ניסויים בבעלי-חיים – היבטים אתיים

ההרצאה "אתיקה של ניסויים ביו-רפואיים בבעלי חיים" ניתנה ביום עיון בנושא שהתקיים בתחילת יולי במרכז לאתיקה בירושלים

03/09/2007 פרופ' זאב לוי - מיוחד לאפוק טיימס
הקטן אותהגדל אותהדפסE-mail הגשת הכתבה

בעיית הניסויים בבעלי חיים היא נושא מרכזי של צער בעלי חיים. בעוד אשר במאה ה-19 התנהל פולמוס חריף בין מחייבי ושוללי הויויסקציה* (ניתוחים הנעשים על אנשים חיים כדי לראות תהליכים בעת התרחשותם), הרי מן המאה ה-20 ואילך מתנהל דיון בקשר לשימוש בבעלי-חיים במעבדות. עיקר השאלה היא, האם כל הניסויים האלה, הנעשים בדרך-כלל ללא הרדמה או משככי כאב, ומובילים לרוב להידרדרות עד מוות, עדיין הכרחיים. הלא יש כבר אפשרויות מחקר אלטרנטיביות (ראה להלן).

קיימים היום שלושה תחומים עיקריים, שבהם נערכים ניסויים בבעלי-חיים:

ניסויים לצורכי לימוד ביולוגי ורפואי.

  1. ניסויי טוקסיקולוגיה: א: לשם בדיקת תרופות, ב: למטרות מסחריות – קוסמטיקה, חומרי ניקוי וכדומה.

  2. חקר הטבע הביוכימי וחקר התנהגותם של בעלי החיים.

הבעיה המוסרית העיקרית היא האם הניסויים נעשים לטובת האדם, בעיקר למען בריאותו, או שהם נעשים למטרת רווחים. רוב הציבור איננו מודע לכך כי חלק-הארי של הניסויים נעשה מטעמים מסחריים.

המחקר של בעלי חיים נערך, כמובן, לא רק במעבדות, אלא כולל גם מעקב ותצפיות אחרים, אבל מבחינה מוסרית יש הבדל מהותי ביניהם. תצפיות, לרבות חיבור תגים ומשדרים לבעלי חיים, אינן מתערבות בדרך-כלל באורח חייהם של בעלי החיים ואינן גורמות להם שום נזק. ואילו הניסויים במעבדות מעלים בנדון זה את הדילמה המוסרית הקשה ביותר, דהיינו אם המטרה של טובת האדם מצדיקה סבל ומוות של בעלי חיים. לא כל שכן, שרוב הניסויים הם אכזריים, ובמידה רבה ללא תועלת רפואית או מדעית משמעותית, והרבה פעמים מיועדים בעיקר לספק את סקרנות החוקרים.

אמנם לית מאן דפליג, כי התפתחות מדעי הביולוגיה והרפואה לא הייתה אפשרית ללא עריכת ניסויים בבעלי-חיים, ובמידה מסוימת גם בלי ניסויים בבני-אדם (על כך להלן). החוקרים אינם אכזריים מטבעם, אבל אדישים לסבל של בעלי החיים במעבדות. זה יכול להזכיר את השקפתו של הפילוסוף רנה דיקארט, שראה בחיות לא יותר מאשר מכונות, אוטומטים, השקפה שעליה מתח ביקורת כבר ברוך שפינוזה (אף על פי שלא שלל את זכות האדם להשתמש בבעלי-חיים לצרכיו). חוקר, שלא היה מעלה על דעתו לבעוט בכלבו שלו, איננו מהסס לגרום כאבים לכלב במעבדה. הטיעונים הרווחים בנדון זה הם, כי אדישות זו היא פועל-יוצא ותנאי של האובייקטיביות המדעית, הגורסת חופש מערכים. היא מסתמכת, כמובן, גם על התפיסה הדתית המסורתית, שבעלי החיים נבראו למען האדם.

אולם השאלה המרכזית היא, האם ובאיזו מידה כל הניסויים בבעלי חיים הכרחיים. כאמור, יש היום אלטרנטיבות מדעיות יעילות, כגון מחקר על רקמות ותאים חיים, הדמיה באמצעות מחשב וכדומה. אנטי-ביוטיקה, למשל, נבדקת בזמננו בעיקר על ידי תרביות בקטריולוגיות. חקר תאים גם מאפשר להשתמש בתאים אנושיים. כאמור, מה שהיה הכרחי בעבר, איננו הכרחי באותה מידה היום. אמנם ביטול כל הניסויים בבעלי-חיים עדיין בלתי-אפשרי. המלחמה בסרטן עולה בחשיבותה על הסבל, הנגרם לעכברים, אך האם כל הסבל, הנגרם לחיות, עדיין הכרחי? לא כל שכן, כאשר מדובר בניסויים למטרות לא-רפואיות, ובייחוד בניסויים על בעלי חיים כמו קופיים, כלבים וחתולים?

יש גם להתייחס בזהירות לתוצאות המחקרים. מה שמרעיל או קטלני לבעל-חיים, איננו בהכרח כזה לבן-אדם, ולהפך, כפי שזכור לנו מפרשת התלידומיד בזמנו.

מכאן נובעת גם חשיבות הניסויים בבני-אדם. בקשר לזה מן הדין להצביע על ההבדלים המהותיים הבאים, שהם בעלי השלכות מוסריות משמעותיות. ראשית-כל, ניסוי בבני-אדם מחייב הסכמה מודעת (informed consent) למשתתף בניסוי, שבו מוסברים לו כל הסיכונים האפשריים. חיילי צה"ל, שלפני 7 שנים השתתפו בניסוי של חיסון נגד אנטרקס, לא יודעו מראש על תופעות הלוואי הקשות של החיסון. אין זה משנה אם ההסכמה ניתנת מטעמים הומניטריים, מדעיים או אפילו רווחיים, אבל היא מהווה תנאי בל יעבור. ואילו את בעלי החיים, כמובן, לא שואלים אם הם מסכימים לניסוי. מלבד זה ניסויים בבני אדם בדרך-כלל אינם מכאיבים ואינם מוציאים את המשתתף בניסוי מסביבתו הנורמלית, ואינם אמורים לגרום לו נזקים. כל התנאים הללו אינם קיימים ביחס לבעלי-חיים. הניסויים בהם גורמים להם סבל רב, ולרוב גם מסתיימים בנכות ומוות. בעלי-החיים גם מוחזקים בכלובים קטנים, ואינם מתנסים במגוון העשיר של חיים בחופש. ירמי בנתם, בן זמנו של קאנט, היה הפילוסוף הראשון שהדגיש כי זכותם של בעלי חיים לא לשמש קורבן לעינויים - שווה לזו של בני-אדם. זה, כמובן, איננו מוגבל רק לבעיית הניסויים, שהיא נושא מאמר זה.

אולם דווקא הקרבה הגנטית לבעלי חיים עילאיים, בייחוד קופים – לבני-אדם ושימפנזים יש מעל 98% DNA משותף – ממריצה את המדענים לערוך עליהם ניסויים. אף חוקר לא יחיל עליהם את פסוקו של הלל: "מה ששנוי עליך, אל תעשה לרעך". אמנם המחאות הציבוריות, שהתעוררו בעקבות ניסויים בשימפנזים וקופים אחרים הביאו לכך שהחליפו את חלקם בבעלי-חיים המעוררים פחות תגובות רגשיות מצד בני האדם, כמו למשל חזירים, אך כלום הסבל, הנגרם לחזירים, שונה או פחות? כל סבל כואב, גם כשהוא נגרם לעכבר.

לסיכום, יש לצמצם ניסויים בבעלי חיים עד למינימום ההכרחי ולהחליפם כמידת האפשר בשיטות אלטרנטיביות. גם אם ביטול מוחלט של ניסויים בבעלי-חיים עדיין בלתי-אפשרי, יחס יותר הומאני לבעלי חיים לא יפגע במחקר המדעי. כמו שיש ועדות אתיקה בבתי-חולים, מן הדין להקים גם ועדות אתיקה במעבדות הניסויים, אפילו על אפם וחמתם של המדענים.

* הכותב, פרופ' זאב לוי, הוא פרופ' (אמריטוס) לפילוסופיה ומחשבת ישראל, אשר כתב עם בנו הזואולוג את הספר "אתיקה, רגשות ובעלי חיים"

עוררו עניין השבוע

עוד כתבות נצפות...

חדשות-ראשי איכות הסביבה ניסויים בבעלי-חיים – היבטים אתיים

-->
Feedback Form