גוסטב דורה- אברהם ושלושת המלאכים
המלאכים. מאיפה הם באו? לאן הם הולכים? איך בדיוק הם נראים? האם ישנם סוגים שונים מהם? איזה קשר יש להם לבני האדם והעולם האנושי? אלו הן כולן שאלות שהעסיקו אמנים, משוררים וסופרים לאורך כל ההיסטוריה ועד היום. בימים אלו, מוצגת תערוכה ב
מוזיאון ישראל המתייחסת לנושא החשוב, הרחב והעמוק הזה בתולדות האמנות ולמרות שהיא נוגעת רק בקמצוץ ממנו, אם בכלל, היא מפגישה אותנו פעם נוספת עם דמותו המסקרנת של המלאך.
אורח רצוי
"ראיתי מלאך טבוע בשיש ופיסלתי אותו עד שהוא ישתחרר" (מיכאלאנג'לו)
בתערוכה במוזיאון ישראל ניתן לראות ציורים מקסימים מהמאה ה-19 מאירן, המראים סצנות של חיי יום-יום, בהן מלאכים בעלי כנפיים באים לבקר ולהוסיף משמעות שמימית לאירוע. כמו כן, ישנם הדפסים יפים של גוסטב דורה, בהם אפשר לראות את סצנת אברהם ושלושת המלאכים, כאשר אלו מתוארים בעלי כנפיים, מתנשאים מעל לאברהם. המלאכים באים לבשר לאברהם את הבשורה, אך גם באים בדמות אורחים- הם בוחנים את את אמונתו של זה ומעודדים אותה.
רפאל- המדונה הסיסטינית
לאורך כל תולדות האמנות דמות המלאך היא השראה עבור האמנים. האמן, המתאר סצנה בציור, משנה אותה לגמרי עם נוכחות מלאכית בתוכו. אפשר לחשוב על הציורים של ניקולא פוסן בהם, בתוך הנוף הפסטורלי והמציאותי מהלכת לה דמות מלאך. המלאך עבור האמן היא מה שהופך את הציור לסצנה שאין לה רק ביטוי בעולם שאנחנו רואים דרך שתי עינינו אלא גם לדברים שאנו מתקשים לראות ולקבל. המלאך באמנות, אינו רק דמות מיתית או סיפור דמיוני יפה- הוא החיבור של העולם האנושי עם השמימי והוא בחירה אמנותית שהשתמשו בה לאורך שנים ועד היום. אפשר לחשוב על סרטי הכריסמס שרואים היום בטלוויזיה, בה הילד רואה מלאך שבא לעזור לו להאמין.
שליחות אלוהית
המלאך במקורו, בדת היהודית ובתרבויות השונות הוא שליח אלוהים. הם מייעצים, שומרים, מעבירים מסרים של נבואות. בסיפורים הראשונים של המלאך בתרבות היהודית והנוצרית הוא מתערבב עם בני האנוש, דמותו דומה לזו של האדם, אין לו כנפיים והוא לא עף. אפשר לחשוב על סיפורו של אברהם המקבל בביתו את שלושת המלאכים, או על סיפורי התגלות המלאכים בפני יעקב. לאחר מכן, בסיפורי הנביאים ישנם תיאורים של מלאכים בעלי לפעמים שישה סוגי כנפיים ומספר פנים.
מיכאלאנג'לו- פסל המלאך בבזיליקה סנט דומיניקו. צילום: ג'יימס סטיקליי
ייצוגים קדומים של מלאכים בעלי כנפיים נמצאו בתרבות השומרית (באזור מסופוטומיה, איפה שנמצאת עכשיו עירק) כ-2000 שנה לפנה"ס. לפיהם המלאכים היו באים לסייע למלך ששלט. ככל הנראה השומרים מצאו את השראתם בתרבות מצרים העתיקה, בה האלים מיוצגים כבעלי כנפיים ותפקידם להגן ולשמור על בני האדם. העדות הראשונה לייצוג של מלאכים עם כנפיים בתרבות הנוצרית היא במאה השלישית לספירה. בתקופת ימי הביניים דמות המלאך באמנות מקבלת רובד רוחני המנותק מהעולם האנושי. תקופת הרנסנס, שבאה אחריה, תחיה מחדש את המלאכים ואת דמות השליח, המקשר והמתווך. האמנים, שקיבלו את השראתם מתרבות יוון העתיקה, יפנו לייצוגים ולתיאורים של המלאך ככרוב- כילד שמימי השומר ומגן, כקופידון.
אנטון צ'כוב כתב במחזה "דוד וניה": "אנחנו צריכים למצוא שקט. אנחנו צריכים לשמוע את המלאכים, ולראות את השמים נוצצים ביהלומים". עם כל כך הרבה יצירות אמנות יפיפיות לאורך ההיסטוריה אפשר להאמין שזה אפשרי.
התערוכה במוזיאון ישראל תימשך עד ה-27 באוקטובר 2012
