מחקר: המשקיעים לטווח ארוך לא מסתכלים על ריביות

"משקיעים לטווח ארוך מחפשים יציבות מדינית וצמיחה, וכמעט לא מסתכלים על הריבית במדינה", מסביר אריק אופרס, ממחברי דו"ח היציבות הפיננסית הגלובלית של קרן המטבע הבין-לאומית, אבל מזהיר כי זה עשוי להשתנות אם תקופת הריביות הנמוכות תימשך

20/09/2011 איל לוינטר - אפוק טיימס
הקטן אותהגדל אותהדפסE-mail הגשת הכתבה

מטבע חוץ
אילוסטרציה. משקיעים מוסדיים שהשקיעו במניות או באגרות חוב בדרך כלל לא מגיבים לריביות לטווח הקצר. משקיעים את כספם ולא כסף שלוו – צילום: Dan Kitwood/Getty Images
תיאוריות כלכליות קיא אנסיאניות שעליהן מתבססת הכלכלה שלנו, נוהגות ללמד כי כסף יזרום למדינה שבה ישנה ריבית גבוהה ביחס למדינה אחרת. דוגמה לכך היא ארה"ב והשווקים המתעוררים. דעה רווחת היא שהריביות הנמוכות בארה"ב גרמו לזרימת הון לשווקים המתעוררים שבהן הריביות יחסית גבוהות.

כחלק מדו"ח היציבות הפיננסית הגלובלית של קרן המטבע הבין-לאומית, נכתב פרק שמפרט את המניעים הנסתרים מאחורי החלטות השקעה שהתקבלו על-ידי קבוצת המשקיעים המוסדיים (כמו קרנות פנסיה וחברות ביטוח) הנחשבת לקבוצת המשקיעים הגדולה ביותר שמניעה את רוב ההון בין מדינות. לפי הדו"ח, כאשר משקיעים אלו שוקלים באיזו מדינה להשקיע את כספם – הם כמעט לא מסתכלים על הבדלי ריביות בין מדינות שונות.

אריק אופרס, ממחברי הדו"ח, כותב כי מתברר שהגורמים שהמשקיעים מתייחסים אליהם בבחירת מקום השקעתם הם בעיקר תחזיות צמיחה טובות ויציבות במדינה, רמת הסיכון במדינה (יציבות פוליטית וכלכלית), ושער חליפין יציב.

"למשקיעים אלו יש בדרך כלל אופק השקעה ארוך, עם התחייבויות שבדרך כלל נמשכות לאורך עשורים. הם מתמקדים בהחזרים [על ההשקעה] בטווח ארוך, וחשוב מכך – הם משקיעים את כספם  ולא כסף שלוו.

"ריביות לא ממש חשובות למשקיעים אלו. הסתכלנו על ריביות לטווח קצר, ריביות לטווח ארוך, ריביות ריאליות, וריביות נומינאליות. משקיעים מוסדיים שהשקיעו במניות או באגרות חוב בדרך כלל לא הגיבו לאף אחת מהן".

מי בכל זאת עוקב אחרי הריביות?

המשקיעים המוסדיים שאופרס הזכיר אינם הסוג היחיד של משקיעים. יש סוג נוסף של משקיעים שלווים את הכסף שהם משקיעים. "קבוצה זו שמכונה בדרך כלל בשם 'משקיעים מונפים' – כוללת קרנות גידור ומשקיעים שמנצלים את הפרשי הריביות כדי לסחור במט"ח (carry traders)", כותב אופרס.

לדברי אופרס, המשקיעים המוסדיים נחשבים לקבוצה הגדולה ביותר של משקיעים, עם יותר מ-70 טריליון דולר של הון מושקע בנכסים. קבוצת המשקיעים המונפים קטנה הרבה יותר, "קרוב לוודאי [שההשקעות שלה] הן רק עשירית מהנכסים של המשקיעים המוסדיים", כותב אופרס.

"בעוד ההשקעות שלהם עשויות להיות קטנות יותר, מצאנו שהשפעתם על השווקים עשויה להיות גדולה כיוון שמשקיעים מונפים סוחרים לעתים קרובות יותר, ומזיזים כסף לתוך השווקים ומתוכם החוצה, ומדינות מחפשות הזדמנויות בטווח קצר כדי למקסם את ההחזר על תיק [ההשקעות] שלהן".

אופרס מציין ניואנס נוסף לעניין: "גם משקיעים לטווח ארוך עשויים להיות רגישים לרמת הריביות אם היא ממשיכה להישאר נמוכה לאורך זמן. ריביות נמוכות פוגעות במצב הפיננסי של משקיעים מוסדיים שצריכים החזר מינימאלי מסוים [על ההשקעה שלהם].

"נכון לעכשיו, רוב המשקיעים המוסדיים מחכים בשקט, ומקבלים החזרים נמוכים יותר מבלי להזיז את הכספים שלהם למדינות עם ריביות גבוהות יותר שנתפסות כמסוכנות יותר, או לנכסים מקומיים אחרים עם סיכון גבוה. אולם, ככל שתימשך התקופה של ריביות נמוכות, המצב הכלכלי של משקיעים מוסדיים אלה יהיה קשה יותר ויגבר הלחץ שלהם 'לחפש תשואות'".

אופרס מציין כי עדיין, בטווח הארוך הסיפור לא השתנה – השקעות לטווח ארוך נשלטות על ידי משקיעים מוסדיים, שמסתכלים בעיקר על תחזיות צמיחה וסיכונים מדיניים. הפרשי ריביות בין מדינות ככל הנראה אינן משפיעות על זרימת הון של השקעות לטווח ארוך.

כתבות נוספות במדור כלכלה
חדשות-ראשי כלכלה מחקר: המשקיעים לטווח ארוך לא מסתכלים על ריביות

-->
Feedback Form