מאזן המים בישראל

כמויות המים, משאב חיוני שבלעדיו אין חיים, התמעטו בעולם גם ממקומות שהיו פעם שופעי מים. ומה בישראל?

04/08/2006 נטלי שמלה
הקטן אותהגדל אותהדפסE-mail הגשת הכתבה

כנרת
הכנרת, עדיין מקור חשוב למים בישראל - צילום אפוק טיימס ישראל
ישראל סובלת ממחסור במים עוד מימיה הראשונים של המדינה. פרויקטים בתקציבי עתק למדינה צעירה, כמו המוביל הארצי, באו כדי לפתור את בעיית המים בארץ שאוכלוסייתה הולכת וגדלה בקצב שאין דומה לו בעולם כולו.

נציגי מדינות רבות שמחסור במים היא תופעה חדשה עבורם, באים ללמוד מחברת "מקורות" פתרונות שישראל יישמה במהלך השנים.

מאזן משק מים רצוי שיהיה חיובי (כמויות המים הנכנסות גדולות מאלה הנצרכות), אך בארץ לא כך המצב. בשנות ה-90 של המאה הקודמת, המאזן היה שלילי והגרעון הלך והצטבר. בשנת 1998 היה גרעון של כ-62 מיליוני קוב מים. בינתיים באו לא רק גשמי ברכה, אלא צעדים מכוונים של מובילי משק המים, שהביאו להגדלת כמות המים הזמינים לצריכה.

מקורות המים הטבעיים

מקורות המים הטבעיים הם מי תהום ומים עיליים. מי תהום נאגרים באקוויפר, שכבה (סלע או קרקע) הנמצאת מתחת לפני הקרקע, ואשר הינה חדירה למים. בישראל קיימים שני אקוויפרים עיקריים למים מתוקים, אקוויפר החוף ואקוויפר ההר. בנגב יש מאגרי מי תהום מליחים.

מי התהום באקוויפר החוף נפגעו מזיהום ומהמלחה. זיהום נגרם מחלחול שפכים או נוזלים הנוצרים מקבורת פסולת מעל אזורי מי התהום, כמו אתר קבורת הפסולת חירייה.

בקרקעית הים יש מי תהום מלוחים הנמצאים באיזון עם מי התהום המתוקים ביבשה. שני סוגי המים אינם מתערבבים בשל שוני בהרכבם הכימי והצפיפות שלהם. הקו המפריד בין מי תהום מלוחים למי תהום מתוקים, נקרא "פן הביניים". בשל שאיבת יתר של המים המתוקים מאקוויפר החוף, חדר פן הביניים ליבשה וגרם להמלחת בארות המים, תהליך שניתן יהיה להחזיר לקדמותו רק אחרי יותר מ-20 שנה.

מים עיליים הם מי הכנרת, מי מעיינות (בעיקר מימי מעיינות הדן בצפון והירקון במרכז), ומי השיטפונות הנאספים למאגרים. מובן שגם מים אלה יכולים להיפגע מזיהום ואף מהמלחה.

בכנרת קיימים מעיינות של מים מלוחים, חמי טבריה למשל, שבדרך כלל אינם מהווים סכנה למי הימה. אך אם המפלס יירד אל מתחת ל"קו האדום" יכולה מליחות המים לעלות ולהוות סכנה לגידולי חקלאות מסוימים. פעולות חקלאיות אינטנסיביות באגן ההיקוות של הכנרת גרמו להזרמת סחף ודשנים כימיים. אגם החולה שימש, לפני הייבוש שלו, כמסננת ענקית, והסחף של עמק החולה נעצר באגם. לאחר ייבוש האגם גברה זרימת הסחף לכנרת וכן זרימת החומרים הרעילים מהחקלאות.

שיקום והצפה של חלק מהעמק ויצירת "אגמון החולה" יכולים להקטין את הנזקים.

תוספת מים מטיהור והתפלה

בעוד שבשנות הפיתוח הראשונות של המדינה נחשב הטיפול במי שפכים כמותרות, שאין התעשייה והמשק יכולים להרשות לעצמם, מסתבר שטיפול וטיהור מי שפכים הביא לתוספת נכבדה של מים לשימוש בחקלאות ובתעשייה. ישראל נמצאת במקום הראשון בהשבת מי שפכים לשימוש חוזר. 75 אחוז ממי השפכים המטוהרים, קולחין בשפה המקצועית, ממוחזרים.

בעיר אילת קיים מפעל להתפלת מי ים שנבנה לפני כמה עשורים והמספק את כל צריכתה של העיר.

פרויקטים חדשים, חלקם כבר פועלים וחלקם עדיין בשלבי הקמה יוסיפו, עד 2010, למשק המים מאות מיליוני מטרים מעוקבים של מים. מפעל ההתפלה באשקלון הוא הגדול בעולם. מפעל בהיקף דומה מתוכנן לקום בחדרה, ונבנים מפעלים בקנה מידה קטן יותר באשדוד, שמרת ופלמחים.

עוררו עניין השבוע

עוד כתבות נצפות...

חדשות-ראשי איכות הסביבה מאזן המים בישראל

-->
Feedback Form