למצוא עבודה שמשקפת את מי שאתה

יעל קאהן-שרון, המשנה למנכ"לית עמותת "קו המשווה", מנסה בעבודתה לסייע לעסקים להכיר בעוצמה הכלכלית הטמונה בשילוב אקדמאים ערבים בעסק

02/08/2011 בן קמינסקי - אפוק טיימס
הקטן אותהגדל אותהדפסE-mail הגשת הכתבה

אחרי שעבדה בטלרד, נורטל ובזק, יעל קאהן-שרון (40) מצאה ב"קו משווה" את העבודה שמשקפת את מי שהיא באמת. בעבודה שלה היא מקווה להצליח למצוא לכמה שיותר אנשים את העבודה שמשקפת את מי שהם.

קהאן-שרון עברה בין תפקידים שונים בתחום משאבי האנוש, אבל בשנה האחרונה של תפקידה בבזק הבינה שמשהו צריך להשתנות. "חיפשתי משמעות עמוקה יותר בעשייה שלי. לתחושתי, אם אתה נמצא בעולם הזה, אז כדאי שתשאיר בו חותם - לא שתנציח את עצמך ברמה האישית - אלא שתתרום למקום שאתה חי בו".

בחופשת הלידה שלה התחילה לחפש עבודה בתחום החברתי. כשלא מצאה את העבודה שחיפשה, היא החליטה לוותר. "כשאתה משחרר משהו בחיים, אז הוא מגיע אליך", היא אומרת. ואכן, תוך כמה חודשים, הגיעה שיחת הטלפון. הייתה זו מנכ"לית עמותת "קו משווה".

למצוא עבודה שמשקפת את מי שאתה
יעל קהאן-שרון: "אם אתה נמצא בעולם הזה, אז כדאי שתשאיר בו חותם - לא שתנציח את עצמך ברמה האישית - אלא שתתרום למקום שאתה חי בו". צילום: בן קמינסקי
עמותת "קו משווה" קמה ביוזמתו של התעשיין דב לאוטמן במטרה לקדם תעסוקה של אקדמאים ערבים במגזר העסקי. העמותה מצד אחד מסייעת לעסקים להבין את הפוטנציאל העסקי הטמון בהעסקת עובדים מהמגזר הערבי ולהתכונן לקליטתם, ומצד שני מסייעת למועמדים מהמגזר הערבי להתכונן לקראת קליטה במגזר העסקי.

קהאן שרון מספרת על הפעם הראשונה שפגשה את עירית תמיר, מנכ"לית "קו משווה": "הייתה כימיה בינינו, עוד לפני שדיברנו. כשהיא התחילה לספר לי על העמותה, תוך כדי זה שנדלקתי על הרעיון, הבנתי כמה שאני לא יודעת כלום על האוכלוסייה הזאת. אני חושבת שזה מה שעוד יותר כוונן אותי לעניין - יש פה 20 אחוז שאני לא יודעת עליהם כלום - אז זו ההזדמנות שלי גם להכיר וגם לתרום".

הקונפליקט הפנימי

"כל הנושא היהודי-ערבי הוא נושא מורכב מאוד, גם לי", מספרת קהאן-שרון. "זה שאני עובדת בעמותה זה לא אומר שכל השאלות נפתרו לי.

"כשהתחלתי לעבוד בעמותה פרצה מלחמת עופרת יצוקה. אני מניחה שאם הייתי עובדת בבזק באותה תקופה, זה היה מטריד אותי כמו כל אחד אחר. אבל כעובד בעמותה שעוזרת לאוכלוסייה הערבית, זה עושה לך בלגן גם בראש וגם בבטן.

"קמתי למחרת בבוקר, הדלקתי את המחשב, ושאלתי את עצמי מה אני עושה עם זה. התגובה הראשונית הייתה שלא רציתי לענות לשום טלפון. ואז הייתה הרבה עבודה פנימה, וחשיבה עם עצמי, והגעתי להחלטה שאם אני נשארת בעמותה, אצטרך להתמודד עם המציאות.

"אצלי יש הפרדה ברורה מאוד בין עזה והשטחים לבין ערביי ישראל, אבל הם כן רואים את עצמם כפלסטינים. זה לא פשוט שבמבצע עופרת יצוקה אתה רואה אנשים באום אל פאחם קוראים 'מוות לישראל', ואתה יודע שיש שם הרבה אקדמאים, ואתה עוזר להם".

מחיצת הזרות נשברת

"היום, כשאני מסתכלת על עצמי אחורה, אני די מתביישת בזה שלא ידעתי כלום על האוכלוסייה הערבית, וזה המצב של רוב האנשים במדינה הזאת, במיוחד ב'מדינת תל אביב'.

"בעמותה אנחנו 50 אחוז יהודים ו-50 אחוז ערבים. היום יש לי הרבה חברות ערביות בעמותה, וגם אנשים שהכרתי בדרך, שהם חברים מאוד טובים שלי ברמה האישית. זה מחדד אצלי את ההבנה שכשמכירים, זה הופך להיות נון-אישיו - זו רק המחיצה הראשונית הזאת של הזרות".

לשנות לאנשים את החיים

דמעות עולות בעיניה של קהאן-שרון כשהיא מספרת בהתרגשות על מונתסר עבאסי, מהנדס ביו רפואי ממזרח ירושלים שבמשך שנים לא הצליח למצוא עבודה בתחום ההכשרה שלו. כמו אקדמאים ערבים רבים הוא נאלץ לעבוד בכל מיני עבודות כלליות. בכל זאת הוא לא ויתר ואפילו החל להשקיע בלימודי עברית באולפן.

עבאסי לא התייאש, וחיפש את העבודה שתשקף את מי שהוא באמת, את מה שהוא למד, את השאיפות הגבוהות והאמביציוזיות שלו.

קהאן-שרון החליטה להיפגש אתו באופן אישי. "גיליתי בחור אינטליגנטי מאוד שיודע מה הוא רוצה, ויודע שצריך לעבוד קשה כדי להגיע לשם. בסוף הראיון אמרתי לו: 'אני אמצא לך עבודה'. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בעבודה שבכיתי. זה היה מתסכל ברמות כאלה שלא יכולתי לסבול זאת".

לאחר ששלחה מיילים ל-40 מנכ"לים הצליחה קהאן-שרון למצוא לו עבודה בחברת המכשור הרפואי "דיפ בריז". הוא היה הערבי הראשון שהעסיקה החברה.

"היום הוא שם חצי שנה, ופעמיים קיבל העלאת שכר. אחרי כמה חודשים הוא קיבל רכב חברה. הוא נותן את הנשמה שלו, הם מעריצים את האדמה שהוא דורך עליה.

"כשהוא כתב לי 'את שינית לי את החיים', אמרתי שאני את שלי עשיתי, זאת הסיבה שבגללה באתי לעבודה, לשנות לאנשים את החיים".

"בכל חברה כשמגיע הערבי הראשון הוא עושה שינוי מהותי. בהתחלה אוהבים אותם בגלל החומוס והכנאפה, ואז לומדים לדעת שיש שם בן-אדם".

השוק בשל

קהאן-שרון מאמינה שהיום השוק כבר בשל לקבל את הרעיון ש"קו משווה" מנסה לקדם. "בזמנו הייתי מגיעה לפגישות ואנשים היו מסתכלים עליי כאילו ירדתי מהמאדים. היום, לא רק שמתחברים לרעיון, הם מבינים מה אני אומרת, מבינים את השפה".

"עשינו מחקר לא מזמן דרך משרד יחסי ציבור "דסי וגנר", בדקנו חשיפה תקשורתית מ-2007 עד היום. ב-2007 היו 7 כתבות בנושא של תעסוקת ערבים, ואילו רק בחציון הראשון של 2011 היו 77 כתבות בנושא. זה מדהים. אני לא חושבת שכל הקרדיט הוא ל'קו משווה', אבל הרבה ממנו.

"היה ברור לנו שאם אנחנו רוצים לפתוח דלתות אצל מעסיקים, צריך לדבר בשפה שהם מבינים - עלות תועלת, רווח והפסד. אנחנו מראים להם למה אם הוא יקלוט מישהו מתרבות אחר זה יועיל לו לעסק".

הכרח המציאות

קהאן-שרון מאמינה ששילוב עובדים ערבים בכלכלה הוא הכרח המציאות היום. "מבחינת הכלכלה ומבחינת המצב הדמוגרפי של מדינת ישראל, זה לא עניין של בחירה - זה עניין של הכרח. היום 50 אחוז מכיתות א' הם חרדים וערבים, אז אם לא נשכיל לשלב אותם היום בשוק התעסוקה, הכלכלה תקרוס".

"אלה שני המגזרים הכי עניים בחברה הישראלית, וזה על הכתפיים של כולנו", היא אומרת, ומוסיפה כי שילוב של מגזרי המיעוטים בכלכלה יכול להביא לפריחה כלכלית.

"גם במישור הביטחוני - מיעוט מופלה הוא סכנה לרוב. זה משפט של דב לאוטמן. בגלל זה 'קו משווה' בחרה את נושא התעסוקה - האמונה היא שכשיש לאנשים עבודה שמכבדת את בעליה הם מרוצים, שקטים ומביאים פרנסה הביתה. היום מעסיקים מבינים לאט לאט את כל ההיבט הכלכלי דמוגרפי מעבר לתועלת שזה מביא לעסק".

כתבות נוספות במדור כלכלה
עוררו עניין השבוע

עוד כתבות נצפות...

חדשות-ראשי כלכלה למצוא עבודה שמשקפת את מי שאתה

-->
Feedback Form