עולם הבודהא - מסע לקטמנדו בירת נפאל

"אום מאני פאדמה הום, אום מאני פאדמה הום" – זוהי המנטרה הבודהיסטית המקודשת שהנזירים נוהגים לשיר שוב ושוב בעודם מקיפים את הסטופות הבודהיסטיות הענקיות בעמק קטמנדו. קטמנדו הייתה, עוד מזמנים עתיקים, עיר ספוגה בדת, בתרבות ובמסורת, ניצבת על רקע תפאורה של נוף כפרי שליו והפלא הטבעי של הרי ההימלאיה הנישאים מולה. הגעתי לממלכה קסומה זו שבה "בני תמותה מתערבבים עם אלוהויות" כדי לחוות את כור ההיתוך של תרבות ההימלאיה, השוקקת בצבעים השונים שהבודהיזם וההינדואיזם מוסיפים לעיר.

בקטמנדו חיה קהילה טיבטית גדולה המתרגלת בקביעות את זרם הבודהיזם הטיבטי הקרוי וג'ריאנה. חוויתי סגנון חיים אצילי ושליו זה מיד ראשונה, כאשר לימדתי אנגלית את הנזירים הבודהיסטיים הטיבטיים ממנזר ג'מצ'ן לקהאנג (Jamchen Lhakhang), המשקיף לעבר הסטופה הגדולה של מקדש בודהנאת. הצטרפתי אליהם לארוחות פשוטות ומסורתיות של מרק איטריות טיבטי (Thukpa) ומנת אורז וירקות נפאלית (dhaal-bhaat tarkari), משובצות לסירוגין בהפסקות תה חמאה טיבטי (Boecha).

"השם הטיבטי שלי פירושו 'המגן על הדהרמה (התורה) הבודהיסטית'", הסביר לי הנזיר הצעיר ת'ופטן צ'ופל. בדומה לרוב הנזירים החיים במנזרים אלו, הוריו הנפאלים שלחו אותו למנזר כבר בגיל 10. הנזירים הצעירים לומדים טיבטית, נפאלית ואנגלית, וכן לומדים בעל-פה טקסטים טיבטיים מסורתיים, ומשתתפים בטקסי הסגידה היומיים – הפוג'ות (Puja).

התמזל מזלי וחוויתי שני טקסי פוג'ה מיוחדים במקדש בודהיסטי לאור נרות חמאה טיבטים, שמעליהם משקיף פסל ענק של הבודהא של העתיד, מאיטריה. במהלך טקסי פוג'ה אלו, הנזירים שרו טקסטים טקסיים בעודם מבצעים תנוחות ידיים מקודשות, מודרות (Mudras), בליווי כלי נגינה שונים כמו שופר נחושת באורך שישה רגל הקרוי דונגצ'ן (dungchen), אשר הושמע בהפסקות קצובות ויצר אפקט דרמטי חזק.

כל זאת התרחש על רקע ציורי קיר טיבטיים מרשימים ותאנקות (thangkas), ציורי בד תלויים במסגרת רקמת זהב, המתארים נזירים טיבטים בודהיסטים גדולים, לאמות, אלוהויות שונות ומנדלות טקסיות. המנזרים בטיבט, הקרויים 'גומפאס' (gompas), הם חגיגה של צבעים לעין המערבית, ומראה מרתק למתבונן.

יחד עם זאת, אנו חיים במאה ה-21, תקופה שבה לנזירים המודרניים יש גישה לאינטרנט, הם קוראים עיתונים יומיים, ותלמידים-נזירים ממנזרים שונים מתחרים בפוטבול זה נגד זה – כשהשיא הוא תחרות גביע "לוסאר" המתקיימת בכל ראש שנה טיבטית בחודש פברואר, במהלך פסטיבל לוסאר לציון השנה החדשה. קבוצת הפוטבול של מנזר ג'מצ'ן – לבושה במדי ברצלונה, מאחר ואין להם מדים משלהם – הגיעה בשנה שעברה למקום השני, ומקווה לזכות בטורניר בשנה הבאה.

הסטופה של מקדש בודהנאת מתוארכת למאה החמישית לספירה. זוהי הסטופה הגדולה בנפאל, והמרכז הרוחני של האוכלוסייה הטיבטית הגדולה בנפאל. העיניים "הרואות כל" של הבודהא הקדום מצוירות מכל ארבעה הצדדים של הפסל. המאמינים מסובבים את גלגלי התפילה הרבים המקיפים את בסיס הפסל. המטרה היא "לשחרר" את התפילות לעבר האלים, כשמלמעלה דגלי תפילה טיבטיים רבים מתנופפים ברוח הקלה.

אתרי תרבות מעניינים נוספים בקטמנדו כוללים את מקדש הקופים (Swayambhunath), ששמו הוענק לו בזכות הקופים הרבים החיים בו. אתר מעניין נוסף הוא המקדש ההינדי הגדול ביותר בעמק קטמנדו, פאשופאטינת (Pashupatinath), על גדות נהר בגמטי, הגדוש בסגפנים מודטים, ובטקסי טהרה ושריפת מתים למרגלות המקדש.

בעודנו פוסעים ברחובות הצפופים והשוקקים של הטאמל (Thamel), המרכז התיירותי של קטמנדו, ריחם של אלפי מקלות קטורת נישא באוויר, ומאמינים רבים מיהרו בדרכם לדארשן (darshan) – טקסי הברכה המוקדמים של הבוקר המתקיימים במקדשים ההינדים. הביקור שלי בקטמנדו היה בדיוק בזמן פסטיבל האורות ההינדי, ה"דיוואלי" (diwali), המוכר יותר בנפאל בשם טיהאר (tihar), ורוכלים רבים הפצירו בעוברים ובשבים לקנות פרסאד (Prasad), מנחה לאלים.

נאמר כי בעמק קטמנדו יש יותר אלים מבני אדם, ולא קשה להאמין בכך, מאחר ובכל פינה אפשר למצוא מקדש ובו מתפללים בדבקות מידי יום הנווארים המקומיים, יושבי עמק קטמנדו. כיכר דורבאר המלכותית, המוקפת במקדשים הינדיים, היא מראה מרשים ביותר, ושם זכיתי לקבל ברכה מהקומארי – האלה החיה בת הארבע במסורת הנפאלית.

כדי לנפוש בקטמנדו, לנתי בשורה של מלונות שבסגנון הבנייה שלהן ניכרות השפעות נפאליות מקומיות. מלון הבוטיק "קורט-יארד", גן עדן של שלווה בתוך הטאמל השוקק, תוכנן במקור לשמש כבית משפחת הבעלים. העיצוב כולל עבודות עץ מסורתיות בסגנון הנווארי בשילוב חדרי שינה בסגנון מערבי. מהמלון יוצאים סיורים מאורגנים לבילוי בטאמל בשעות הערב והלילה. באחד מסיורים אלה זכיתי לטעום מהמטבח הנווארי המסורתי באחת המסעדות המקומיות.

על מלונות היוקרה ברמת 5 כוכבים בטקמנדו נמנים מלון הייאט ריג'נסי הממוקם בסמוך לבודהנאת, ומלון קראון פלאזה הממוקם בפרברי טהצ'אל הירוקים. בקראון פלאזה לנתי באגף ההימלאיה, ובו חדרים אלגנטיים הכוללים עבודות-עץ נוואריות וחלונות עץ מרושתים (akhijhyal), המשקיפים לעבר הרי ההימלאיה. חוויתי את הרגיעה בהתגלמותה במלון נופש זה, הכולל גנים נרחבים ובריכת שחייה עם מוטיבים טרופיים. את כל זה ליווה מטבח אוואדהי מקורי בשילוב עם מטבח איטלקי במסעדת המלון.

הכניסה למלון הייאט ריג'נסי כוללת הליכה לאורך העתקים של פסלים מהמיתולוגיה ההימלאית המוצגים בעיירה בהאקטפור שבעמק קטמנדו. "איזו כניסה מרשימה", חשבתי לעצמי בעודי נסחפת דרך החצרות המעוצבות בסגנון אדריכלות נווארי, עד שעליתי לחדרי שהשקיף לעבר הסטופה של בודהנאת – אכן סימן מבשר טובות. בהמשך להירגעות נוסח ההימלאיה, התפנקתי בעיסוי של אבנים חמות. אבנים געשיות חמות בהן גולפה המנטרה הבודהיסטית הקדושה "אום מאני פאדמה הום" בשפה הטיבטית, החזירו לגופי את האיזון האנרגטי, בשילוב עם טכניקות עיסוי נפאליות, ולאחריהן כוס תה צמחים מהביל ומתובל בשבעה תבלינים מקומיים שונים.

---

ג'סלין קנדהארי היא היסטוריונית של אמנות אסיה, וחובבת טיולים המרחיבים את אופקיה התרבותיים. היא פרסמה מספר רב של ביקורות על תערוכות ומאמרים בנושאי אוכל ומסעות באסיה, באירופה ובצפון אמריקה.

תגיות: קטמנדו, נפאל

עוד כתבות נצפות...