בית-הכנסת העתיק בפקיעין

בתוך בית-הכנסת מונחות שתי אבנים שהובאו משרידי בית המקדש לאחר החורבן, עליהן סיתתו סמלים יהודים מובהקים, כמו המנורה, שופר, אתרוג ולולב. על האבן השנייה מסותת אחד משערי בית-המקדש. במאה ה-19 שופץ בית-הכנסת על-ידי תרומה של יהודי עשיר מביירות, ושמו מונצח על אבן הטבועה בקיר מעל דלת הכניסה. "בנין בת הכ"נ הזאת בנה אותה מ"ע הנ"י המרו"ם השר והטסי רפאל הלוי הי"ו ת"ו עי"ת בירות זע"א מכיסו וממהנו וז"ל נעו"ט ונגמרה המלאכה ביום ל"ח ניסן תרל"ג".

השיפוץ האחרון נעשה ביוזמת הנשיא השני של מדינת ישראל, יצחק בן-צבי המנוח – בשנות החמישים, ומאז כאילו נשכחה פקיעין מעיני המנהיגים, עצוב . את בית הכנסת, שהיה רכוש פרטי, תרם הסבא רבא, אברהם תומא הכהן, להקדש היהודי לאחר השיפוץ, שהיה במאה ה-19. מסביב לבית-הכנסת היו הבתים של משפ' תומא-הכהן.

אל בית הכנסת מגיעים גם כיום מבקרים ומתפללים. בית-הכנסת פעיל, אומנם לא בצורה סדירה, אבל נערכות שמחות כמו בר מצווה, עליה לתורה, שבת חתן ועוד...

הנשיא השני של מדינת ישראל, יצחק בן-צבי, היה בקשרי ידידות עם החכם יוסף תומא, עוד לפני הקמת המדינה. בסיוריו בגליל היה הנשיא מתארח בבית תומא, ואף ערך שם חלק ממחקריו.

אחרי שיהודי פקיעין יצאו לגלות חדרה, נדר הנשיא נדר כי לא יגיע לפקיעין לפני שהקהילה היהודית תחזור. משאת נפשו הייתה להמשיך את הישוב היהודי בפקיעין. היו ניסיונות להחזיר אותנו הביתה כמו ליל סדר שני בשנת 1963, ובשנות השבעים, בעידודה של רחל ינאית בן-צבי. אך הדבר לא צלח, וחבל שכך.

בן-צבי ראה ביהודי פקיעין מודל לחיקוי להגשמת הרעיון הציוני של עבודת אדמה יהודית בארץ ישראל.

* הכותב הוא תושב פקיעין