דמוקרטיה ישירה: כשהציבור מתואם ומשפיע על ניהול המדינה

אחרי שלמדנו על כוחן הרב של הרשתות החברתיות, ועד כמה פשוט כיום לציבור הרחב לומר את דברו, עולה השאלה היכן כדאי וראוי שהציבור יהיה מעורב בהחלטות הממשל? שהרי בדמוקרטיה הייצוגית כפי שאנו מכירים אתה, פעם בארבע שנים (או פחות), הציבור נדרש לשלשל פתק או שניים לקלפי ומאז הוא נותר בעיקר כצופה הרואה מהצד את מה ששליחיו עושים עם הכוח שהעניק להם. האם עכשיו, כשהתרגלנו לתקשורת כה פשוטה ומיידית בינינו, נצליח לגבש את המנגנונים ואף חשוב מכך, את הנורמות ההתנהגותיות שיאפשרו לנו לדון זה עם זה לעומקם של הדברים?

בעקבות "מחאת האוהלים" ששטפה את המדינה, נראה שחלקים ניכרים בציבור מעוניינים להיות מעורבים יותר מבעבר במתרחש. ביטוי לכך ניתן בין היתר בערב "1,000 השולחנות העגולים" שבו כ-8,000 משתתפים העלו את הצעותיהם ודנו בהן לעומקן בקבוצות קטנות (ראה ידיעת טור). כפי שהציע אלי אבידר יו"ר העמותה "לקידום דרך אחרת", בריאיון לאפוק טיימס."לפני שאנחנו מגיעים לקלפי, צריך לקיים את הדיונים האלו... ואז ציבור הפוליטיקאים שרוצה את אמון העם, ישמע מה אומרים בשולחנות האלה".

מתברר שמגוון שיטות וכלים כבר עובדים ברחבי העולם, ונראה שכדאי ללמוד מהלקחים שרכשו עם השנים. הדוגמה הקדומה והמפורסמת ביותר לדמוקרטיה ישירה היא מאתונה הקדומה, שם אסיפת העם החליטה ישירות על ניהולה השוטף של הפוליס (ראה ידיעת טור). אך גם בתקופה המודרנית נצבר בעולם ניסיון בנושא. שוויץ היא בעלת ההיסטוריה הממושכת והעשירה ביותר ביישום הדמוקרטיה הישירה החל מהמאה ה-19.כבר מתחילת המאה העשרים חלק ממדינות ארה"ב מיישמות היבטים מסוימים של השיטה.

הציבור מכריע במשאל

מנגנון המשמש רבות את שיטות הדמוקרטיה הישירה הנהוגות בשוויץ ובארה"ב הוא משאל העם. כפי שמסביר לאפוק טיימס טל ירון, "הפילוסוף" של תנועת הדמוקרטיה הישירה, בשוויץ נדרשות 100,000 חתימות (מבין כמעט 8 מיליון תושבים) כדי להעלות למשאל עם הצעות לשינויים בחוקה שתוצאותיו עולות בחשיבותן על החלטות הפרלמנט. מדי שלושה חודשים נערך משאל עם על מגוון נושאים, ועל פי רוב 45-25 מבעלי זכות ההצבעה לוקחים בו חלק. לדברי ירון, לקראת משאל העם נידונים הנושאים הרלוונטיים בדיונים ציבוריים מקיפים, כך שהציבור השוויצרי פיתח שגרת דיונים המקדימים את המשאלים האלו. בשיטה הזו גלומות גם סכנות. מסביר פרופ' גדעון רהט מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בריאיון לאפוק טיימס, שיטת הדמוקרטיה הישירה עלולה להביא למצב של עריצות הרוב, כשבמשאלי העם הרוב עלול לדרוס את המיעוט, ולפיכך לדעתו השיטה אינה מתאימה לחברה הישראלית המפולגת גם כך בין יהודים לערבים ועוד. כדוגמה לכך הוא נותן שתי דוגמאות מההיסטוריה השוויצרית: בשנת 1893 רוב הציבור אסר במשאל עם את יישום השחיטה הכשרה במדינה, במטרה להרחיק את ציבור היהודים. דוגמה נוספת מתקופתנו – בשנת 2009 החליט העם השוויצרי במשאל עם לאסור בניית צריחים למסגדים, וזאת בניגוד לדעת הפרלמנט והממשלה הפדרלית, שטענו שהיוזמה פוגעת בחופש הדת.

מנגד טוען ירון כי דווקא בדמוקרטיה ישירה, שביעות הרצון של המיעוט גוברת, כיוון שרוב ההצעות הנידונות כלל אינן קשורות למיעוטים. במקרים אלו מתגלה "דמיון רב בין הקבוצות האתניות השונות... כיוון שכל נושא נידון לגופו, זה משכך את החיכוכים עם המיעוטים", הזוכים לדבריו למעורבות רבה יותר בקבלת ההחלטות.

ירון מוסיף ומסביר את חשיבותה של תרבות הדיון ביישום הדמוקרטיה הישירה המבוססת על משאלי העם. לדבריו רצוי שהאזרחים יגיעו למשאל העם לאחר שהעמיקו בנושא. לדבריו נדרש להנהיג תרבות דיון מתאימה. לדעתו בארה"ב חסרה תרבות דיון מעמיקה שכזו. כפי שהוא מסביר, כיוון שהאמריקאים פחות נוטים להתעמק "מה שמשחק שם בסופו של דבר זה מי מצליח לגייס קמפיין טוב יותר". אחת ההשלכות הבעייתיות לכך היא שקליפורניה לדוגמה, המתבססת רבות על השיטה, כבר מספר פעמים הגיעה לפשיטת רגל.

בשנים האחרונות החלה להתפתח שיטה נוספת, "דמוקרטיה דיונית" (Deliberative Democracy), אשר שמה דגש על תהליך דיון מעמיק ורציונלי. בקולומביה הבריטית שבקנדה למשל "ועדת אזרחים" המונה כ-400 חברים הנבחרים באקראי מנסחת הצעת חוק לאחר שדנה בנושא תקופה ממושכת והתייעצה עם מומחים. לדעתו של פרופ' רהט, הדמוקרטיה הדיונית היא "דבר שהוא מאוד דמוקרטי ומאוד ראוי", אולם בשל עומקם של דיוני ועדת האזרחים, "השיטה דורשת השקעה, הן מחברי ועדת האזרחים הנאלצים לפנות מזמנם, והן מהמדינה המשתתפת במימון הדיונים האלו". חסרון נוסף של השיטה נעוץ בכך שקיימים נושאים שכלל לא מתאימים לדיונים בפורומים רחבים, כמו סוגיות ביטחוניות למשל.

תרבות דיון חדשה

המומחיםטוענים שלתרבות הדיון תפקיד חשוב ביישום מוצלח של הדמוקרטיה הישירה. ליישום השיטה נדרשת תרבות המאופיינת בכבוד ההדדי ובהקשבה המאפשרים דיונים נינוחים, סבלניים ומעמיקים. כפי שמסביר טל ירון, "אחד הדברים שהבנו זה שאם רוצים ליצור איזה שהוא תיאום, אנשים צריכים להתנהג אחרת ממה שהם היו רגילים: לדבר בנימוס ובכבוד ולהקשיב לאחר".לכן בתנועת הדמוקרטיה הישירה משתדלים להנחיל את התרבות הזו כדי שיתאפשר להטמיע את השיטה בארץ. "כשאנחנו מלמדים להשתמש בתרבות הזו אנשים מאמצים אותה בחום רב", מספר ירון.

דני גל, מיוזמי ערב 1,000 השולחנות העגולים סיפר בריאיון לאפוק טיימס כיצד הוא צופה שתרבות דיון כזו תשפיע על החברה הישראלית: "מה שאנחנו רוצים זה קודם כל שהאזרחים יחזרו לדאוג אחד לשני. כשאנחנו דואגים אחד לשני אנחנו פחות סקטוריאליים ואנחנו פחות צריכים פוליטיקה עם מפלגות קטנות ופחות צריכים את כל הפילוג, הניכור והקיטביות שיש כיום בחברה הישראלית. העתיד הוא עתיד של יותר ביחד ויותר הקשבה אחד לשני".

תגיות: דמוקרטיה, בחירות

עוד כתבות נצפות...