מלא באנרגיה - המתופף אהר'לה קמינסקי

המתופף אהר'לה קמינסקי שניגן לצדם של מיטב המוסיקאים בארץ ובעולם, שהחדיר וקידם את מוסיקת הג'אז בארץ ושהביא עמו מגוון צלילים אקזוטיים מתרבויות אחרות, ביניהם הסמבה, הוא היום בן 70 ומלא אנרגיה. "כשאתה מבוגר אתה יכול יותר להשתחרר" הוא אומר, בשיחה שניהלנו בדירתו בתל אביב.

להיות מתופף

הדבר הראשון בו מבחינים כשנכנסים לביתו של אהר'לה קמינסקי הם כלי התיפוף הייחודיים ובעלי הצורות המסקרנות התלויים בסלונו. "חלק הבאתי בעצמי ממקומות שונים בעולם וחלק הביאו לי. בשנות ה-70 אי אפשר היה לקנות את הכלים האלה. היום אפשר לקנות הכול באינטרנט". הוא אומר. כלי ההקשה שהגיעו ממקומות שונים בעולם, מזכירים כמה עתיק הוא התוף וכמה בסיסית ושורשית היא מלאכתו של המתופף.

התוף הוא כלי משמעותי מאוד בתרבויות שונות, עד כמה בתור מתופף אתה מתחבר לשורשים האלו?

"תראי, הכלי שלי הוא לא תוף, אני מנגן במערכת תופים, זה שונה. מערכת התופים זה כלי מיוחד. כלי שנוצר מכורח הנסיבות. זה לא כלי עתיק. זהו כלי שנוצר בכמה שלבים בתחילת המאה הקודמת מתופי מצעד. התזמורות הראשונות בהם יש תופים אלו תזמורות צבאיות: תופי מצעד המחולקים לכמה חלקים וצלילים שונים. גם התזמורות של האפרו-אמריקנים של תחילת המאה הקודמת ניגנו בהם. כשהתחיל להיווצר הג'אז, במקום שיהיו כמה מתופפים היה מתופף אחד שהיה צריך להשתלט על כולם. זה כלי שהמתופף מסדר ומכוון אותו איך שהוא רוצה. בכיוון תופים אין כללים כמו בפסנתר או בגיטרה. זה כלי מאוד אישי".

מה משך אותך דווקא לכלי הזה?

"הוא תמיד משך את תשומת ליבי. המתופף נותן את הקצב ואת הבסיס. בג'אז יש לו תפקיד יותר מורכב. מאחר שמאלתרים אז הוא בתפקיד הגנרטור של הלהקה - הוא מכניס את האנרגיה ותוך כדי נגינה הוא גם נותן רעיונות קצביים שמפרים אותם. הוא מאתגר את כולם. תמיד הייתה לי סקרנות לכלי הזה וכשהייתי בן 19 בצבא מישהו הציע לי עבודה לנגן אחת לשבוע, לוויתי כסף מאבא וקניתי מערכת תופים מצ'וקמקת כזו. זמן קצר אחר כך סיפרו לי על הבחינות ללהקת הנח"ל".

לאחר להקת הנח"ל ניגן קמינסקי ברביעיית הג'אז של מל קלר, מאבות הג'אז הישראלי, היה מאבותיו של מועדון "הפרברים" שבשנות ה-60 וה-70 היה המקום בו להקות ג'אז ישראליות התפתחו וקיבלו במה. הוא היה היזם של להקת "הברנשים של פיאמנטה" (שהייתה ללהקת הליווי של אריק איינשטיין בתכנית "מזל גדי") והקים גם את להקת הליווי של אריק איינשטיין "הפלטינה", שייצגה את הג'אז הישראלי בעולם. קמינסקי ליווה את מיטב הנגנים והזמרים בהופעות ובתקליטים: דני ליטני, חוה אלברשטיין, שלום חנוך, נורית גלרון ועוד רבים אחרים ששרו לקצבו.

"אמנם הייתי ברקע אבל אני שותף להיווצרות של המוסיקה באותה תקופה, לתהליכים שלה. בנושא של ג'אז הרבה יזמתי. לדאבוני לא למדתי מוסיקה, הייתי תמיד צריך לעשות את זה עם עוד מישהו", מספר קמינסקי. בשנות ה-90 הוא הקים להקה בשם "אהר'לה קמינסקי וחברים" והוא מופיע מאז ועד היום עם נגני ג'אז מהארץ ומהעולם במועדונים וקונצרטים.

בקצב הסמבה

בשעת אחר הצהרים, באמצע השבוע, נלוותי אל קמינסקי לאחד ממופעי-ההפעלה "עושים תזמורת סמבה" שהוא מעביר לחברות, ארגונים ואירועים שונים. את קצב הסמבה הביא איתו קמינסקי לישראל בשנות ה-70 כאשר נסע לאמריקה כדי להכיר את המוסיקה הלטינית והמוסיקה האפרו-אמריקנית מקרוב. "פה בארץ עבדתי בהקלטות ובאולפנים וכשנסעתי לשם חלק מהעניין היה להתנסות", הוא מספר. קמינסקי הביא עמו בחזרה לישראל כלים שונים מתרבויות שונות והחל לשלב אותם במוסיקה הפופולרית ובג'אז: "אפשר להגיד שחזרתי בשל מאוד והנושא של כלי הקשה השלים את המוסיקה שעשיתי. מהבחינה הזאת זה היה דבר חלוצי כי על רובם לא ידעו אפילו בארץ. היום יש ז'אנר שלם של מוסיקת עולם, כל מיני דברים שעשינו, שאז לא התקבלו בהבנה ובפתיחות".

במופע הסמבה, הוא חילק כלי הקשה מגוונים למשתתפים, לכל אחד מקצב, לכל אחד קול, ולאט לאט, תחת שרביטו של המנצח קמינסקי, נוצרה תזמורת שלמה. עד סוף ההפעלה, כל המשתתפים, שבתחילה נראה שישבו באי נוחות ובחשש על הכיסאות, התנועעו ברחבה עם כלי הנגינה בידם ושמחה בליבם.

"האנשים שנכנסו אל המופע לא היו זהים לאלו שיצאו ממנו..." אני אומרת לקמינסקי והוא מחייך. הג'אז הוא בלב היצירה שלו והאהבה הגדולה שלו. אך הוא גם לימד ועיצב במשך שנים רבות הרבה מאוד תלמידים ותמיד שמר על הקשר הזה בין המוסיקה לאנשים.

לא כל מוסיקאי יכול להיות גם מורה ומדריך, איך זה משתלב אצלך?

"אני מורה מלידה, אני אוהב לחלק אינפורמציה, אני בשמחה מעביר את זה. זה גם מה שעוזר לי לעשות את הדברים האלה טוב. אני אוהב לשתף. במופעים האלה שאני עושה, אני בעצם מלמד. אני אוהב ללמד. מצד שני יש את המקצב הזה, הסמבה שאני מאוד אוהב".

"הנגינה זה אמצעי ביטוי. צריך לשלוט בכלי בדרגה של דיבור".

לנגן עם חוכמה

מי היו המתופפים שהשפיעו עליך?

"אם אני אגיד לך, את לא תכירי אותם". הוא צוחק ומתחיל למנות אותם במבוכה מסוימת שמתפוגגת לאיטה: "בואי נראה... מקס רוטש... בגלל המלודיות, ארט בלייקי בגלל האנרגיות שלו, אלווין ג'ונס וטוני וויליאמס... גם בגלל האנרגיות והמורכבות בנגינה. מתופף שאני מאוד מעריך הוא רוי היינס בן ה-80 מתקופת צ'רלי פרקר. הוא עדיין חי ומנגן יפה והוא דוגמה לאיך בן-אדם צריך להיות למרות הגיל".

ואיך הגיל משפיע על הנגינה אצלך היום בהשוואה לפעם?

תראי, תופים זה כלי פיזי. במיוחד תופים. בספורט ספורטאי פורש בדרך כלל בגיל 30. ככל שמתבגרים כך קשה להגיע למהירויות אבל לשמחתי אני עדיין מנגן עם אנרגיות חזקות מאוד. יחד עם זאת, ככל שאתה מתבגר אתה מנגן עם חוכמה. כשאתה צעיר אתה מרגיש שאתה צריך להוכיח דברים וכשאתה מבוגר אתה יכול להשתחרר. אתה פתאום רואה שככל שאתה יותר רגוע כך אתה גם יכול להפיק מעצמך יותר. ככל שאתה לא בלחץ, הנגינה שלך טובה יותר. ג'אז זו מוסיקה של הרפתקנות. זה בגלל האלתורים. כשאתה צעיר אתה מפחד להעז כי אתה מפחד לטעות. ככל שאתה מבוגר אתה לא מפסיד מהטעות, אלא להיפך. אתה לא צריך להוכיח לאף אחד כלום. בגלל שאתה מעז יותר, כך אתה יכול להיות חדשני יותר".

 כמה זמן אתה משקיע בלהתאמן?

כמעט כל יום שאני לא עובד, אני מתאמן. נגינה דורשת להיות בשליטה. אני מתאמן כשאני רואה טלוויזיה, רואה משחק כדורגל או כדורסל והחוכמה היא לנגן בזמן שאתה מרוכז במשהו אחר. זה סוג של תרגול, פיצול של המוח. כדי להיות מסוגל לעשות דברים שונים יחד. בתופים זה מלכתחילה קורדינציה בין ארבעת הגפיים - כבר פה יש פיצול של המוח אז אני הולך עם זה עוד יותר רחוק. בג'אז אתה צריך להגיע לדרגה שמפטפטים. צריך לשלוט בספונטניות כמו בשפת אם, זה דורש מיומנות גבוהה מאוד. אם לא תדברי, כשכן תחליטי לדבר, יחסרו לך המילים".

---

אהר'לה קמינסקי יופיע בשבועות הקרובים במופעי ג'אז במועדון השבלול בתל אביב: ב-27 בינואר וב-3 בפברואר. פרטים נוספים על  מופע "עושים תזמורת סמבה" ואירועים אחרים ניתן לקבל באתר הרשמי:www.aralekaminsky.co.il

תגיות: מוסיקה, מתופפים, ג'אז, הפלטינה, תופים, אהר'לה קמינסקי

עוד כתבות נצפות...