זכרונות כואבים מצ'רנוביל
עובד לשעבר בכור הגרעיני בצ'רנוביל, שנמנה עם מאות האלפים שטיפלו בנזקי התאונה הגרעינית החמורה, מספר על הימים שלאחר האסון
| 16/04/2011 | אנדרי וולקוב - אפוק טיימס |
 |  |  |  |
 |
האסון בצ'רנוביל אירע במרחק של כ-120 ק"מ מקייב בירת אוקראינה, ודורג ברמה 7 בסולם הבין-לאומי לדירוג חומרתן של תאונות גרעיניות, רמת החומרה הגבוהה ביותר. הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית דירגה כמה מהכורים שנפגעו בפוקושימה כתאונה ברמה 5, אולם על פי המכון למדע ולביטחון בין-לאומי (the Institute for Science and International Security) שהוקם על ידי חוקר לשעבר בסוכנות לאנרגיה אטומית, הדירוג אמור לאמיתו של דבר להיות 6, אם מתייחסים אל כל הכורים הגרעיניים בפוקושימה כאל מכלול.
בדיעבד, הדבר המפתיע היחיד אמר, היה שהתושבים בעיר פריפיאט הסמוכה לצ'רנוביל המשיכו להתנהג כרגיל כאילו דבר לא קרה, גם לאחר שטנקים ואנשים במדים מיוחדים נכנסו לעיר כדי למדוד את רמת הקרינה הרדיואקטיבית.
התאונה ארעה באמצע הלילה, קצת לפני השעה 1:30 אחר חצות. במהלך בדיקת מערכות, הייתה קפיצת מתח פתאומית, והכול יצא משליטה, מצב שהוביל לסדרה של פיצוצים בכור מס' 4. הפיצוצים גרמו לשריפה ויצרו עננת עשן רדיואקטיבית. על פי הסוכנות לאנרגיה אטומית, עוצמת הקרינה הרדיואקטיבית שהשתחררה הייתה גבוהה בערך פי 400 מזו שהשתחררה בעקבות הטלת הפצצה הגרעינית על הירושימה.
"התעלמו מהוראות הבטיחות. הדלק הגרעיני בכור התחמם יתר על המידה והותך דרך מחסומי ההגנה", כך לפי דיווח הסוכנות לאנרגיה אטומית.
זמן קצר לאחר שנערכו בדיקות הקרינה בפריפיאט, ו-36 שעות לאחר התאונה, הרשויות הסובייטיות החלו לפנות מיושביה את העיר שמנתה כ-47,500 תושבים. העיר, השוכנת במרחק של כ-3 ק"מ מהכור בצ'רנוביל, הוקמה בשנת 1970 כדי לאכלס את עובדי הכור הגרעיני ובני משפחותיהם.
בשבועות ובחודשים שלאחר מכן, כ-200,000 תושבים שחיו באזור האסון פונו מבתיהם לצמיתות בעקבות התאונה.
וסיסוביץ' ואנשי צוות נוספים בכור התבקשו להישאר מאחור, משום שאיש לא הכיר את המתקן טוב מהם. "אפילו מנהיגי המדינה באו וביקשו מאיתנו להישאר, אף על פי שכבר היינו אמורים להתפנות מהמקום משום שכבר נחשפנו לקרינה המקסימלית ", אמר.
צוותי הכור עבדו בשיתוף עם החיילים, אשר עסקו במשימה המסוכנת ביותר של פינוי הריסות גג הכור אשר התרסק בפיצוץ.
"לצורך ביצוע המשימה הזו, חיילים נלקחו מהצבא וקיבלו מענק בשווי של 1,000 רובל (35.47 דולר), והותר להם לעזוב את הצבא לצמיתות. אינני יודע, ייתכן שהם מתו שנים ספורות לאחר הפיצוץ", אמר וסיסוביץ'.
וסיסוביץ' סיפר כי החיילים שימשו בתור "רובוטים חיים" לפינוי הריסות הגג, משום שהרובוטים המכניים יצאו במהירות מכלל פעולה בשל רמות הקרינה הגבוהות.
וסיסוביץ', שהיה בן 31 באותם ימים, התהלך הלוך ושוב למרחק של כ-150 מטר מהכור שהתפוצץ וחזרה, כשהוא לובש רק מדים פשוטים ומסיכת פנים.
במהלך עבודת הפינוי, וסיסוביץ' שם לב לעובדה שטמפרטורת הגוף שלו צנחה ל-35 מעלות צלזיוס. "הרגשתי כמו סרטן נהרות מבושל", הוא נזכר, כשהוא מוסיף כי כאשר שב לביתו לחופשה כעבור חודש של עבודה באתר באסון, הוא ישן במשך כ-20 יום ברציפות מבלי לצאת ממיטתו.
וסיסוביץ', כיום בן 56, מתאר את שורת התחלואים הכרוניים שמהם סבל בעקבות האסון, כ-20 בסך הכול. רוב חבריו לצוות סבלו מבעיות לב ומסרטן – חלק מהם נפטרו באופן פתאומי שנים לאחר האסון.
"אני היחיד שנותר בחיים מכל אנשי הצוות שלי שמנה 18 עובדים", אמר.
לדעתו של וסיסוביץ', העובדים בכור בפוקושימה יסבלו גם הם מבעיות בריאותיות. "אין לי כל ספק בכך", אמר.
וסיסוביץ' אינו חושב שנכון לפתוח את הכור הגרעיני בצ'רנוביל ואת עיירת הרפאים פריפיאט כאתרי תיירות. הוא מאמין שרמות הקרינה הרדיואקטיבית עדיין גבוהות מדי, וכי הסרקופג באזור הכור הרביעי – מבנה הבטון העצום המכסה את האתר לצורך מניעת הדליפה הרדיואקטיבית – חלש מדי, שברירי ומלא באבק רדיואקטיבי.
טיולים מאורגנים לצ'רנוביל נערכים מאז חודש פברואר השנה. לפי אתר האינטרנט הרשמי, הביקור באתר בטוח כל עוד מצייתים להוראות המדריך, "ולא באים במגע עם חפצים סופגי קרינה". האתר גם מייעץ למבקרים לנעול נעליים סגורות ובגדים המכסים את כל הגוף.
בשנות ה-90 וסיסוביץ' החל לסייע לקרבנות האסון באמצעות ארגון אירועים פילנטרופיים, והוא עובד על יצירת קרן מימון בין-לאומית למקרה שיתרחש אסון דומה - או בעצם כמו זה שקרה בפוקושימה.
