צילום מהאגדות

תערוכת הצילומים של הצלם שלומי ניסים "HUMANIMAL" מוצגת בתל אביב בימים אלה.

ניסים, יליד ,1972 הציג את עבודותיו בלונדון ובאמסטרדם ולאחרונה אף במוזיאון ארץ ישראל בתערוכה בשם "עדות מקומית".

סרטים וציורים של מלחמת האדם הלבן באינדיאנים ריתקו אותו אך גם העציבו מאוד וסימלו עבורו את נצחון המודרניזציה על הטבע. הם הפכו להיות הבסיס לאמנות שלו היום. בעבודתו, תוך הקפדה על יופי ואסתטיקה כאשר הוא שואב השראה מעולם הציור והקולנוע, מביע ניסים את צערו על השתלטות האדם על הטבע והכחדתו. הוא מנציח את היחסים בין האדם לטבע, לעתים בצילום דוקומנטרי ולעתים בצילום מבוים מעולם הפנטזיה בו היה רוצה לחיות, בחזרה לבראשית. הוא אומר: "האהבה שלי לטבע מלווה אותי מאז שאני זוכר את עצמי. העוצמה שבטבע, החיות הטורפות, הג'ונגלים הבתוליים, סיפורי האגדות".

כיפה אדומה

הצילום הוא סוג של הנצחה, הקפאה של שבריר שנייה. צילום יכול לתאר מצב אופורי וניסים אוהב לשחק עם הצילום. להעביר תחושה של קסם, והוא מצליח. כצלם, הוא בעיקר מתמקד בסיטואציה או במראה מסוים ואחר כך בתיעוד המתרחש.

איך אתה מצלם?

"הבימוי הוא חופשי ודינמי, אני מתחיל לתת להתרחשויות לקרות. לעתים נותן קו מנחה ולעתים יוצר מצבים. המיוחד הוא שגם למצולם אני יוצר סוג של חופש, הוא מתהלך חופשי בתוך הסצנה. לעתים יש סיטואציה בה הצילום דורש ריכוז מצד המצולם, כמו להיות על עץ גבוה, והוא שוכח לרגע שאני מצלם ואז משהו מתחיל להתרחש שם. אני נמשך אל היוצא דופן. אני בא לצלם את המראה ולא אחת קורה שאני מנותק מהנעשה מסביבי. כך זה היה בשריפה בכרמל, הייתי מהופנט בתוך מה שהטבע יצר, פחות התמקדתי ברגשות".

"הצילום מתוך הסדרה 'כיפה אדומה' בה לכפר על הסיפור האגרסיבי הידוע. זה התחיל מכך שהתאפשר לי להכיר זאב צעיר וידידותי לאדם שהתגלה לי כחיה מדהימה. אי אפשר היה להתעלם מהמראה ומהאינטליגנציה שלו, מהפנט. הסיפור של כיפה אדומה השתלב מהר מאוד. לשם כך גייסתי נערה שהיא סיפור מיוחד בפני עצמו. היא גדלה במערה עם משפחה רועת צאן והיום היא מאלפת סוסים. בצילום רציתי להראות שבעצם אין חיות רעות".

מצלמה במקום אופניים

"אני מחובר ללב, אני צריך את החיבור", מספר ניסים. "יש מצבים שאני חש את העומד לקרות, יודע לבחור את הרגע הנכון. האיכויות והעשייה שלי כבר במקום בטוח, שם אין ספק. שם גם אני נותן ערך מוסף לתמונה, תחושה של פנטזיה וקסם".

מהיכן התחיל החיבור לצילום?

סקרנותו של ניסים בכל הקשור לטבע וויזואליות החלה כבר בגיל שנתיים. הוא מספר: "יש בי כל כך הרבה אהבה לצילום ויש בי דמיון מפותח עוד מילדות. זה החל עם אבי שנהג לצייר ובהשראתו התחלתי לצייר, רשמתי המון עופות דורסים. זו הייתה תקופה של זמן איכות עם אבי וגם חיבור לטבע ולאמנות. באופן קבוע היינו יורדים לאילת לצלם ציפורים נודדות".

"גרנו בבית לא גדול והחיים היו בינוניים מאוד. כשהייתי בן 12 זכיתי באופניים בהגרלה. במקום האופניים ביקשתי מאבי מצלמה ולשמחתי אבי החליף את האופניים למצלמת "קנון" עם פילם. מאז החל 'הדרייב' לצילום. לאחר שקיבלתי את המצלמה נסענו לשדה והתחלתי לצלם בז שנחת על האדמה. קרנתי מאושר כשחזרתי אל אבי, וגיליתי שתוך כדי כך סיימתי סרט פילם שלם".

הצילום כבר הפך לחלק מתוכו. הסקרנות והתסריטים הקיימים במוחו, המראות והיצירתיות החלו לזרום אל תוך הצילום והדמיון רק גדל. "אני יכול לראות ציפורן של בז וללכת עם זה לרעיונות נוספים, הטבע מספק לי הכול".

ניסים מתעד גם הורות ויש לו חיבור גדול מאוד לילדים. את חלקם הוא גילה במסעות שלו לתוך הודו. "הפשטות וקבלת האחר כל כך טבעית שם שאפשרה לי להגיע ולתעד אותם במצבים לא קלים ברחובות".

האם יש לך דוגמה לתהליך צילום אקראי?

"באחד הטיולים שלי לצפון ראיתי רועת צאן שישבה שם בתוך הטבע ומסביבה כבשים. כשראיתיה כבר ידעתי שהנה משהו מתגבש לאיזשהי סצנה ומכאן אני נותן למצלמה לדבר. הטבע והבראשיתיות מדברים אליי ואני מחפש את הפן הבתולי הקיים בעולם".

מלך הג'ונגל

איתני הטבע, חיות הבר, וגיבורים כמן טרזן ומוגלי ילד הג'ונגל היוו השראה. "הבחירה שלי במוגלי היא מתוך המקום שהוא לא היה מלומד, רחוק מהציוויליזציה, זה המקום שהייתי רוצה להיות בו". על צילום הילד הוויאטנמי מסאפא ב-1995 הוא מספר: "סאפא הוא מקום קסום באיזור הררי בוויאטנם. מקום שנשאר אותנטי, בו חיים השבטים המקומיים בהרמוניה עם הטבע. שם התאהבתי בצילום הדוקומנטרי".

החיבור עם בעלי החיים הוליך את ניסים להגיע לדרום אפריקה לצלם אריות. "זו היתה חוויה מדהימה. הם היו ידידותיים, מה שאִפשר לי לשלב אותם בתוך הצילום. הטבע והפראיות היו שם וזה בדיוק מה שחיפשתי".

אתה איש של ניגודים, איך זה מתבטא?

"אני יכול להיות רגיש עם אנשים, כאבים ובעלי חיים. לעומת זאת אני מסוגל כשאני מאחורי המצלמה לחזות במראות לא קלים ולצלם. לא אחת קרה שזה השפיע עליי. כמו עם הדייג. במשך שנים נהגתי לדוג עד שיום אחד אחד הדייגים הצליח לדוג דג ענק שפרפר בתוך הסירה וכולם שמחו על הדייג. לאחר המחזה הזה הפסקתי לדוג, לא יכולתי יותר".

"סיפור נוסף, כילד היתה לי רוגטקה והייתי אלוף בזה, אהבתי את הצייד. פעם קרה שפגעתי בציפור. לאחר מכן אספתי אותה וטיפלתי בה ויותר לא עשיתי זאת".

מה אתה מנסה להעביר דרך הצילום?

"אני לא מחפש חיוך. אני רוצה שזה יגרום לצופה להחסיר פעימה, כמו משהו שפגש לראשונה. כילד אהבתי את "קונן הברברי" שהוא מעין גיבור על, לא מדבר הרבה ומאופק. עם הזמן כשהתחלתי לצלם הרגשתי שפה אני הגיבור האמיתי. יש בי מעין שיכרון חושים, המצלמה הפכה לאמצעי ביטוי ושפה ושם אני נפתח".

הצילום עבור ניסים הוא מעין תרפיה. לא אחת הוא נתקל בקשיי ריכוז אך ברגע שהוא מצלם הוא מתאזן, הוא נעשה מפוקס ויצירתי ושום הפרעה לא מגבילה אותו בעשייה. הוא אומר: "כל קושי משדרג אותי לעשייה טובה יותר".

תערוכת הצילומים "HUMANIMAL" מוצגת בגלריית דניאל ברחוב רוטשילד 27 בתל אביב בתאריכים 17 עד ה-31 באוגוסט 2011.

www.shlominissim.com

תגיות: אמנות, צילום, צלמים, תערוכות, טבע

עוד כתבות נצפות...