לשיפור קליטת האתיופים – מוטב להתמקד באינדיבידואל

עם ריבוי הגופים והארגונים הבאים להקל על שילובם של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית, "הגטאות" המבודדים אותם בשכונות ובבתי הספר עדיין מגבילים

10/11/2011 רקפת תבור וג'וזף מונטיאנו - אפוק טיימס
הקטן אותהגדל אותהדפסE-mail הגשת הכתבה

חינוך
עם השנים התפתחו ברחבי הארץ שכונות שמרבית תושביהן מיוצאי אתיופיה, ובבתי הספר שבהן רוב כמעט מוחלט לילדי הקהילה המופרדים כך משאר האוכלוסייה - צילום: תקווה מהבד, אפוק טיימס
ברחבי הארץ פזורים כיום 16 בתי ספר "אתיופיים" – בהם רוב  הילדים ממוצא אתיופי מופרדים משאר האוכלוסייה. בתחילת שנת הלימודים עקבנו במשך חודש שלם אחר המאמצים לאתר מסגרות חלופיות לילדי בית הספר היסודי ניר עציון בפתח תקווה שנסגר בלחץ ההורים. כעת המאמצים מופנים לעיר נתניה, שם מנסים ההורים לסגור שניים מתוך ארבעה בתי ספר בהם מרבית התלמידיהם נמנים על קהילת יוצאי אתיופיה. מה אנחנו יכולים ללמוד מהמאבק המורכב הזה עלינו הישראלים כחברה קולטת וכיצד נוכל להקל על תהליכים כאלו בעתיד?

כבר כשהגיעו קבוצות העולים הראשונות מאתיופיה בשנות השמונים, התקבצו משפחות העולים בשכונות חלשות. במהלך השנים, בעיקר לאחר עליית הפלאשמורה, ריכוזם הגיאוגרפי של העולים הוביל לכך שיוצאי אתיופיה למדו בנפרד משאר ילדי העיר, וכך התפתחו בשנים האחרונות מעין "גטאות" אשר הפרידו את ילדי האתיופים.

רק השנה, לאחר מאבק עיקש של הורי תלמידי בית הספר ניר עציון בפתח תקווה, שנמשך כשנתיים וקרא לשים קץ להפרדה, הצליחו לפזר את הילדים בבתי ספר שונים ברחבי העיר ובסביבתה, אולם ברחבי הארץ ישנם 16 בתי ספר נוספים שבהם ההפרדה עדיין קיימת.

הפרד ומשול

איך הגענו למצב הזה? מדוע במשך שנים כה רבות, קליטתם של יוצאי אתיופיה עדיין כל כך מוגבלת? מההתייעצויות עם מספר מומחים עולה כמובן תמונה מורכבת.

לאסתר הרצוג, פרופ' לאנתרופולוגיה חברתית במכללת בית ברל שהתגוררה במשך כשנה במרכז קליטה במסגרת מחקרה על קליטת יהודי אתיופיה, טענות קשות. לדעתה התפתחו קשים בקליטת יוצאי אתיופיה כתוצאה ממדיניות מכוונת של הפרדת ציבור יוצאי אתיופיה מכלל האוכלוסייה. "אי אפשר להגיד שזה מכוונה לעשות רע לעולים מאתיופיה או רצון לקפח או להפלות אותם, אלא משום שזאת התנהלות בירוקרטית טיפוסית שמבטיחה את השליטה המרכזית בידי המנגנון". לטענתה ארגונים וגופים רבים כדוגמת הסוכנות היהודית, מוסדות עליית הנוער ועוד, זוכים לתקציבים לצורך "הטיפול הייחודי בעולים כקטגוריה שנזקקת לטיפול מיוחד".

עוד מרחיבה הרצוג וטוענת שעצם ההתייחסות לציבור יוצאי אתיופיה כאל אוכלוסייה מיוחדת גובה מחיר כבד: "מעצם זה שאתה מטפל באוכלוסייה באופן ייחודי ומגדיר אותה כאוכלוסייה נפרדת ושונה ומדביק לה בלי כוונה כל מיני סטריאוטיפים, אתה הופך אותה לאוכלוסייה אחרת שהיחס אליה הוא יחס של זלזול וחוסר כבוד... בעיני הגזענות היא תוצאה, לא הסיבה".

גם לדניאל אוריה, יו"ר מטה יוצאי אתיופיה שלקח חלק מרכזי במאבק לסגירת בית ספר ניר עציון בפ"ת, טענות נוקבות: "אי אפשר להתחמק מהאמת. החברה הישראלית היא חברה גזענית... וזה חשבון נפש שכל אחד ואחד בערוץ שלו צריך לעשות".

"המערכת לצערי פועלת בצורה מתנשאת ובצורה שמכתיבה לבני הקהילה האתיופית איפה הם יגורו ואיפה הם ילמדו... בסופו של דבר אתה מכתיב מציאות שאותם עולים נמצאים בתחתית של התחתית של החברה", מוסיף אוריה.

ח"כ יעקב אדרי מקדימה, שכיהן בשנים 2008-2007 כשר לקליטת עלייה, מצביע על היעדרה של הנהגה מלוכדת בקרב קהילת יוצאי אתיופיה, "המנהיגות שלהם מאוד מפוצלת. הרבה מאוד ארגונים התלבשו עליהם והם מממנים חלק גדול מהמנהיגות, וזה הפך לתעשייה שלמה... זה פשוט מדהים כמה עמותות וכמה ארגונים יש בקרב יוצאי אתיופיה". וכפי שטוען אדרי, לריבוי הגופים והעמותות השלכות חמורות: "בסך הכול משרד הקליטה לקח עליהם פטרונות, העיריות, משרד החינוך, כולם חוגגים עליהם והתוצאות הן די עגומות".

ניסיונות קודמים עם הצלחה חלקית

הממשלה ניסתה לפעול במהלך השנים כדי להקל על שילובם של יוצאי אתיופיה באוכלוסייה, ולהביא לפיזורם של אותם "גטאות", אך בינתיים ההצלחה חלקית בלבד. התוכנית האחרונה שיזמה הממשלה, "תוכנית חומש לשיפור קליטת בני העדה האתיופית" יושמה חלקית בלבד, בעיקר בגלל שלא הועברו התקציבים הנדרשים.

ניסיונות נוספים לפיזור ריכוזי האתיופים מתבססים על מענקים לרכישת דירה המופנים בשנים האחרונות לאזורים שבהם שיעור האתיופים נמוך יותר. אך עם עליית מחירי הדיור, נוצר מצב שהמענקים כיום מנתבים את העולים בעיקר לשכונות מצוקה. כפי שמציינת אפרת ירדאי, דוברת האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, "מנתבים את העולים מאתיופיה לא לגטאות של אתיופים אלא לגטאות אחרים, למשל של ערבים, של מזרחיים ושל כל שכונות המצוקה".

פתרון אפשרי - להתמקד בפרט

כיצד רואים המומחים את שילובם של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית? לגבי סוגיית ההנהגה, אוריה מציג דעה אופטימית, כשהוא טוען שהדברים משתנים: "עכשיו יש התעוררות בקרב הקהילה, כי בסופו של דבר אנשים מהקהילה מבינים היום, בשונה משנים קודמות, שהגורל של הקהילה צריך להיות בידיים שלה".

ותיקי המשרד לקליטת עלייה מדגישים את הצורך בטיפול מרוכז ואחיד: ארז חלפון, לשעבר מנכ"ל המשרד לקליטת עלייה סבור שאם "לפני עשרות שנים היו מקימים רשות שהייתה מטפלת מא' ועד ת', יכול להיות שהדברים היו נראים יותר טוב". וגם אדרי מציע "לטפל בהם בצורה ייחודית והוליסטית, כל הגופים ביחד עם כתובת אחת לכל הבעיות שלהם".

ואילו לדעתה של הרצוג "המדיניות צריכה להיות מדיניות שרואה את האנשים כאנשים, ולא כמכלול... אם אתם רוצים לעזור לילדים תעזרו להם באופן אינדיבידואלי".

הרב שי פירון, מנהל הישיבה התיכונית כפר גנים שקלט אליו את תלמידי כיתה ו' מבית הספר ניר עציון, מסכים עם הרצוג. "אני בכלל לא מתייחס לזה כאל פרויקט ואתגר. יש פה ילדים רגילים עם מעט הקשיים כמו שיש לכל ילד אחר... אני מאוד מקווה שהדבר המרכזי שהם יחוו בגילאים האלו זה הזכות לחלום על העתיד, ושיהיו להם חלומות גדולים להצליח".
כתבות נוספות במדור קיימות
עוררו עניין השבוע

עוד כתבות נצפות...

חדשות-ראשי קיימות לשיפור קליטת האתיופים – מוטב להתמקד באינדיבידואל

-->
Feedback Form