צפייה בהצגה של ניקו ניתאי היא תמיד חוויה תרבותית מרתקת. גם הפעם ניקו יצר הצגה נהדרת וחפה מליקויים.
מיכאל סבסטיאן, או בשמו המקורי יוסף הכטר (1909-1945), היה אומן רבגוני יהודי (מחזאי, סופר, מסאי ומבקר תיאטרון ואומנות) אשר זכה להערכה כבר בגיל צעיר. המחזה "כוכב בלי שם" הוצג לראשונה בבוקרשט ב- 1944. רומניה הייתה נתונה אז תחת שלטונו הפשיסטי והפרו-נאצי של הגנרל יון אנטונסקו. נאסר על אומנים יהודים להציג על במות רומניה, ולכן חתם על המחזה מורה אלמוני לספרות, שהיה מעריץ של סבסטיאן. המחזה זכה להצלחה מסחררת ונבחר למחזה השנה. רק עם כיבוש רומניה בידי הצבא האדום נודעה לעולם זהותו האמיתית של מחבר המחזה. המחזה הוצג בהצלחה רבה על בימות רבות ברחבי העולם, וזכה לעיבודים קולנועיים בצרפת וברוסיה.
ההצגה מתחילה בתחנת רכבת של עיירה נידחת ברומניה, אשר משמשת כחלון לעולם הגדול, הכה רחוק מהעיירה הקטנה. התלמידים (מיכל גרינוולד שמתאימה במימדיה לגילום התפקיד הילדותי ומיטיבה לבצעו) בורחים מבית-ספרם כדי לצפות בנוסעי הרכבות ולהימלט לרגע משגרת חייהם הפרובינציאלית.
מוסקו אלקלעי, ניקו ניתאי, ורד שוורץ, אבי חדש ורם רחמים.צילום:נמרוד אהרונוב
מנהל התחנה המפולפל (מוסקו אלקלעי הנפלא כרגיל ושופע הקסם האישי) לא חדל מלדבר על התקנון ועל עבודתו. הוא ועוזרו המרושל איקים (דודו גולן במשחק טוב) – נראים כעובדים לשם העבודה, ממש כאותו מדליק הפנס מ"הנסיך הקטן". הגרוטסקה מועצמת באמצעות העובדה, ששעונו של מנהל התחנה, המקפיד לייחס לתפקידו חשיבות רבה, כלל אינו פועל. אולי מטאפורה לפיגור של העיירה. ככל עיירה פרובינציאלית, גם העיירה שלנו רוחשת רכילויות וסיפורים, כשמנהל התחנה והמורה הזועפת קוקו (מיקי מרמור בביצוע פרובינציאלי כתככנית האולטימטיבית) – מנצחים על המקהלה. לעומתם, המורה מירויו (אבי חדש במשחק חייו), חוקר האסטרונומיה, מנותק מהכל, כמו התחום אותו הוא חוקר. לפתע נקלעת לשם אלמונית מהחברה הגבוהה, (ורד שוורץ המקסימה והמפתה, שעוד תשמעו עליה רבות). מפגשה של האלמונית הזוהרת עם תושבי העיירה הדהויים מבליט את הניכור בין המעמדות. עד מהרה מונה מתאהבת בחיים הפשוטים ובמירויו, אך אז מגיע גריג, המאהב העשיר של מונה (ניקו ניתאי שמפזר באולם מהקסם הרב שלו). המחזה הגאוני מביע ביקורת נוקבת על הניכור בין המעמדות, שנכונה לא רק לגבי רומניה, אלא גם לישראל. אציין גם את משחקו הרגיש והנוגע ללב של רם רחמים בתפקיד אודריה, ואת אורן חבוט שגילם היטב את תפקידי האיכר והכרטיסן. התפאורה של ליאת רייכנברג-אורון ואלי עמר מינימליסטית, חכמה ויצירתית מאוד. זאת בוודאי אחת התפאורות הטובות ביותר שראיתי בתיאטרון לאחרונה, שהצליחו ליצור עושר רב מחומר כה מועט. לאה שץ היטיבה לעצב את התלבושות, אשר מעבירות את רוח הזמן. המוסיקה של פרדי גוטליב משרתת ביעילות את ההתרחשויות בהצגה. ומעל הכל, מלאכת הבימוי המופתית של ניקו ניתאי ועוזרו אשר ויטמן – מביאה לבמה את אחת ההצגות הטובות, המלוטשות והמושלמות ביותר שהועלו בארץ מזה זמן.
תיאטרון קרוב עומד להעלות את "כוכב בלי שם" ברומניה במעמד רה"מ הרומני. במסגרת אותו סיבוב הופעות, ניקו ניתאי יציג את הצגת היחיד מעוררת המחשבה "הנפילה", לפי אלבר קאמי, המוצגת כבר 31 שנים ברציפות, ורבים כבר גמרו עליה את ההלל.
תודה לך, ניקו, על ערב מושלם של תיאטרון חברתי נוקב ואמיתי.
