בדרך אל הנשגב

הוא רק בן 26, וכבר יש לחגי יודן רקורד מקצועי מכובד ומרשים. הוא פסנתרן, זמר טנור, מלחין, מעבד, מפיק וסטייליסט.

במרכז הלופט המדהים שלו שאותו עיצב המשקיף על קו הרקיע התל אביבי, עומד ברוב תפארת פסנתר ויקטוריאני לבן עם פיתוחי זהב - כלי העבודה של יודן. השיח הקולח עמו מגלה בחור רציני וממוקד, המקפיד להעביר עד הסוף את רעיונותיו. גם כשהשיחה נוטה לרגע לאפיק אחר, הוא יודע לחזור ולהשלים את אשר לא סיים להבהיר ועושה זאת בשנינות ובהחלטיות.

עם זאת, יודן מפתיע לחלוטין כשהוא מסביר את מחשבותיו על אמנות ומהות, ועל אף שהוא טוען שאינו אדם רוחני, הוא נוגע עמוק במהותו ובתפקידו של הרגש באמנות ובחיים בכלל, ואומר שהאהבה והאמנות אלו שני הדברים שבשבילם שווה לו לחיות!

בראיון לאפוק טיימס, דבריו של יודן מעוררי השראה.

מהו בעיניך מקומה של האמנות בתרבות שלנו?

"האמנות היא השגיות המין האנושי המובילה למשהו שהוא מעבר לפיזיולוגי, משהו כל כך נעלה ששם מטשטשים הגבולות בין הארצי לרוחני, זה כמו להתאהב. ומוסיקה היא האמנות הכי נחשבת כי בה אי אפשר לגעת, את לא רואה את זה, ואיכשהו הצלילים עושים מניפולציה לרגשות שלנו, מדהים לחשוב איך דבר כזה יכול לגרום לרגשות כאלו חזקים".

חזון מעל טכניקה

יודן רוצה להגיע מעבר לטכניקה, אל הערך שמעל ואומר שהטכניקה היא רק כלי ולא מטרה. "טכניקה היא אויב מסוכן", הוא מסביר. "כמו חיה טורפת, אם את לא שמה אותה בכלוב, תישארי בלי ידיים. כמובן שללא טכניקה אי אפשר לעשות אמנות, אבל אם מתעסקים אתה יותר מדיי זה יגזול מהמוסיקה. היכולת להפוך את החוויה למשהו שאנחנו כבני אדם תופשים כרוחני, אפשרית רק אם יש עומק, ויש חזון, ויש רגש".

הרגש הוא אלמנט עיקרי מאוד בהשקפתך האמנותית, מהו יחסך לטכניקה?

"בשביל לעשות אמנות צריך לחוות רגש בצורה קיצונית מאוד ולחוות זאת ברמה מאוד מאוד גבוהה כדי שאפשר יהיה להעביר את זה הלאה, והטכניקה היא כלי לממש את זה. כשאני מבצע מוסיקה אני לא חושב על טכניקה בכלל, אני כל הזמן זוכר למה היא נועדה - לאפשר לי להעביר רגש, להעביר רעיון".

"בעוד שאני לא בעד האקדמיה אני לא נגד ללמוד", ממשיך יודן, "זה אף פעם לא נגמר. תיאוריה וטכניקה לכשעצמם הם נהדרים אבל הם רק כלים, אם אתה אמן אמיתי אתה לא צריך כלום. מה שיעזור לי לבצע יותר טוב זה להיות מחובר לעצמי, לחבר בין הידיים והרגש. בשבילי, במיוחד באמנות, בית הספר הגדול ביותר זה ללמוד מהניסיון ומהאנשים שאני עובד אתם. התמזל מזלי לעבוד עם אמנים באמת גדולים, ואז מכל הדברים האלו למדתי והתפתחתי".

לנגן על תזמורת

חגי יודן נולד בתל-אביב. הוא החל לנגן בגיל שמונה בפסנתר והמשיך לתיכון לאמנויות ע"ש תלמה ילין. לאחר סיום הלימודים נמנה על סגל ההוראה כמדריך זמרים ופסנתרנים.

הוא אוהב לעשות כמה דברים בו זמנית וכיום הוא מופיע על במות הקונצרטים בארץ ובחו"ל כפסנתרן וזמר סולן, כמלווה זמרים וכנגן מוסיקה קאמרית. כמו כן נגינת מוסיקה ישראלית בת-זמננוהיא חלק חשוב מפעילותו.

"לא חשבתי שאעשה מקצוע מזה" הוא מספר. "ידעתי שאני מוכשר ושזה בא לי יחסית בקלות אבל לא רציתי להתאמן מספיק ולהתחייב. אהבתי מאוד לשיר ושלחו אותי ללמוד זמרה. זה הפך לכלי שני שלי בעצם והתחלתי ללוות זמרים באופן אינטנסיבי, ואני עושה את זה עד היום. די הזנחתי את נגינת הסולו בפסנתר. רק לאחרונה התחלתי להתחבר יותר לנגינת הסולו ולשם אני מכוון עכשיו".

ובדרך המקצועית למעלה, מהי הפסגה?

"אני לא רוצה להיות רק דבר אחד, אני צריך את הכוליות. זה נותן לי רוחב אופקים כאמן. כל הדברים שאני מכוון אליהם מובילים לניצוח וזו אחת המטרות שלי. כמקצוע בתוך המוסיקה ניצוח זו בהחלט פסגה, כי זה לנגן על תזמורת".

מחיר גבוה

בשנת 2006 הקים יודן את חברת הפקות -HYM" חגי יודן מוסיקה" שהיא גם "לייבל" של מוסיקה קלאסית שבמסגרתה הוציא כבר שני תקליטורים.

"תמיד הייתי יזם", הוא אומר. "בשבע השנים האחרונות הפקתי קונצרטים, אך השנה החלטתי לפרוש מזה כי זה לוקח הרבה זמן מהעשייה האמנותית שלי. עכשיו אני עובד על קנטטה גדולה לזמרת סופרן, קריין ותזמורת. מתאים לי יותר לעבוד על הקלטות והלחנה, כמה שיותר לבלות ליד הפסנתר ופחות מול המחשב".

"אני מודע לכך שאנחנו משלמים מחיר גבוה דרך הפייסבוק. כמי שמבלה הרבה זמן ליד המחשב ומנהל אחוז גבוה מהחיים החברתיים דרכו, אני חושב שמבחינת תרבות אכן מתבצעת כאן שחיקה. אבל לדעתי זהו תהליך טבעי בגלל שאנחנו עכשיו בעידן של טכנולוגיה ושטחיות, ואני מאמין שיהיה רטרו. אולי עוד עשרים שנה הדבר הכי "קול" יהיה ללכת לקונצרט וזה מה שהילדים ירצו לעשות. זהו הישג מדהים שכבר 200 שנה מוצרט עדיין באולמות הקונצרטים".

הביטוי האישי

"כסטייליסט, אני מעריך את האינדיבידואל שיודע לתת ביטוי. כשקצת מעזים לצאת מהגבולות - פה יוצא הדבר המיוחד וצריך להשאיר את הערוצים פתוחים, לא להסתכל על מה שאחרים חושבים, כי העיניים שלך הכי צודקות וכך גם במוסיקה. אני לא נותן לאף אחד להגיד לי מה לעשות. כמובן שללמוד מאנשים אחרים שאתה אוהב את העבודות שלהם זה הכי נהדר שיכול להיות".

"אפשר להגיד שאפילו בביצוע מוסיקלי של יצירה קטנה בת חמש דקות בדיוק אותו חיפוש מתרחש, וזה מה שגורם להגעה למשהו נשגב. זה כמו ההבדל בין להכין מרק או להוציא אותו מוכן מקופסת שימורים, כשאתה מבשל זה מוציא ממך את כל היצירתיות והכייף. אם על הבמה אני מנגן בדיוק באותה צורה כמו בחזרות זה מדויק. אבל דווקא הספונטניות ולתת לדברים לקרות זה הקסם, להוציא יש מאין, ולמה זה קורה? בגלל שיש מעורבות רגשית גדולה".

ואמנות אמיתית, מהי?

"אולי בחיים אין דבר כזה נכון או לא נכון אבל באמנות יש. אני אגיד משהו שאני יודע שהוא שנוי במחלוקת: 'רק אמן אמיתי יודע לעשות את האבחנה בין משהו שהוא אמנות אמיתית לבין משהו שהוא לא'. אמנות אמיתית זה חודר. את הקו הזה אי אפשר להסביר במילים, כמו באהבה. ולהגיע למקום החוויתי הזה, הקמאי, הראשוני, זה לבצע חיפוש. זו העשייה האמנותית האמיתית".

יודן יופיע עם המנצח והפסנתרן דן אטינגר והתזמורת הסימפונית הישראלית ב 5- 8 בנובמבר, בהיכל התרבות בראשון לציון ובמשכן לאמנויות הבמה בתל אביב.

תגיות: מוסיקה, קונצרט, זמרים, פסנתרנים, אמנות

עוד כתבות נצפות...