מעמיקים בכלכלת סין – חדשות כלכלה מהשבוע שחלף 30/3/11

"מגה ערים" - צילום: AFP PHOTO/LIU Jin

1. תיאוריית הערים הגדולות - כגודל העיר, גודל ה...

"אם גודל העיר מוכפל, אז בממוצע גדל השכר, העושר, כמות הפטנטים ומספר מוסדות המחקר באותה עיר – ב-15 אחוז בקירוב", כתב הפיזיקאי ג'יאופרי ווסט, לשעבר נשיא מכון המחקר "סנטה פה" שבארה"ב במגזין SEED. ג'יאופרי טוען כי מנתוני מחקר התגלה שהתופעה שתיאר אכן נכונה.

את התופעה שתיאר ג'יאופרי מכיר היטב הממשל הסיני שמתכנן לשלב, או למזג ערים כך שיהפכו לאזורים עירוניים הגדולים פי 16-8 יותר בהשוואה לאזורי המסחר הקיימים. אם הוא יצליח בכך, ואם התופעה שתיאר ג'יאופרי אכן תתממש, צפויה לגדול ההכנסה לנפש והתפוקה באזורים אלה בעשרות אחוזים.

"ככל שהעיר גדולה יותר, האזרח הממוצע מפיק יותר, צורך יותר ובבעלותו יותר נכסים - סחורות, משאבים, או אפילו רעיונות", מסביר ג'יאופרי. וזה בדיוק מה שהממשל הסיני רוצה ומוציא אל הפועל.

בסוף חודש ינואר השנה דווח כי סין מתכננת ליצור את העיר הגדולה בעולם לאחר שתשלב 9 ערים שונות ששוכנות באזור המסחרי המפותח של נהר הפנינה (Pearl River Delta) שבדרום מזרח סין. העיר אמורה להכיל כ-42 מיליון תושבים וגודלה יהיה בערך כפול מגודלה של מדינת ישראל.

למעשה כבר החל שלב היישום לשילוב הערים. לפי ה"טלגרף" הבריטי, אושרו כ-150 פרויקטי תשתיות גדולים שיפעלו בשש השנים הבאות בעלות של כ-2 טריליון יואן (310 מיליארד דולר). הפרויקטים ישלבו אמצעי תחבורה, אנרגיה, מים ותקשורת בין 9 הערים.

ואם תהיתם מדוע הממשל הסיני משקיע הון עתק בפרויקט הרכבת המהירה שבינתיים אינו רווחי, הנה תשובה חלקית: הרכבת המהירה תהיה חלק בלתי נפרד ממיזוג הערים – היא תהיה השלד שיחבר בין הערים. "היא תעזור לפזר את התעשייה ומקומות העבודה בצורה שווה יותר על פני העיר", אמר ל"טלגרף" מא שיאנגמינג, המתכנן הראשי במכון לתכנון עירוני וכפרי של גואנג-דונג.

גם האזור שכולל את הערים מסביב לבייג'ינג וטיאן-ג'ין שבצפון מזרח סין יחובר באמצעות רכבת מהירה שתיצור אזור מסחר גדול הידוע בשם Bohai.

אבל לכל יתרון יש גם חיסרון. ג'יאופרי מסביר כי בעוד הערים מתמזגות ונוצר אזור מסחר גדול, כך גם גדלה כמות הפשע, זיהום האוויר והמחלות – בפרופורציה שווה בערך לגידול בתפוקה, בשכר לנפש ובצריכה.

וזה רק היבט אחד של הבעיה. היבט נוסף קשור בחלוקת משאבים. למשל, הממשל הסיני בוחר להשקיע בפרויקט הרכבת המהירה ובפרויקטי תשתיות נוספים ומזניח את ההשקעה בחינוך. מניתוח נתונים שערך העיתון China Economic Weekly עולה כי תקציב החינוך של סין אף פעם לא הגיע ליעד שהציב הממשל ברפורמה בחינוך משנת 1993 – 4 אחוזים מהתמ"ג.

לפי הניתוח, אם סין הייתה מקצה 4 אחוזים מהתמ"ג לתקציב החינוך בין השנים 2009-2000, הסכום היה מסתכם ב-1.6 טריליון יואן (243 מיליארד דולר) בתקופה זו. לעומת זאת, סין בחרה להוציא סכום כפול - כמעט 3 טריליון יואן (455 מיליארד דולר) לבניית רכבת מהירה ב-2010, לפי העיתון הכלכלי Shanghai Securities News.

"בהשוואה לסין", אמרה לאפוק טיימס הכלכלנית הסינית הא-צ'ינג-ליאן, "טייוואן הוציאה בערך 10 אחוזים מהתמ"ג שלה על חינוך, ואפילו גאנה שבאפריקה הוציאה אחוז גדול יותר מהתמ"ג על חינוך". בצד יתרונות המרדף אחרי צמיחה גדולה נמצאים גם לא מעט חסרונות.

אוגרים דגנים - צילום: AFP PHOTO/Frederic J. BROWN

2. מאגרי הדגנים מתמלאים

מלאי הדגנים של סין עשוי להתברר כאחד הכלים המשמעותיים ביותר במלחמה באינפלציית המזון, אך גם המסוכנים. במלאי גדול יותר אפשר להשתמש בזמן אינפלציה כדי להגדיל את היצע הדגנים ולצנן את מחירם.

כחלק ממאמציה הגדילה סין בשנה שעברה את ייבוא הדגנים, כולל פולי סויה. ייבוא הדגנים ופולי הסויה לסין הגיע ל-60 מיליון טון ב-2010, מתוכם 58 מיליון טון פולי סויה, אמר צ'ן שיוון, מנהל המשרד לפיתוח חקלאי שאחראי על החלטות בתחום החקלאי, לעיתון הסיני גואנג-ג'ואו דיילי.

צ'ן אומר שלסין יש כיום מלאי של 200 מיליון טון דגנים שאינם כוללים דגנים שהחקלאים עוד לא העבירו לשוק. מסיבה זו הוא מעריך כי לא קיים סיכוי שסין תתמודד השנה עם מחסור בדגנים. גם תפוקת הדגנים של סין גדלה ב-2.9 אחוזים באותה תקופה ביחס לשנה שעברה.

במילים אחרות, צ'ן טוען כי סין מייצרת מספיק כדי לדאוג לעצמה. באוגוסט 2010 יצא דו"ח של חברת השקעות מובילה בסין ששמה Haitong Securities. לפי הדו"ח יש לסין מלאי גדול של מזון. בעוד הסטנדרט הבין-לאומי המקובל הוא שמדינה תחזיק מלאי השווה ל-18-17 אחוז מצריכת המזון שלה, סין מחזיקה מלאי השווה ל-40 אחוז מצריכתה.

נתונים ממשרד הקרקעות והמשאבים של סין מראים כי במהלך 10 השנים האחרונות, התפוקה החקלאית של סין אפשרה לה לספק 95 אחוז מהדגנים שהיא צורכת. לכן אם תתרחש עלייה במחירי הדגנים בעולם עקב אסונות טבע, או מזג אוויר קיצוני, מחירי הדגנים בסין עשויים לעלות בעיקר עקב הביקוש הזר לדגנים מסין, ולא עקב בעיית היצע מקומית בתוך סין. אך יש גם גורמים נוספים שעשויים לגרום לעליית מחירי הדגנים בסין. נזכיר רק את חלקם.

חוקרים של המכון הבין-לאומי לסביבה ופיתוח (IIED) הסיקו בדו"ח שפרסמו ב-2009, כי קצב העיור גורם לעליית מחירים. לדברי החוקרים, ככל שיותר אנשים עוברים לערים, כך גדלה כמות משקי הבית שאינה מייצרת מזון ותלויה במזון מסחרי, במקום במזון מתוצרת עצמית. כלומר, משקי בית רבים יותר נוטים לרכוש מזון מסחרי והמחירים עולים. לדברי החוקרים, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם בעיה זו היא להגדיל את מלאי המזון של המדינה – מה שסין מנסה לעשות.

לפי תכניות הממשל המרכזי, צפויים לעבור לעיר צ'ונג-צ'ינג שבמערב סין כ-10 מיליון תושבים מהאזורים הכפריים במהלך 10 השנים הבאות. גם אזורים עירוניים אחרים צפויים לרשום גידול משמעותי באוכלוסייתם.

בעוד האוכלוסייה העירונית גדלה, גם צריכת הבשר גדלה. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בין השנים 2009-1989 תפוקת הבשר, העוף והחלב גדלה מ-3.2 מיליון טון עד ל-14.2 מיליון טון. זו עלייה של 443 אחוז.

כדי לספק את הביקוש לבשר, צריך להגדיל את משק החי. יותר חיות צורכות יותר דגנים, במיוחד תירס. נתונים מדצמבר 2010 מראים כי צריכת התירס בסין הגיעה ל-158 מיליון טון, עלייה של 13.5 מיליון טון בהשוואה ל-2009, או עלייה של 9.3 אחוזים בשנה אחת. עלייה זו תרמה לביקוש לדגנים ולעליית מחירם.

בעוד הביקוש גדל, קטנה כמות השטחים החקלאיים שניתן לעבד – או השטחים שטובים לגידול יבולים, עובדה שמקטינה את ההיצע ותורמת גם כן לעליית המחירים. במאמר שהתפרסם בסוף חודש פברואר בעיתון שינחואה שבשליטת המשטר הסיני, דיווחה הוועדה לחקלאות ועניינים עירוניים שפועלת תחת קונגרס העם הלאומי של סין, כי השטח החקלאי הכולל של אדמות מעובדות בסין הסתכם בכ-1.2 מיליארד דונם, קיטון של 82 מיליארד דונם מאז 1997.

גם מקורות אחרים ציירו תמונת מצב דומה. העיתון China Youth Daily דיווח כי בין השנים 2008-2003 קטנה האדמה החקלאית המעובדת בסין ב-0.7 אחוזים בשנה בממוצע, וסקר של משרד הקרקעות והמשאבים דיווח על נתון זהה.

בהתייחס לעליית המחירים, אמר צ'ן כי אם משווים את מחירי הדגנים בחודש מארס השנה למחירם באותה תקופה ב-2010, אפשר לראות שמחירם עלה בפחות מ-20 אחוז, שזה רק רבע או חמישית מהממוצע העולמי לאותה תקופה. מדד מחירי הדגנים והזרעים בעולם של "מועצת הדגנים העולמית" (IGC) מראה שמחירם עלה בתקופה זו בכ-60 אחוז. גם המדד של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם מראה עלייה דומה.

הצפי לעלייה במחירי המזון בסין מציבה דילמה למפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס). ריסון עליית המחירים עלול לפגוע במחיר השוק למיליוני החקלאים בסין. עקב כך הכנסתם עשויה להתברר כנמוכה מדי כדי לעמוד בעלויות הייצור. אם המק"ס תאפשר למחירים לעלות היא עלולה לפגוע במיליונים מתושבי הערים שהכנסתם בינונית ומטה.

השתתף בהכנת הידיעה: זאנג ג'ינגלון

כדאי להצטייד במים - צילום: Liu Jin/Getty Images

3. להצטייד בבקבוקי שתייה בנסיעה לסין?

איכות מי השתייה בברזים בסין היא בעיה ידועה. הממשל הסיני הציב לחברות המים פרק זמן של חמש שנים שיסתיים באמצע 2012, שבסיומו הן צריכות לעמוד בסטנדרטים הסניטריים שקבע. אך בינתיים זיהום מי השתייה ומקורות המים לשתייה מחמיר.

לי וויי, מזכיר הקרן להגנה סביבתית של סין (EPF) אמר כי ב-2007, 27.6 אחוז מהמים העליים בסין (הנמצאים מעל פני הקרקע) הגיעו לדרגה 5 שהיא הדרגה הנמוכה ביותר במדד איכות המים. גם בדו"ח של הממשל שיצא באותה שנה ועסק בבעיית האקלים נכתב כי 35.6 אחוז ממי השתייה בסין אינם ראויים לשתייה. עוד נכתב בדו"ח כי ב-1,073 ערים, 25 אחוז ממקורות מי השתייה שמעל הקרקע אינם עומדים בסטנדרט. גם 35 אחוז ממקורות מי השתייה שמתחת לפני הקרקע אינם ראויים לשתייה.

זה היה בשנת 2007. מאז, ככל שגדל הייצור התעשייתי, כך גדלה צריכת המים וזיהום הנהרות והאגמים הגדולים. בדו"ח חדש של ארגון Circle of Blue שחקר את בעיית המים בסין, נכתב כי הזיהום הופך את המים לבלתי שמישים – אפילו לחקלאות או לתעשייה, וגם מאגרי מי התהום שמתחת לפני השטח נהרסים.

בעיה מהיבט אחר נמצאת בטכנולוגית טיהור המים המיושנת של סין. רוב חברות המים בסין משתמשות בטכנולוגיה מיושנת שכוללת ארבעה שלבי עיבוד בלבד. ליו וונג'ון, מנהל מחלקת בטיחות מי השתייה באוניברסיטת Tsinghua אמר כי סין צריכה לאמץ מערכות טיהור מים משוכללות יותר עקב בעיית הזיהום.

פרופסור וואנג צ'ישן מהמכללה למדעי הסביבה באוניברסיטת ננקאי מסכים: "חברות מים [בסין] מפעילות טכנולוגיה מיושנת שלא יכולה להפריד מהמים חומר אורגני וכימיקלים".

עובד בחברת מים בסין סיפר לאפוק טיימס שכדי למנוע זיהום משני במי השתייה שעלול להיגרם במהלך אגירתם והובלתם, חברת המים העלתה את ריכוז הכלור במי השתייה ל-0.8 ppm, בעוד הסטנדרט הלאומי הוא 0.3 ppm. לדבריו, הדבר עלול להגדיל את הסיכוי להיווצרותם של כימיקלים מסרטנים, כמו THM.

עובד נוסף במפעל מים אחר בדרום מזרח סין, אמר לאפוק טיימס שיותר מ-60 סוגים שונים של כימיקלים נמצאו במי השתייה שחברתו הפיקה. לדבריו, הסטנדרט בסין מאפשר שבבדיקה ימצאו במי השתייה רק 15 כימיקלים שונים. אך עקב המחסור במי שתייה בסין, כל עוד לא נגרמה הרעלה חמורה, הממשל לא רוצה לעצור את אספקת המים, מהלך שעלול לגרום לאי יציבות חברתית.

עוד כתבות נצפות...