירות ספרותיות, ציורי נוף, פרחים וציפורים גם כן השתייכו לתקופה זו.

שושלת סויי ושושלת טאנג (הסתיימה בשנת 907) חוו תקופה של שפע חברתי- כלכלי והתפתחות תרבותית שהתבטאה גם בהתפתחות בציור. ציורי הנוף, הפרחים והציפורים הגיעו לבשלותם.

גם ציורי הדת הגיעו לשיאם בתקופה זו. כמו כן הופיע סגנון חילוני בעל דמויות המתארות את חיי האריסטוקרטים, והציורים תיארו את אופיין של הדמויות באותה התקופה. ההופעה של ציור "משכיל" וההתפתחות שלו אחר כך העשירו מאוד את התפישה היצירתית של הציור הסיני ואת שיטותיו.

שלוש הקטגוריות בציור הסיני

שלוש הקטגוריות בציור הסיני כוללות ציור דמויות, ציור נוף וציור של פרחים וציפורים. על פני השטח הם מקוטלגים לפי הנושא, כאשר למעשה הם מייצגים צורה של חשיבה ומערכת מושגים דרך אמנות.

שלוש הקטגוריות מכילות שלושה היבטים של היקום ושל חיי האנוש: ציור הדמויות מתאר את החברה האנושית ואת היחסים הבין אישיים. ציורי נוף מבטאים את היחסים בין האדם והטבע ומשלבים את שניהם יחד. ציורי פרחים- ציפורים מבטאים את חיי הטבע על גווניהם הרבים ועל קיומם ההרמוני עם האדם. הקומבינציה של שלוש הקטגוריות מרכיבה את מכלול המוני הדברים שביקום, כל אחת מדגישה את הטוב ביותר שבשתיים האחרות וכך הן משלימות זו את זו.

גו קאי-ג'י מתקופת ג'ין המזרחית התמחה בציור דמויות. הוא היה הראשון שהציע את הרעיון "לבטא את הרוח דרך צורה". בציור הדמויות שלו הוא התחייב לתיאור חי של הדמות, תוך כדי תשומת לב לצורה ולרוח. באמצעות שיטה זו, הדמות בציוריו התבטאה בחיוניות דרך תיאור הסביבה, האווירה, היציבה והתנועה. ציור נוף הוא תחום מיוחד של מחקר באמנות, הוא מתאר בעיקר מראות טבע. ציור פרחים – ציפורים הפך לקטגוריה נפרדת בזמן שושלת טאנג.

בציור סיני משתמשים בטכניקות מכחול ודיו מיוחדות כדי לצייר את נושא הציור וכדי להביע רגש. דרך נקודה, קו ושטח פנים, מתארים צורה, מרקם, אור והבעת הנושא בציור. כמו כן נותנים המכחול והדיו משמעות, טעם וקסם בקליגרפיה הסינית והם בעלי ערך אסתטי מיוחד.

הציור הסיני מדגיש את העובדה שהציור והקליגרפיה תואמים. יתרה מזאת, הוא מעניק תשומת לב לאופי וליכולות של האמן. בעבודת יצירה מסוימת תשומת הלב ניתנת לשילוב ההרמוני של השיר, הקליגרפיה, הציור והחותמת. דרכם מבטא האמן את הבנתו לגבי החברה, החיים והאמנות, אלו לא רק מעשירים את הרעיון בציור, אלא גם משמשים כחלק מהיצירה.

הציור הסיני משקף את המושגים הפילוסופיים והאסתטים של המסורת הסינית דרך ההתבוננות, יצירת הדימויים ודרך הביטוי. בהתבוננות במציאות הוא מאמץ את השיטה של ללמוד על הקטן מתוך התבוננות בגדול וללמוד על הגדול מתוך התבוננות בקטן. תפיסה זו מאפשרת להתבונן במציאות או אפילו להפוך ישירות לחלק מהמציאות, במקום להתבונן מבחוץ או להגביל להשקפה מסוימת. גם בציור טבע כמו נוף, פרחים וציפורים, האמן מקשר אותם עם מודעות חברתית אנושית ואסתטיקה, בהשתמשו בהם כדי להביע רגשות או לבטא שאיפה מסוימת דרך תיאור נושא מסוים.

עוד כתבות נצפות...