המין האנושי הלך זקוף קומה כבר בתקופה מוקדמת מאוד

מדענים מאוניברסיטת ליברפול, בשיתוף עם חוקרי אוניברסיטאות מנצ'סטר ובורנמות', ניתחו באופן חדשני ומקיף מקבץ של עקבות קדומים שהתגלו בטנזניה. הממצאים הפתיעו גם אותם.

החוקרים מציינים שרבים מהמחקרים הקודמים בתחום שיערו שאפיונים אנושיים כמו התקדמות בעזרת דחיפת הבוהן הגדולה בכף רגל או הליכה זקופה לחלוטין הופיעו רק לפני כ-1.9 מיליון שנה. ממצאי מחקרם האחרון פורשים כעת תמונה חדשה: עקבותיהם של אבות אנושיים קדמונים המתוארכים ל-3.7 מיליון שנה לאחור מציגים אפיוני כף רגל ואופן הילוך אנושי הדומים יותר לאלו של האדם בן-זמננו מאשר להליכתם הדו-רגלית של שימפנזות, אורנג-אוטנג או גורילות.

העקבות שהתגלו בלַאֵטולי שבטנזניה הם המוקדמים ביותר מבין אלו שהוטבעו על ידי אבותינו הקדמונים והתגלו עד היום, והם כוללים 11 טביעות שונות שמצבן טוב. החוקרים הבריטים מציינים שמחקרים שנערכו בעבר התבססו על טביעת רגל אחת בלבד בכל פעם, ולכן שחיקה או גורמים סביבתיים המשפיעים על הטביעות יכלו להתפרש באופן מוטעה כמאפיינים של טביעת הרגל עצמה. כתוצאה מכך התנהל לאורך השנים דיבייט ממושך באשר למאפייניה המדויקים של הליכת אבות האנושות המוקדמים.

צוות החוקרים נעזר בכלים ממוחשבים כדי להשוות את טביעות כף הרגל הקדומות לבין טביעות הרגלים המשאירים מאחוריהם אנשים מודרנים, צילום: University of Manchester

כמו כן, נערכו סימולציות ממוחשבות של טביעות הרגלים שאלו שחיו בתקופה ההיא עשויים היו להשאיר אחריהם, לדוגמה בני המין המכונה Australopithecus Afarensis.

פרופ' רובין קרומפטון מהמכון לזִקנה ולמחלות כרוניות באוניברסיטת ליברפול מסביר: "בעבר חשבו שבני ה- Australopithecus Afarensis הלכו בתנוחה כפופה על צדי כפות רגליהם כשהם דוחפים את האדמה בחלקה האמצעי של כף הרגל, בדומה לקופים הגדולים בתקופתנו".

"אבל מצאנו שהטביעות בלאטולי מייצגות הליכה דו-רגלית זקופה לחלוטין הנדחפת על ידי חלקה הקדמי של כף הרגל, במיוחד על ידי הבוהן הגדולה, ממש כמו האנשים בתקופתנו, וזה שונה מאוד מהליכתם הדו-רגלית של שימפנזות ושל קופים גדולים אחרים".

"ראוי לציין", הוא מדגיש, "שמצאנו שטביעות רגליהם של מספר אנשים בריאים בני זמננו דומות יותר לטביעות רגליהם של קופים בהשוואה לטביעות שהתגלו בלאוטלי, לפיכך קרוב לוודאי שתפקוד הרגל שהוטבע בממצאים זהה לתצורות המופקות על ידי האנשים בני זמננו".

פרופ' קרומפטון מציין כי ממצאי המחקר תומכים במחקר קודם שנערך בליברפול והראה שההליכה הדו-רגלית הזקופה הייתה מפותחת כבר בקרב מינים קדמונים שחיו על העצים, אולם ה- Australopithecus Afarensis, שנהוג להתייחס אליו כאל אב קדמון של המין האנושי, לא התאפיין בפרופורציות הנוכחיות הדומות לאלו של האדם המודרני, מבחינת ממדי הגֵו והגפיים.

"צורתו האופיינית של האדם המודרני, ארוך רגליים וקצר גוף, מאפשרת לנו ללכת ולרוץ מרחקים ארוכים גם כשאנחנו נושאים משאות כבדים. ה-Australopithecus Afarensis לעומת זאת, היו בנויים להפך, עם רגליים קצרות וגוף ארוך", מסביר פרופ' קרומפטון, "ובשל כך סביר להניח שהם היו מסוגלים ללכת או לרוץ למרחקים קצרים בלבד".

"כעת עלינו לקבוע מתי לראשונה אבותינו יכלו ללכת או לרוץ למרחקים ארוכים, דבר שאפשר למין האנושי להתפרס וליישב מקומות אחרים בעולם", סיכם.

ד"ר ביל סלרס מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת מנצ'סטר מוסיף: "צורת כף הרגל האנושית היא אולי מההבדלים הבולטים ביותר בינינו לבין הקופים הגדולים. ההבדלים בתפקוד כף הרגל נחשבים כקשורים לעובדה שאנשים מבלים את כל זמנם על האדמה, אבל מתי השינויים האלה התרחשו היה נושא לוויכוח".

"העקבות מלאוטלי מדגימים שאבותינו האנושיים השתמשו ברגליהם [להליכה זקופה] כבר לפני 3.7 מיליון שנה", אומר ד"ר סלרס. "באמצעות שילוב של טכנולוגיה חדשה המאפשרת לעשות ממוצע של העקבות, של שימוש במידע על עקבות של הקופים הגדולים של זמננו, ושל סימולציה להליכה של אלו שהשאירו את העקבות בלאוטלי, אנחנו יכולים לראות שהראיות מצביעות על תפקוד מפתיע הזהה לרגל בת זמננו כבר בתקופה מוקדמת מאוד על ציר ההיסטוריה האנושית".

מחקרים מהעת האחרונה קוראים תיגר על ההשערות המקובלות המבוססות על תיאוריית האבולציה. בשלד אשה זקוף בן 4.4 מיליון שנה שהתגלה בשנה האחרונה ("ארדי") לא נמצא כל דמיון לשלד שימפנזה או כל קוף אחר. ממצאים כאלה מציידים את החוקרים ביותר נועזות ואומץ לפתוח את המחשבה מעבר להנחות המקובלות.

עוד כתבות נצפות...