זכרונותיה של נערה מחונכת
ספרה האוטוביוגרפי של הסופרת סימון דה בובואר שתורגם לעברית
| 27/06/2011 | מאיה מזרחי - אפוק טיימס |
 |  |  |  |
 |
בובואר מתחילה להיזכר בחוויות ילדותה (כשהיא מסתכלת על תמונות המשפחה ומתארת אותן) מגיל צעיר מאוד ועד לגילאי ה- 20, (כשהיא זוכרת במדוייק את ההרגשות והפרטים הקטנים ביותר). היא מספרת על הוריה וגדילתה בבית בורגני, על זאזה חברתה הטובה, על הלמידה הבלתי פוסקת שלה וכמובן על ההיכרות עם סארטר. החוויות המפורטות מחזירות אותנו אחורה לראשה של ילדה השואלת שאלות מהותיות וקיומיות אל מול מוסכמות החברה שמשאירה לנשים מקום מסויים מאוד.
חשיפה אינטימית
בובואר נעה בין נערה הדורשת ומצפה מעצמה ומאחרים לשבור מוסכמות, לבין זו הרוצה למצוא את מקומה וזהותה. היא רוצה להגיע למקומות חדשים, לעיתים קטגורית ואפילו מתנשאת אך גם רגישה ובעיקר כנה מאוד שאי אפשר שלא לאהוב אותה. היא גורמת לרצות לדעת עוד על החיים, לשאול שאלות, לא להתעצל, להבין שיש עוד לאן ללכת ומה לגלות, בין אם מסכימים עם דעותיה ומעשיה ובין אם לא.
כשהיא חושפת את הפרטים הכי אינטימיים היא עושה זאת במודעות ובצלילות גבוהה כל כך שנראה שהיא מצליחה לתפוס את כל הקצוות. מהבחינה הזו היא לפעמים מעייפת כי הכל נקי מידי ומושלם. נדמה שהיא יודעת הכל, את מעלותיה וחסרונותיה. עם זאת בגלל כנותה הרבה ישנה תחושה חזקה של גדילה מתמדת ושל אמירות שאולי ישתנו למחרת.
"בועות"
הספרים הרבים שקראה בובואר ושעליהם היא כותבת בספר הם חלק בלתי נפרד מהזכרונות שלה- הם כמו אבני דרך, פרט חשוב, חלק מהתפאורה של חיי ההתבגרות שלה ויש תחושה שאי אפשר לרדת לסוף דעתה אם לא קראנו גם אנחנו את הספר המדובר. אני יכולה לחשוב על לפחות שני ספרים שבובואר ציינה שרצתי לקרוא ברגע שדיברה עליהם. בחייה ובמותה, מעוררת סימון דה בובואר סקרנות ושאלות אצל סובביה וקוראיה.
הספר התפרסם בהוצאת "כתר" ונמצא בחנויות הספרים.
| כתבות נוספות במדור תרבות | |||
|---|---|---|---|
|
