רשמי סיור: "אסנט"- מקום לתפוס שלווה וגם רוח

סמטא בצפת

כשהוא ממוקם בבית אבן עתיק בצפת ומוקף בנוף הררי מרהיב, "אסנט" הוא מרכז רוחני המתמקד בתורת הקבלה. שמו של המרכז, שהוקם על ידי צעירים אמריקאים, נגזר מהמילה האנגלית שפירושה "עליה" ומשמעו עליה במדרגות הרוחניות.

עם פריחתה של הקבלה בשנים האחרונות, זכה גם המרכז – הקיים מזה 24 שנים – לעדנה והפך להיות פופולרי. לדברי מנהלי המקום, פוקדים אותו כ- 30 אלף איש מדי שנה בהם דתיים, חילוניים, צעירים ומבוגרים, מהארץ ומחו"ל. הם מגיעים לסיור של יום, לסוף שבוע או לפסטיבלים של מוסיקה מיוחדת. אין מקוםמתאים יותר למרכז זה מאשר העיר העתיקה של צפת, המרושתת בסמטאות הנקראות על שמם של חכמי קבלה נודעים כגון הארי הקדוש, הרב ישראל נגארה ואחרים. לכל סמטה סיפור מרתק ורובן משובצות גלריות של אמנים מיוחדים, ביניהם הצייר דוד פרידמן המשלב בציוריו מוטיבים מהקבלה. הקסם העתיק נשמר גם בזכות בתי הכנסת שבסביבה,אשר נבנו לפני מאות שנים, נהרסו ברעש האדמה שפקד את האזור ב-1837 ונבנו מחדש.

הייחוד של "אסנט" הוא בלימוד חוויתי הנעזר רבות במוסיקה המביאה להשראה. ההרצאות עוסקות בנושאים שונים ובהם מיסטיקה ומדע, גלגול נשמות, זוגיות אהבה וקבלה ועוד. המרכז מקיים גם סיורים בטבע וביקור בקברי צדיקים שבסביבה.ביליתי שם יום נפלא עם הרבה שאר רוח ונהניתי מהמפגש עם אנשים מיוחדים, מרביתם צעירים מסבירי פנים, בעלי אמונה עמוקה ועם זאת מלאים סובלנות וסבלנות. חווית הביקור כללה הרצאות מעניינות ומצגת מולטימדיה, כמו גם הכרות עם מוסיקאים צעירים נפלאים שיש בהם הרבה צניעות וענווה.

דווקא לסדנת הצופן הקבלי, אחת הסדנאות הפופולריות ב"אסנט", לא התחברתי כלל. הצופן הקבלי מבוסס על מציאת שמו של האדם בתאריך הלידה שלו ובפרשת השבוע בתורה. חברותי לביקור אמנם הגיבו בהתלהבות לניתוחי האופי שלהן וקיבלו בהסכמה מלאה את התכונות החיוביות שנתגלו בהם, אך בעיני נראה הדבר כאחיזת עיניים למאמינים תמימים.

לעומת זאת, שעת המדיטציה היהודית הוותה עבורי את החוויה החזקה ביותר בביקור. בשעת ערב לפני השקיעה, ישבנו בלב יער על מזרונים כשלפידי אש דולקים ב-4 פינות השטח, שהוקף בבד סגול. את המדיטציה הנחה איל קארוצי, שחזר בתשובה לאחר שבילה שנים בהודו והיום הוא קשור למרכז. עם הטבע מסביבנו וכשחלילן מעטר את השקט בנגינה מרחפת וחרישית, הנחה אותנו איל להשתחרר משפע האינפורמציה היומיומית הזורמת אלינו, להותיר את הדאגות מאחור ולהתרכז בהקשבה עצמית.

האור הלך ודעך, ובמקום לעצום עיניים הבטתי בשמיים ההולכים ומתכהים דרך צמרות העצים שמעלינו. הדממה היתה מלאה, ודבורו הרך של אייל יחד עם הנגינה האיטית נסכו רגיעה, שלווה ושקט מופלא. באמתחתי ניסיון לא מועט בסדנאות מדיטציה שונות בהן השתתפתי בעבר, אך זו היתה חוויה מיוחדת במינה.

המדיטציה – שנקראה בעבר "התבודדות" – היתה מאז ומתמיד מקובלת על זרמים שונים ביהדות, במיוחד בימיו של הבעש"ט. אפשר להבין איך בשעות כאלו של התבודדות בטבע בלב יערות, מול שמיים מאפירים ועולם הולך ומחשיך, הגיעו אנשים לאמונה בכוח שמעבר, באל שברא את העולם.

עוד כתבות נצפות...