טכנולוגית ננו קדומה בהרי אורל

אוּפרט ,(Out Of Place ARTifact - OOPART) "חפץ שאינו במקומו” - הוא מונח המתייחס לעשרות חפצים פרה-היסטוריים שהתגלו במקומות שונים ברחבי העולם ושרמתם הטכנולוגית אינה תואמת כלל לגיל המשוערך שנקבע עבורם על פי ראיות פיזיקליות, כימיות ו/או גיאולוגיות. לעתים קרובות מהווים חפצים אלו ראיות מתסכלות עבור מדענים מהשורה, ושמחה גדולה לחוקרים הרפתקניים ולאלו המתעניינים בתיאוריות חלופיות.

בשנים 1993-1991, גילויים של פריטים רבים וזעירים במיוחד בעלי מבנה סלילי שנחשפו במזרח הרי אורל שברוסיה עורר ויכוחים הנמשכים עד ימינו. המבנים המסתוריים והזעירים האלו מציעים שייתכן שתרבות קדומה שהתקיימה כאן בעבר הייתה מסוגלת לפתח טכנולוגיית ננו כבר לפני כ-300,000 שנה.

הגדולים שבפריטים מגיעים לממדים של כשלושה סנטימטרים, והזעירים שבהם הם רק בני 3 אלפיות המילימטר. הפריטים התגלו פזורים בעומקים של 12-3 מטר, בשכבות גיאולוגיות שגילן נע בין 20,000 ל- 318,000 שנה.

בדיקות מדויקות של הפריטים הזעירים האלו מדגימות שמידותיהם של הסלילים תואמות לפרופורציה ההרמונית שקיבלה את הכינוי "יחס הזהב". מאז תקופות קלאסיות קדומות היחס הזה נחשב ל"כלל ברזל" באדריכלות ובגיאומטריה, והוא מופיע גם בצורות רבות בעולם החי והצומח. לכן הוא זכה לכינוי "הפרופורציה האלוהית". באופן מתימטי זה אומר שאם מחלקים קו לשני חלקים, היחס בין אורכו של הקו המקורי לאורכו של הקטע הארוך מבין השניים צריך להיות שווה ליחס שבין אורכו של הקטע הארוך לאורכו של הקטע הקצר.

הפריטים המתכתיים האלו התגלו באלפיהם ועל פי בדיקה שערכה האקדמיה הרוסית למדעים בסיקטיבקָר (Syktyvkar), הפריטים הגדולים ביותר עשויים בעיקר מנחושת, בעוד שחלק מהזעירים שביניהם עשויים ממוליבדן (Molybdenum), מתכת חזקה המשמשת לעיתים לחיזוק פלדה. פריטים זעירים אחרים עשויים מטונגסטן, מתכת כבדה וחזקה בעלת נקודת ההתכה הגבוהה ביותר מבין המתכות, יותר מ-3,400 מעלות צלזיוס.

הפריטים הקדומים התגלו בתחילה במהלך מחקר גיאולוגי המעורב באיתור זהב בהרי אורל, בסמוך לגדותיהם של נהרות קוזים (Kozhim), נָרַדה (Narada) ובָלבָניו (Balbanyu). הפריטים כוללים סלילים, טבעות ומרכיבים בלתי מזוהים נוספים.

יש הטוענים שהפריטים הזעירים האלו הם רק שברים שנותרו מאחור במסגרת ניסויי טילים ששוגרו מבסיס החלל הסמוך פלסטסק (Plesetsk), אולם דו"ח ממכון מוסקווה קבע שמידת עתיקותם רבה מדי מכדי שיגיעו מייצור מודרני.

צורתם של רכיבי הננו האלו מציעה שהם יוצרו בהליכים מלאכותיים ושהם אינם שברי מתכת שהתפתחו באופן טבעי. ד"ר אִי.וו מטבֵייבָה (Matvejeva) מהמחלקה המרכזית למחקר גיאולוגי של מתכות יקרות במוסקווה, כתב בשנת 1996 שאף על פי שרכיבים אלה הם בני אלפי שנים, מקורם טכנולוגי.

אך כיצד הצליחו בני אדם לייצר פריטים זעירים שכאלו בעבר הרחוק? ולמה הם שימשו? יש המאמינים שהסלילים האלו מוכיחים שהמין האנושי נהנה מטכנולוגיה מתוחכמת כבר בעידן הפליסטוקן (בין לפני כ-2 מיליון שנה ועד ללפני כ-12,000 שנה) בעוד שאחרים מציעים שהממצאים הם פרי עבודתם של חוצנים.

הממצאים נבחנו ונחקרו על ידי ארבעה גופים שונים בהלסינקי, בסנט פטרסבורג ובמוסקווה. אולם נראה שהמחקר אודותם הסתיים בשנת 1999, עם מותו של ד"ר ג'ונת'ן פייבג (Johannes Fiebag), חוקר מוביל של הממצאים הזעירים.

הפריט מהרי קוסו שבקליפורניה – טכנולוגיה לכודה באבן קדומה

בשנת 1961, כש"ציידי האוצרות" וולס ליין, וירג'יניה מקסיי ומייק מייקסל יצאו למסע חיפוש אחר אבני סלע מיוחדות למכירה בחנותם, הם נתקלו בפריט מוזר.

השלושה היו באתר החיפושים השגרתי שלהם, גבוה בהרי קוסו שבמזרח קליפורניה, וחיפשו גאודות - אבנים חלולות המכוסות בגבישים וציפוין החיצוני מורכב מגיר או מדולומיט. כשמייקסל החל לחתוך את האבנים שאספו כדי להכין אותן לתצוגה, התברר שאחת מהאבנים כלל אינה חלולה. למעשה היא הייתה כל כך קשה עד שהצליחה להרוס את להבו של מסור היהלום החדש שלו. במקום שכבת גבישי הקוורץ שעל פי רוב מתגלה בקליפתה הפנימית של גאודה חלולה, מייקסל גילה שבמעמקי האבן משובץ רכיב טכנולוגי.

עמיתתו מקסיי יצרה קשר עם גיאולוג שציין שההתאבנות המקיפה את הפריט הלכוד באבן מתארכת אותו כבן 100,000 עד 500,000 שנה. הקבוצה לא הייתה בטוחה מה לעשות עם התגלית החריגה, ולכן שלחה את הממצא לצילומי רנטגן ב-Charles Ford Society, שם הצליחו להציע מידע נוסף אודות הפריט.

החוקרים נדהמו לגלות שהפריט שהתגלה בתוך האבן הציג רמה טכנולוגית הדומה לזו של תרבותנו הנוכחית. ואם כך הממצא הזה מציע את קיומה של תרבות עתיקה שהשיגה יכולות טכנולוגיות הדומות לאלו של תקופתנו.

לא כולם האמינו בסיפור גילויו של הפריט הקדום. במיוחד החוקרים פייר סטרומברג ופול היינריך התעקשו שהממצא הוא פשוט מצת של רכב מודרני. הם טענו שיתכן שהוא נותר לכוד בגוש אדמה המכיל ברזל בעקבות חמצונו של הפריט, חמצון שלדבריהם העניק לגוש האדמה מראה של שריד קדום.

עם המשך המחקר אודות "הפריט מקוסו" (Coso Artifact), צילומי הרנטגן שלו נשלחו לארבעה אספנים שונים של מצתי רכב בארה"ב כדי לבחון את תיאוריית "המצת". נשיא אגודת אספני המצתים, צ'אד ווינדהאם, שכבר מלכתחילה האמין שצילומי הרנטגן היו בעצם מתיחה שהופצה בקרב קהילת אספני המצתים, הסיק שהפריט הוא מצת משנת 1920 ששימש באחד מדגמי פורד (במנוע פורד מסוג Model-T). מאז רבים מאמינים לגרסתו שהפריט הוא רק רכיב מרכב ישן שנותר בהרים.

אך הרכיב שהתגלה כשהוא משובץ בתוככי הסלע מציג הבדלים ניכרים מהמצת שווינדהאם תיאר. ביניהם למשל, שבאחד מקצותיו של הרכיב יש קפיץ או סליל שאינו קיים במצת מודרני.

בימינו כבר לא ניתן לבחון את הפריט הזה שוב, משום שמקום הימצאו של הפריט מקוסו, בדומה לאלו של פריטי "אוּפָרט" מעוררי פולמוס נוספים, אינו ידוע כיום.

תגיות: חפץ שאינו במקומו, פרה היסטוריה, הרי אורל, יחס הזהב

עוד כתבות נצפות...