הגנה על בתי מלון בים המלח מסכנת הצפה

תיירים מתרחצים באזור בתי המלון בים המלח, החלטה על אימוץ פתרון קציר מלח יכולה להביא לפיתוח מואץ של התיירות באזור – צילום: MENAHEM KAHANA/AFP/Getty Images

לאור הסכנה שתוך מספר שנים יוצפו קומות הקרקע של בתי המלון, הוצעו שלוש חלופות לפתרון הבעיה: העברת בתי המלון לאזור אחר והריסת בתי המלון הנוכחיים, קציר מלח חלקי וקציר מלח מלא. הכוונה בקציר מלח היא לכריית המלח מקרקעית הים והוצאתו מהים.

מפלס עולה בבריכה 5

שנים רבות מזהירים אותנו שמפלס ים המלח יורד במטר מדי שנה וקיימת סכנה ממשית להיעלמו אם לא יועברו אליו מים במקום אלה שזרמו בעבר מנהר הירדן. כך נולדו בעבר הרעיונות של תעלות בין הים התיכון או ים סוף אל ים המלח, כדי למתן את ירידת המפלס. ואכן בחלק הצפוני של ים המלח יורד מפלס המים בחדות, אך בחלק הדרומי, שהיום הוא בעיקרו בריכות אידוי של מפעלי ים המלח – יש חשש דווקא לעליית מפלס המים.

כדי להבין את התופעה יש ללמוד על התנהגות תמיסת מלח: אם ממלאים מים בכוס בחצי מהקיבולת שלו ומתחילים להוסיף מלח, אחרי הכפית הראשונה המלח יימס וגובה המים בכוס יישאר באותו מקום. אם ממשיכים להוסיף מלח לכוס, תמיסת המלח תגיע למה שקוראים "רוויה" - המלח מתחיל לשקוע בתחתית הכוס ומפלס המים בה מתחיל לעלות. כלומר תוספת מלח יכולה לגרום לתמיסת מי המלח בסופו של דבר לעלות ולגלוש מהכוס.

מלונות ים המלח, הן באזור עין בוקק והן באזור נווה זוהר, נבנו על שפת בריכה מספר 5 שבה בעקבות אידוי של המים הם רוויים במלח ולכן יש שקיעה של המלח כמוצק בשכבה של כ-20 ס"מ מלח כל שנה, עליה של גובה פני המים, ודאגה להצפת בתי המלון.

הבריכה נבנתה על ידי מפעלי ים המלח בתחילת שנות השישים למען הפקת מינרלים, ומועברים אליה מים מהחלק הצפוני של ים המלח. בשל תופעת הכלים השלובים, ככל שמפלס המים עולה בבריכה עצמה הרי שמפלס המים מתחת לחופו של ים המלח אף הוא עולה. כך קרה שבמלונות הקרובים לבריכה המים כבר מוצפים יסודות בתי המלון.

בדוח מבקר המדינה לשנת 2003, בעמוד 765, נאמר: "מקימי בתי המלון חתמו לפני מפעלי ים המלח על מסמך, ולפיו ידוע להם שמפלס מי הבריכה עולה בהתמדה" .

פתרון מועדף גם מבחינה סביבתית

אזור בתי המלון בדרום ים המלח החלטה על אימוץ פתרון קציר מלח יכולה להביא לפיתוח מואץ של התיירות באזור – צילום: PikiWiki_Israel_

כהן מציינת שישנה מגבלה לגובה אליה יכולה להגיע הסוללה, ובנוסף היא מציינת: "בניית סוללה משפיעה לרעה על הסביבה בשל כרייה של חומר רב מוואדיות באזור ובכך מֵפֵרים את האיזון האקולוגי".

מה הוא פתרון של קציר מלח מלא? אם חוזרים לכוס שלנו - אם נוציא באמצעות כפית את המלח מקרקעית הכוס הרי שמפלס המים בכוס גם הוא ירד, ואם כל המלח שבקרקעית יוּצא מהכוס הרי שגובה המים בכוס יחזור לגובה של חצי כוס בלבד. קציר מלח מלא הוא פעולה דומה, מקרצפים את המלח מקרקעית בריכה 5, מוציאים אותו מהמים ומעבירים אותו לחלק הצפוני. החלק הצפוני של הים הוא גוף מים גדול הרבה יותר מבריכה 5, שעומקה כאמור שני מטרים בלבד. המלח שיועבר יהווה "טיפה בים" וגם אם יגרום לעלייה מסוימת במפלס מי הים יהיה זה בצורה מזערית.

כהן מסבירה מדוע פתרון "קציר מלח מלא" עדיף על הפתרונות האחרים שהוצעו. העתקת בתי המלון לאזור צפוני כמו עין גדי שהם בעלי ערך נופי וסביבתי רב - אינו רצוי. האזור בו נבנו בתי המלון כבר נפגע ואין אפשרות להחזירו למצבו הקודם גם אם ייהרסו בתי המלון, מסבירה כהן.

השר מיסז'ניקוב ציין גם שחלק מהאזור הצפוני אליו רצו להעביר את בתי המלון שייך לרשות הפלסטינית.

וכהן מסבירה שפתרון קציר המלח איננו פעולה חד פעמית אלא תהליך מתמשך לאורך שנים, כל עוד מפעלי ים המלח מפיקים מהים מינרלים.

עלות הסחבת

השנים בהם חוסר ההחלטה לגבי הפתרון המועדף גרם לחוסר ודאות בנוגע לעתיד התיירות באזור ובעקבות זאת הייתה הפסקה כמעט מוחלטת של פיתוח התיירות באזור עין בוקק. לא רק שהרשויות לא היו מוכנות לאשר תכנון והקמה של בתי מלון נוספים, אלא שגם יזמים לא ששו לפתח תיירות באזור שייתכן ויהיה צורך לפנות אותו אילו חלופה של העברת בתי המלון הייתה נבחרת.

השר מיסז'ניקוב הודיע כי בנוסף למימון פעולת קציר המלח ישנה כוונה להשקיע כמיליארד שקל לפיתוח התיירות באזור ים המלח.

במפעלים בצד הירדני של ים המלח ישנה בריכת אגירת מים כמו בצד הישראלי אך שם מבוצע כבר מספר שנים קציר מלח כדי למנוע עליית מפלס המים בבריכה. ייתכן שהיה נכון להתחיל בפעולות קציר המלח כבר בתחילת שנות ה-70 כשגילו את האפשרות של הצפת בתי המלון, ולא להמתין. אילו היו מקרצפים כל שנה שכבה של 20 ס"מ מלח, הרי שהבעיה לא הייתה נוצרת. עם זאת, קשה לשפוט בפרספקטיבה של עשרות שנים, שכן קשה היה לדרוש מהרשויות וממפעלי ים המלח שיאמצו "פתרון מקיים" בתקופה בה לא ידעו עדיין לבטא נכון את ביטוי הקיימות.

יהיה צורך בקציר מלח בעתיד

לדברי כהן גם אם היו בוחרים בפתרון אחר היום, בשנת 2030 לערך היו חייבים לבצע קציר מלח בבריכה 5 מפני שלא ניתן יהיה לבנות סוללות גבוהות יותר וגם בריכה 5 לא הייתה יכולה להמשיך ולמלא את יעודה ללא קציר מלח.

ועדת הכנסת המשותפת (פנים-עבודה) לנושא סביבה ובריאות, בראשות ח"כ ד"ר דב חנין, דנו בנושא החלופה המועדפת. חנין אמר בתום הישיבה: "חטאנו לים המלח ואנו ממשיכים לחטוא. אין חלופה אמיתית לפתרון קציר המלח. צריך להתחיל לפעול על פי פתרון זה בהקדם".

בתי המלון הודיעו כי הם מקבלים בברכה את הפתרון המוצע. מפעלי ים המלח אף הם ברכו והודיעו כי הם מוכנים להשתתף במימון ומוכנים לפתוח בדו שיח עם הממשלה בנדון.

גם הארגונים הירוקים, החברה להגנת הטבע, אדם טבע ודין וידידי כדור הארץ מזרח תיכון, קיבלו באהדה את דבריו של השר מיסז'ניקוב במסיבת העיתונאים. חברת ההגנות לים המלח העבירה למוסדות הנוגעים בדבר, טרם פרסומו, דוח סביבתי לים המלח שגם בו ההמלצה היא לבחור בפתרון קציר המלח המלא.

תהליך קציר המלח אינו פעולה חד פעמית, היא תימשך לאורך זמן ותבוצע כל שנה באופן רציף. ההערכות לעלות קציר המלח שונות, בין חמישה לשבעה מיליארד שקל. אך יש לקחת בחשבון שמדובר בסכום שחלקו יושקע עם תחילת הפרויקט והשאר במשך שנים עד לשנת 2030.

גילגולי מפעלי ים המלח

1930 הקמת חברת אשלג בים המלח

1952 המדינה מקימה את מפעלי ים המלח

1961 מפעלי ים המלח מקבלים זיכיון בלעדי להפקת מחצבים בים המלח

1965 הקמת בריכה מספר 5 (המפעלים בבעלות הממשלה)

1968 הוקמה החברה הממשלתית כימיקלים לישראל (כי"ל) שהמפעלים עברו להפעלתה

1971 הקמת בתי מלון בסמוך לבריכה 5 - התראה מצד מפעלי ים המלח על אפשרות של הצפה

1992 החלה הנפקת מניות של כימיקלים לישראל

1999 מדינת ישראל מפריטה את כי"ל הנרכשת על ידי האחים עופר

2003 - 2005 דו"חות מבקר המדינה מציינים שבתי המלון והמועצה האזורית תמר ידעו על סכנת ההצפה לפני שהחלו את הבנייה

עוד כתבות נצפות...