הדת כפוליטיקה באפריקה שסועת המלחמות

גורמים פוליטיים ושבטיים באפריקה מנצלים את השפעתן הרבה של הדתות, ובאמצעות ליבוי השנאה מנסים להשיג את שאיפותיהם הפוליטיות

18/02/2011 קרמנה קרומובה - אפוק טיימס
הקטן אותהגדל אותהדפסE-mail הגשת הכתבה

הדת כפוליטיקה באפריקה שסועת המלחמות
"נשים בשחור" מפגינות נגד רציחתם של נשים וילדים נוצריים בניגריה צילום:PIUS UTOMI EKPEI/AFP/Getty Images
סכסוכים על רקע דתי בין מוסלמים לנוצרים נפוצים ברחבי יבשת אפריקה. שפיכות הדמים שפרצה לאחרונה בניגריה, המלחמה הממושכת בדארפור והמאבק בין הצפון המוסלמי לדרום הנוצרי בחוף השנהב הם רק מספר דוגמאות. בעוד שלעיתים קרובות מתייחסים למאבקים האלו בצורה פשטנית כאל מלחמות דת, מומחים לאפריקה חושפים תמונה מורכבת יותר, שאין לה כמעט דבר עם אמונה. גורמי הקונפליקט נעוצים יותר בקשר ההדוק בין דת לגורמים פוליטיים, כלכליים ושבטיים.

מוסטפה עלי, מזכ"ל "המועצה האפריקנית של מנהיגי דת" (African Council of Religious Leaders) שבסיסה בקניה, אומר כי בעוד שהדת חשובה מאוד לחייהם של מרבית תושבי אפריקה, ההבדלים באמונות הדתיות אינם בהכרח מעוררים קונפליקטים.

הדתות המרכזיות באפריקה כיום הן הנצרות, האיסלאם ואמונות מקומיות הדוגלות באנימיזם (תפיסת עצם דומם כייצור חי בעל נפש).

לפי מחקר של מכון פיו (Pew Institute) בנושא אמונה דתית, שפורסם באפריל 2010, אפילו בוטסואנה, המדינה הכי פחות דתית באפריקה ששיעור המאמינים בה עומד על 60 אחוז, נחשבת דתית יותר משוודיה למשל, שם רק 8-7 אחוז מהאנשים טוענים שהם בעלי אמונה דתית.

עם זאת, למרות האמונה הדתית החזקה, עלי מתאר תרבות של סבלנות באפריקה. "הם מתייחסים לאנשים בעלי אמונה דתית שונה כאל אחים או אחיות. יש משפחות רבות שהן מעורבות, תופעה שתתקשו למצוא במזרח התיכון או במדינות מערביות".

מריה נדלצ'בה, מנציגי בולגריה בפרלמנט האירופי וחברה במשלחת האיחוד האירופי לאפריקה, מסכימה שהקונפליקטים בין מוסלמים לנוצרים באפריקה אינם נעוצים באמונה, אלא במסורת.

נדלצ'בה טוענת כי האדמה היא מושג מקודש לאפריקנים. מתוך ביקוריה ביותר מעשר מדינות באפריקה, היא למדה שקשה לאפריקנים לקבל את העובדה ששבטים אחרים מתיישבים באדמתם, או שאדמתם נמכרת לזרים.

הדת כפוליטיקה באפריקה שסועת המלחמות
מצביעות בדרום סודן שממתינות לתורן להצביע במשאל העם בנוגע לפיצולה של המדינה בין הצפון המוסלמי לדרום הנוצרי ברובו, לאחר עשורים של מאבקים צילום:Roberto SCHMIDT/AFP/Getty Imges
דת כפוליטיקה

באשי קוראישי, יו"ר המועצה המייעצת של "הרשת האירופית נגד גזענות" (ENAR), אומר כי אף על פי שקיימים מספר קונפליקטים על רקע דתי, האמת היא שרוב ההתנגשויות נובעות מבעיות מקומיות, מסוגיות הקשורות לחלוקת העוצמה הפוליטית ומהקצאה שגויה של הכנסות.

"יש גם מנהיגי דת מקומיים, שחלקם מלבים את להבות השנאה, אולם אחרים מנסים לכבות את האש. גם כלי התקשורת משחקים תפקיד חשוב כשהם מעצימים אירועים קטנים לממדים של בעיות בסדר גודל לאומי", אומר קוראישי.

קוראישי טוען כי בעלי שררה כגון מנהיגי דת מוסלמים, כמרים ופוליטיקאים עשויים להשתמש במתיחויות על רקע דתי כדי "להרוויח נקודות".

"חלק מהמנהיגים הדתיים עושים שימוש לרעה בדתות מתוך שאיפות פוליטיות, וכך הם יוצרים קונפליקטים או מחריפים אותם".

ג'ולי אוונו, אזרחית קמרון המתגוררת בפריז וכותבת פעילה בבלוג הבין-לאומי Global Voices המדווח חדשות מאזרחים ברחבי העולם, טוענת כי הבעיה עמוקה אף יותר מכך. היא מאשימה את חולשתן של המדינות שאינן דואגות לצרכי התושבים, כך שאנשים פונים לקהילות דתיות כדי שאלו ימלאו את תפקיד המדינה עבורם.

"כשמתגלה קונפליקט בין נוצרים למוסלמים בניגריה, אנשי העולם המערבי רואים זאת רק כתופעה על פני השטח של אנשים שהורגים זה את זה. עבור אפריקנים, זוהי הוכחה לכשלון המדינה בלקיחת אחריות על הקהילה. הדתות ממלאות את החלל הריק שנוצר, כך שהבעיה למעשה עמוקה יותר".

קונפליקטים דתיים עשויים במבט מהצד להתערבב עם איבה על רקע כלכלי. בחוף השנהב למשל, ג'ולי אוונו מספרת כיצד קהילות מוסלמים שונות היגרו מהצפון לדרום, שם הצליחו בעסקיהם, "וכך, נוצרים מהדרום עשויים לנצל הצדקות דתיות כדי להיפטר מיריבים כלכליים".

מורטלה סאני, כתב ברדיו הפדרלי של ניגריה, הוא מוסלמי המשתייך לשבט האוסה-פולאני (Hausa-Fulani). בשל מוצאו האתני והדתי הוא כמעט איבד את חייו בעודו מסקר הלוויה המונית במרכז ניגריה במארס בשנה שעברה. סאני סיפר לכלי התקשורת לאחר מכן כיצד הותקף על ידי הקהל והושלך לתוך קבר – הכול כתוצאה מהסתתו של יועץ המושל לנושאים דתיים שנכח בטקס הקבורה. חייו ניצלו רק הודות להתערבות משטרתית.

בעוד שקיימים מספר מקרים של קונפליקטים אמיתיים על רקע דתי – לדוגמה, בכמה חלקים של ניגריה, המוסלמים מפיצים את חוקי השריעה וכופים אותם על אלו שאינם מוסלמים – סאני אומר כי הפושעים האמיתיים מאחורי ההתנגשויות הן דמויות פוליטיות. את המצב המתואר בניגריה הוא רואה גם במדינות אחרות באפריקה: קונגו, קניה, זמביה, גאנה, חוף השנהב וניז'ר.

למרות הקונפליקטים השונים והמורכבות שלהם, אוונו עדיין אופטימיסטית לגבי שנת 2011 – שנה שבה מדינות רבות באפריקה יחגגו 50 שנות עצמאות ושחרור מידי כוחות הקולוניאליזם.

"אני מקווה מאוד ששנת 2011 צופנת בחובה דמויות פוליטיות צעירות וחדשות שיביאו עמן רעיונות חדשים ותגובות לנושאים העומדים על הפרק כבר 50 שנה. אני מקווה שאנו עוברים כעת תקופה של התחדשות פוליטית שתסייע לנו להיפטר מהרגלים ישנים".
עוררו עניין השבוע

עוד כתבות נצפות...

חדשות-ראשי עולם הדת כפוליטיקה באפריקה שסועת המלחמות

-->
Feedback Form