הבוצה של שפכי גוש דן שוב בכותרות

עם גידול האוכלוסייה בארץ והעלייה ברמת החיים, השימוש הביתי במים אף הוא הולך וגדל. מהברז או ממכונת הכביסה המים זורמים למערכת הביוב, ואם אתם תושבי גוש דן, המים שלכם בסופו של דבר יגיעו לשפד"ן (מפעל טיהור השופכין של גוש דן).

בעבר טופלו השפכים באגני חמצון נרחבים בם הם שהו מספר ימים. הבריכות דרשו שטחים נרחבים ותהליך הטיהור גרם בדרך כלל למפגע סביבתי לתושבי אזור מערב ראשון לציון, זוכרים?

בשפד"ן, תהליך טיהור המים נעשה בשיטה חדישה יותר, שיטת "הבוצה המשופעלת". הבוצה כוללת מיקרואורגניזמים (חיידקים בעיקר) המגבירים את תהליכי הפירוק הביולוגיים של מי השופכין. התהליך גורם לפירוק החומר האורגאני וסילוק תרכובות זרחן וחנקן ממי הביוב בזמן קצר הרבה יותר מהטיהור בבריכות החמצון, ובלי שיהיה צורך בשטחים נרחבים. מי קולחין (שם שנותנים לשפכים לאחר שעברו תהליך טיהור ראשוני) משמשים כיום להשקיית גידולים שונים בחקלאות, וכך עוברים מי השופכין מיחזור ונחסכים מים יקרים.

קיים כבר דור חדש לשיטת הבוצה, יעיל יותר, הדורש שטחים עוד יותר קטנים שיאפשרו למקם את המפעלים למשל, מתחת לחניונים בערים עצמן, דבר שיחסוך אולי בעתיד את הובלת השפכים למכון הטיהור.

בתום התהליך יש לסלק את הבוצה. עד היום השפד"ן הזרים לים מדי שנה, כחמישה מיליון מטרים מעוקבים של בוצה, דבר שהיווה מטרד בריאותי וסביבתי.

החלטת איגוד ערי גוש דן: שריפת הבוצה

איגוד ערי גוש דן החליט להפסיק להזרים את הבוצה לים, ולבנות מתקן שריפה שעלותו מוערכת בכמיליארד שקל ובנייתו תסתיים (אולי) בשנת 2008.

מדענים מ"אוניברסיטאות תל אביב וירושלים", מ"הטכניון", מ"מכון וולקני" ומ"מכללת תל חי" חברו יחדיו ופנו, גם מעל דפי העיתונים לראש הממשלה ולשרי איכות הסביבה, החקלאות, האוצר והפנים בבקשה לבחון אפשרויות נוספות יעילות וזולות יותר לבוצת השפד"ן.

ארגון "אדם, טבע ודין" וארגונים ירוקים אחרים אף הם מתנגדים לשריפת הבוצה.

שריפת הבוצה רק תחריף את מצב זיהום האוויר בגוש דן שגם ככה הוא מדאיג ביותר, אומרים המתנגדים לפרויקט.

בוצה כדשן בחקלאות

חקלאי ישראל משלמים כסף רב מדי שנה על דשנים כימיים, חלקם מיובאים, בעוד ניתן למחזר את החומר האורגאני מהקרקע חזרה אליה. באמצעות קומפוסט המיוצר מהבוצה, אפשר להחזיר לקרקע את הפחמן, החנקן, הזרחן וחומרים אחרים שנלקחו ממנה על-ידי הגידולים החקלאים אשר מגיעים בסופו של דבר דרך הביוב לבוצה. מחזור מושלם.

המדענים שפנו לממשלה מבקשים להשקיע בבניית מתקן להפיכת הבוצה לדשן חקלאי, שהוא זול הרבה יותר, במקום מתקן שריפה יקר המזהם את האוויר. הפונים מציינים שאיגודי החקלאים מוכנים להתחייב להשתמש בדשן מבוצה, לפחות בעשרים השנים הקרובות.

עם זאת יש לטפל בבוצה בזהירות. התכולה האפשרית של חיידקים פתוגנים (גורמי מחלות), מתכות כבדות וחומר אורגאני לא מיוצב מחייבים שהבוצה תעבור תהליכים להכשרתה לשימוש בחקלאות. שימוש לא זהיר לאורך זמן יכול לגרום לפגיעה בקרקע, במים ובסביבה. מסוכן במיוחד אם נעשה שימוש לא זהיר בקרקעות שמעל למאגרי מי תהום ובקרבת מים עיליים.

על-פי תקנות של "המשרד לאיכות הסביבה", גם כיום, בוצה שאינה מתאימה לדישון חקלאי מופנית לאתר סילוק פסולת. במידה וריכוז המתכות הכבדות גבוה מהתקן המותר, יש לטפל בבוצה כפסולת רעילה, ואף להפנות אותה לאתר פסולת רעילה ברמת חובב.

השימוש בדשן הקומפוסט שנוצר מבוצה צריך להתאים לסוג הקרקע, הרכב מי ההשקיה וסוג הגידול.

בטיפול נכון ועמידה בתקנים – אין סכנה

שאלנו את ד"ר משה שנקר מ"הפקולטה למדעי החקלאות, המזון ואיכות הסביבה", של האוניברסיטה העברית, לגבי השימוש בבוצה. והוא אמר: "קיימים בעולם ובארץ תקנים מחמירים לבוצה המתאימה לשימוש בחקלאות, גם מבחינת תכולת חיידקים פתוגנים (גורמי מחלות) וגם מבחינת תכולת המתכות הכבדות המסוכנות. נעשות בדיקות ואם הבוצה לא מתאימה לתקן אין מאשרים את השימוש בה". ד"ר שנקר הוסיף שמאחר ואין בארץ מפעלים רבים של תעשייה כבדה, תכולת המתכות הכבדות בביוב ובבוצות על-פי רוב אינה מהווה סכנה. לפי החוק, מפעלים חייבים לטפל בפסולת ובשפכים רעילים בתחום המפעל, ואינם יכולים להפנות את הביוב למערכת הכללית ללא טיפול מוקדם המפחית את המרכיבים הלא רצויים לרמה מסוימת. גם לכך קיימים תקנים.

"לעומת זאת" אמר ד"ר שנקר: "הבוצה עשירה ביסודות הזנה חיוניים לצמחים. מבחינת יסודות ההזנה בולט בבוצה בעיקר הזרחן. קומפוסט המיוצר מהבוצה מהווה מקור חשוב לזרחן וליסודות הזנה נוספים, ומעבר לכך - יישומו בקרקעות חקלאיות מעלה בהן את תכולת החומר האורגאני ותורם לשיפור מבנה הקרקע ופוריותה. מרבצי הזרחן, כמו משאבים אחרים בעולם, הולכים ומתכלים. כ-80% מהזרחן המופק ממרבצים אלה מופנה לחקלאות כדשני זרחן. ללא דישון לא ניתן יהיה לייצר מזון ל-6 וחצי מיליארד האנשים החיים כיום על פני כדור הארץ, ולא למיליארדים הבאים. על-פי הערכות פסימיות יספיקו כל מרבצי הזרחן הכדאיים לניצול על פני הפלנטה שלנו לשישים שנה. האופטימיים יותר מעריכים שמרבצי זרחן אלה יספיקו לעוד 100, או 130 שנה. זמן רב קודם לכן יתכלו מרבצי זרחן רבים, ובתוכם גם מרבצי הזרחן של ישראל. ניצול חקלאי של הזרחן הנמצא בבוצות, וכן בזבלי משק החי, מהווה תרומה חשובה לשימור המשאבים ותורם לפיתוח בר-קיימא".

ומה אומרים בשפד"ן?

פנינו לדובר השפד"ן מר און לוי ושאלנו מדוע נבחרה החלופה התֶרמית. "מדינת ישראל חתומה על אמנת ברצלונה המחייבת הפסקת הזרמת בוצה לים עד לשנת 2015", אמר מר לוי, והוסיף: "ישראל קיבלה החלטה להפסיק את הזרמת הבוצה עד לשנת 2008 ועל השפד"ן לעמוד בהתחייבות זו". לדברי הדובר, שתי ועדות מומחים מאוניברסיטת חיפה, "המשרד לאיכות הסביבה" ומומחים בעלי שם עולמי בחנו חלופות שונות לטיפול בבוצה והגיעו למסקנה שהחלופה התרמית לטיפול בבוצה היא המועדפת, המבטיחה את עצמאות השפד"ן ושליטתו בתהליך מראשיתו ועד לסופו ללא תלות בגופים אחרים. משלחת מישראל ביקרה בארצות אירופה שעברו שלבים דומים של הזרמה לים, קומפוסטיזציה ובסופו של דבר בחרו בפתרון התרמי. בגרמניה, הולנד, בריטניה וארה"ב הגופים הירוקים תומכים בהחלטה ללכת על החלופה התרמית כמועדפת גם לסביבה. הטיפול התרמי בבוצה מקטין את הנפח לכ- 10% ואת האפר ניתן להפנות לתעשיות בטון או להטמין בתהליך שאין בו נזק לסביבה. בחלופה זו השפד"ן שולט על כל התהליך, וכך הוא יכול לעמוד בהתחייבות של הפסקת הזרמת הבוצה לים".

"נכון הוא שהחקלאים מוכנים לתת ערבויות כספיות לשימוש בבוצה, אך הבעיה איננה כספית בלבד. מה יקרה אם יחולו שינויים בתקנים לשימוש בבוצה לחקלאות בהוראת "המשרד לאיכות הסביבה", "משרד החקלאות" או "משרד הבריאות", ופתאום מפעל הקומפוסט לא יעמוד יותר בתקנים, או יפסק השימוש בקומפוסט מסיבה אחרת?" שאל מר לוי. "השפד"ן מטפל בכמויות אדירות של בוצה ואין אפשרות לאחסנה עד אשר יותאמו תהליכי הקומפוסטיזציה לתקנים או לצרכים החדשים".

אז מה אפשר לעשות?

חלק מהטיעונים של המצדדים בשריפה ובמתנגדים לה נשמעים הגיוניים. ובכל זאת, מה הפתרון הרצוי לנו בישראל מדולדלת המשאבים?

אולי לא צריך להטיל את כל האחריות על השפד"ן, אם משרדי הממשלה הנוגעים בדבר יראו בכך פרויקט לאומי הם יוכלו להערך, ולהכין תוכניות מגירה וחלופות שונות במקרה של שינויי תקנים או הפסקת השימוש.

ואפשר גם ללמוד משלמה המלך שלנו החכם והנבון, לחלק את הילד לשניים ולבנות שני מפעלים? אחד להפקת קומפוסט מבוצה לצרכי החקלאים בכמויות הנדרשות, וגם במקביל לבנות מפעל אולי קטן יותר מן המתוכנן לטיפול תרמי של הבוצה שלא תעבור לשימוש בחקלאות.

תגיות: מיחזור

עוד כתבות נצפות...