עיר ללא סכנה - יש מה לראות ולחוות בהארלם

בית קפה "איני" בהארלם צילום: יאירה יסמין

ברנדט דונאווה, סגנית המנהל, פגשה בנו עם הגיענו, דאגה למקם אותנו בחדרנו, והזמינה אותנו לסייר במקום. בהזמנתנו המקורית ביקשנו לשהות בחדר "מיילס", אך לאור שהייתנו הקצרה התבקשנו באדיבות לעבור לחדר "לנה", מכיוון שחדר "מיילס" נשמר עבור המתארחים לתקופת זמן ארוכה יותר.

החדר החדש לא אכזב אותנו. הוא היה רומנטי למדי ומרוהט באלגנטיות, עם מיטה המוקפת בווילונות לבנים התלויים ממסגרת אפריון עשויה מברזל יצוק בצבע שחור. זוג כסאות בעלי משענות ידיים לצד שולחן עם פלטת שיש לבן ניצבו בצד, מזמינים לשבת ולנהל שיחה אינטימית בשניים. דיוקן גדול של האשה שעל שמה נקרא החדר קישט קיר אחד, וצילומים של אמריקנים-אפריקנים ידועים אחרים תלו על קירות אחרים. ארון ענתיקה גדול הכיל מקום לתליית בגדים, מגרות, מגהץ וקרש גיהוץ, מראה, ושני חלוקי כותנה רכים ונעימים.

מחויבות המקום לשמירת הסביבה התבטאה בחדר האמבטיה שם תלה שלט הומוריסטי עם קריקטורה בנושא התחממות גלובלית. המקום היה מצומצם בממדיו אך יעיל, והצנרת הותאמה לשמירה על משאבי הטבע.

הגענו למקום בשעת אחר צהריים מאוחרת והחלטנו לתור קודם את השכונה. מצאנו בית קפה משרשרת Café One ברחוב אמסטרדם לסעוד בו ארוחת צהריים מאוחרת. המקום היה קטן וצפוף אך הייתה בו הרגשה של יחד. נראה שחלק מהסועדים היו אורחי קבע. האוכל היה מעט יקר, אך טעים. אני בחרתי בסלט חומוס ובעלי בכריך מוצרלה איטלקי. מרק השעורה ופטריות שאכלנו היה הפתעה נעימה מאד ומחממת.

הרוח ומזג האוויר הקר מאוד דיכאו כל עניין בטיול ארוך ביום זה. בחרנו להשאר באכסניה לשארית הערב, להתרשם מהמקום, לקרוא את המידע המוצע עליו ולצפות בסרטים על מסך הטלוויזיה השטוח.

כמובן שאי אפשר היה לסעוד סעודה של ממש מבלי לבדוק קודם ביסודיות את האופציות. חיפוש מהיר באינטרנט חשף בחירה מעולה, ממש בקרבת מקום: מסעדה קריאולית ומועדון מוסיקה וארוחת ערב. בחרנו במסעדת מועדון זו כדי לחוות את הטעם המיוחד של הארלם עתירת הגוונים וליהנות מאוכל טוב ומוסיקה טובה גם יחד (בתשלום של 10 דולר לכיסוי הוצאות המוסיקה).

המסעדה מספקת אוכל ואווירה של ניו-אורלינס. התפריט מכיל מנות קריאוליות כגון תבשיל דג שפמנון ותנין, יש גם מנות צמחוניות, והשף נענה לבקשות ספציפיות.

המלצרית שלנו, ג'יימי, הייתה מעולה. היא דווחה לנו על הכללים הנהוגים במקום. כלל מס' 1 היה "חיוכים מעל הכל!" ואכן היו רבים כאלה סביבנו. הטלוויזיה מאחורי הבר הייתה מכוונת לערוץ הספורט, אך לא הפריעה לאווירה הכללית. ג'יימי הפכה את תהליך בחירת המנות ואכילתן לחוויה קלה ומלאת טעם.

בעלי פתח במדגם של מוקפצים, מנה שופעת של צדפות, שרימפס, שפמנון וקלמרי מתובלים נוסח קריאול. הוא המשיך עם מרק במיה עם שרימפס וקינח בדונאט מתפוח אדמה מתוק עם גלידת וניל. אני עצמי גיליתי אומץ לב כשדגמתי את מרק הבמיה, ללא השרימפס, שהיה מתובל להפליא אך לא חריף מדי. השלמתי עם לחם תירס מתוק, סלט קריאולי ותוספת של מנת אורז ג'מבלאייה צמחונית. הקינוח שבחרתי היה פרוסה של עוגת שוקולד פאדג'.

המוזיקאים של הערב היו טיטו גומז ואנסמבל הג'ז הלטיני שלו שניגנו מוסיקה נמרצת שגרמה לבהונות הרגליים לתופף על הרצפה ולכתפיים להתנועע. מאוחר יותר התערבו חברי הלהקה בקהל ופטפטו עם אנשים, חלקם כנראה אורחי קבע. היה זה באמת כפי שאתר האינטרנט הגדיר – אווירה משפחתית נעימה.

בסיום בילוי זה של ארוחה נהדרת ומוסיקה מעוררת ביקשתי ממנהל המקום את המלצותיו בנוגע לחקר ההיסטוריה של הקהילה שאפשר להספיק במסגרת זמן קצרה. מר וולטרס המליץ לנו לבקר בכנסייה הבפטיסטית-חבשית בכיכר אודל קלארק, ובמרכז שומבורג (Schomburg) למחקר תרבות שחורה בשדרת מלקולם X.

ללמוד על ההיסטוריה המקומית

לרוע מזלנו מרכז שומבורג המהווה חלק ממערכת הספריות הציבוריות של מדינת ניו יורק היה סגור ביום ראשון ולא יכולנו לבקר בו. אולם לפי האתר זהו מקום שבהחלט שווה ביקור. המרכז הוא "ספריית מחקר לאומית המוקדשת לאיסוף, שימור ומתן גישה למשאבים המתעדים את חוויותיהם של אנשים ממוצא אפריקני...". זהו הגנזך הגדול מסוגו בארצות הברית.

מאחר שהיה זה יום ראשון, הייתה לי הזדמנות להיכנס לכנסייה הבפטיסטית החבשית לתפילה של שעה 11 בבוקר. קהל גדול של תיירים עמד בתור לפני דלת הכניסה, אך אדם שעמד בדלת צדדית הודיע לי שהכניסה לטקס מותרת רק לחברי הקהילה. סיפרתי לו שאני כותבת לעתון והוא אפשר לי להיכנס ולדבר עם איש הביטחון. אדם זה הרשה לי באדיבותו להשאר בתוך הכנסייה, אך אמר שעל שאלותיי יענה איש יחסי הציבור וכי הצילום בפנים אסור.

בחרתי לצפות בטקס על מסך שהוצב במבואה. הכומר בירך את המבקרים והחברים והציג כמה מחברי הקהילה כשדבריו מתובלים בהומור שהתקבל כראוי על ידי הנוכחים. מקהלת ה"גוספל" שרה המנונים יפים ואנשים ברכו אותי בסבר פנים יפות. חשוב, לדעתי, לבקר באתר ולבדוק את מדיניות הכנסייה בנושא תיירים. אף כי פרנסי הקהילה מבינים את סקרנותם של מבקרים ורצונם ללמוד על ההיסטוריה של המקום, מטרתם העיקרית היא לנהל את הפולחן וזאת יש לכבד.

התמצאות ברחבי הארלם

חמושים ב-GPS, מערכת האיתור הנאמנה שלנו, החלטנו שדבר לא יגביל את סיורנו בהארלם. לרוע המזל לא ניתן היה למצוא ולו מקום חניה אחד ברובע זה. חניה ברחוב הותרה בימי ראשון, ורבים חנו בחניה כפולה. לעומת זאת ולמרבית המזל המוניות היו מצויות בשפע ומחיר הנסיעה מהפונדק למסעדה היה כעשרה דולר בלבד. קו האוטובוס העירוני והרכבת התחתית אף הם מספקים אפשרות להגיע בקלות ובמהירות למרכז המסחרי של מנהטן.

למרות שלא היה סיפק בידנו לראות הרבה במשך שהותנו הקצרה, הארלם היא בהחלט מקום ששווה לחזור אליו ולהמשיך לחקור אותו. מלבד היותה פיסת היסטוריה כשלעצמה, אכסניית "שוגר היל" מציעה מגוון גדול של אפשרויות להשתתפות בסיורים ובאירועים מקומיים כדי לחוות את פניה הרבות ואת ההיסטוריה של קהילת הארלם.

מידע נוסף מציעים האתרים הבאים:

עוד כתבות נצפות...