בראשית היה אור

מסעו של הצלם ליאוניד פדרול בעקבות המופלא, מן ההרים הגבוהים בטאי שאן עד למקום הנמוך ביותר בעולם

03/07/2011 מאיה מיזרחי - אפוק טיימס
הקטן אותהגדל אותהדפסE-mail הגשת הכתבה

בראשית היה אור
פדרול: "מה שהאור חושף אלו דברים שאי אפשר לראות עם העין" מתוך קטלוג מוזיאון ארץ ישראל "כוסות משכרות- כלי שתייה אירופיים" 1700-1970 – צילום: ליאוניד פדרול
"בלי שמרגישים את האור בטבע, אין אפשרות לעשות תמונה נכונה". אומר ליאוניד פדרול, כשנפגשנו בסטודיו שלו לצילום במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. לאחר ביקור בתערוכת צילומי הנוף שלו:"הרים-מים: מטאי שאן לים המלח", ההתבוננות בצילומי הקטלוגים שצילם בשביל המוזיאון, מלמדת עוד על טיבעו. בתוך הדברים, הנסיבות, השינויים, פדרול מחפש ומוצא זהב: "אתה לא רק צריך לדעת לצלם. אתה צריך להרגיש אפילו עמוק מידי כדי להוציא חיים מתוך האובייקט".

מסע מסוכן

"יצא שמה שאני עושה והמקצוע שלי הולכים יחד". זה המשפט הראשון שאמר לי פדרול. הוא התחיל לצלם בגיל צעיר באוקראינה, ארץ הולדתו. הוא היה גם ספורטאי - רוכב אופניים ושחיין. לאחר שירותו הצבאי הוא הצטרף למסע בהרים הגבוהים בשליחות מוסקבה. "צילמתי כל כך הרבה בברית המועצות שרציתי לראות משהו אחר ומיוחד לגמרי, יצאנו שבעה חברים ואני בתפקיד הצלם". הוא מספר. הם יצאו למסע קשה ומסוכן, לעבר הרי טאי- שאן שבין טיבט לסין. "זה לא היה טיול, זה נקרא טיפוס – מיפוי והכול היה מתוכנן", הוא מוסיף. עם כל הקשיים, פדרול ידע מה הוא מקווה למצוא והתחיל בתיעוד אישי משלו.."הלכתי כדי למצוא דבר מדהים. מדי פעם הייתי אומר לחבר שאליו הייתי קשור עם חבל לעצור כדי שאוכל לעשות את הפריים הנכון. האחרים לא חיכו לנו והיינו צריכים למהר. היו ימים שהייתי צריך לקום בשתיים לפנות בוקר. בפעם הראשונה בחיי ראיתי דבר מדהים כשבגובה 5,000 מטר בין שני אוהלים יצא מלמטה ענן ענק והתקדם לעברי. צילמתי את זה, זה היה מדהים. זו הפעם הראשונה שהייתי מעל לענן. כל פעם שהייתי רואה משהו מעניין שאדם רגיל לא יכול לראות הייתי מצלם".

האם המסע הפיזי והקושי היו הכרחיים במסע אל "התמונה הטובה"?

בראשית היה אור
צילומי ים המלח בשנות ה-2000 – צילום: ליאוניד פדרול
"היו מצבים כאלו כשהלכתי במשך כמה שעות והיה קשה מאוד, ופתאום ראיתי משהו מיוחד והייתי חייב להרים את המצלמה. ברגעים כאלה אתה שוכח את הקושי. זה עזר לי להבין איך אני יכול להרגיש את הנוף ולהתקשר אל הטבע. ליד טבע ענקי אדם יכול להיות רק בתוכו".

כלומר?

"הרגשתי רק את ההרפתקאות, לא חששתי שיקרה משהו, כל החברה היו ספורטאים חזקים. אבל האדם לא יכול לשנות את הטבע, במיוחד באותם הרים גבוהים. הלכנו ובהר שליד היו שלגים שהיו יכולים ליפול כתוצאה מרעש. הרעש יכול לגרום לעוצמה כזו שהשלגים יתפוררו. האדם צריך לדעת את המקום שלו".

חזרה בזמן

"בכל פעם שאני מצלם אני צריך שהתמונה תראה סיפור מדהים ושיראו אותו כמו שאני ראיתי אותו. אני צריך להביא מסר וסיפור מאותו מקום".

בראשית היה אור
הרי טאי-שאן– צילום: ליאוניד פדרול
מאז שעלה לארץ בשנת 1994, הוא ניצב מול אתגרים חדשים. מלבד היותו מנהל מחלקת הצילום במוזיאון ארץ ישראל, הוא מצלם בפרויקטים עם נשיונל גאוגרפיק בישראל ועומד בראש פרויקט של צלמים עולים חדשים הנקרא: "ישראל בעין חדשה" בתמיכתו של משרד החוץ. פדרול מציג בתערוכות בכל העולם צילומים שצילם בים המלח ובירושלים. היבטים מגוונים אלו בעבודתו חוברים כולם ביחד, ממש כמו האלמנטים, השכבות והטקסטורות שבתמונות שלו.

"אני מחפש את האור", אומר פדרול ומוסיף: " כצלם הבית של מוזיאון ארץ ישראל, בעבודה על קטלוג אני בונה את האור כדי להראות לצופים את הדברים המדהימים, כמו בזכוכית לדוגמה. הוא מראה לי תמונה של כוס שמתגלות בה זוויות מעניינות ואומר: "מה שהאור חושף בתמונה הזו אלו דברים שאי אפשר לראות עם העין. מישהו אמר לי שבמציאות או אפילו בתערוכה אי אפשר היה להראות את זה גם בעזרת תאורה. אתה לא צריך רק לדעת לצלם, אתה צריך להרגיש אפילו עמוק מידי כדי להוציא מהכוס חיים. להוציא חיים מתוך האובייקט".

בראשית היה אור
צילומי ים המלח בשנות ה-2000 – צילום: ליאוניד פדרול
הוא מוציא קטלוג נוסף, הפעם של כלים עתיקים מיבנה: "כשנגעתי בכלים ההיסטוריים אז הרגשתי דבר מעניין מאוד. עד אז ראיתי את הדברים האלה רק דרך זכוכית, במוזיאונים. כאן, בפעם הראשונה החזקתי את זה בידיים והרגשתי איך האדם הקדמון יצר את זה לפני אלפי שנים. אני מחזיק את זה בידיים ואני מחפש דרך האור להראות את הזמן שבו האדם עשה את זה".

"העבודה הזו עזרה לי מאוד להבין את האור בים המלח ובישראל". פדרול מספר שכאשר התחיל לצלם בארץ בשנתיים הראשונות הצילומים בטבע לא הצליחו לו בכלל. "לא הרגשתי את האור- לא הרגשתי את הנוף הבראשיתי הזה. עכשיו אני כבר יודע מאיזו זווית לצלם ובאיזו שעה, כדי שיהיה משהו מיוחד, פלאי".

ליאוניד פדרול
הצלם ליאוניד פדרול בים המלח, שנות ה-2000 – צילום: אוריאל מסה
פתאום אני מבינה, פדרול לא מצלם טבע כדי לצלם טבע כמו שהוא לא מצלם כוס כדי לצלם כוס. הוא רק משתמש בהם כדי לבטא מורכבות פואטית, משהו מהחיים. אני אומרת לו את זה והוא מחייך.

מה אתה מצלם?

"אצל כל צלם זה אחרת. אצלי זו תמונה ששלמה בתוך הסיפור שלה, ובו יש אור וצל ויכולים להרגיש את התלת מימדיות ואת שיווי המשקל. הרמוניה. כל הקווים מראים את העניין של טבע. אני רואה קודם כל את הקווים שנכנסים משמאל לימין. כל הקווים האלו זו התנועה שבצילום והאדם עצמו נמצא כבר בפנים ומרגיש את התלת מימדיות. פעם שאלו אותי: 'איך זה שכל פעם יוצאת לך תמונה אחרת לגמרי?' ואני אומר בצחוק שבכל פעם שאני מצלם מגיע מלאך. אני גם חושב שמה שיצא לי לא יצא אצל אחרים וזה בסדר, זה גם כן בא מטבע האדם, מהבטן שלו, איך הוא מוציא את הנוף. שואלים אותי: 'איך עשית את זה?' בעצם לא עשיתי שום דבר, רק הייתי יחד עם הטבע וזה מה שיצא".

כתבות נוספות במדור תרבות
עוררו עניין השבוע

עוד כתבות נצפות...

חדשות-ראשי תרבות בראשית היה אור

-->
Feedback Form